כל שמסרה התובעת מיוזמתה בתצהיר עדותה הראשית בנושא זה היה "נשפטתי לפני שנים מספר בגין אי דיווחים למס הכנסה בעסק אותו ניהלתי, נשאתי בעונש אולם אין מאומה בין העמדתי לדין לבין כספי המנוח ..." (סעיף 35.3 לתצהירה, ההדגשה במקור), הא ותו לא.
בשלב מסוים בחקירתה הנגדית הודתה לבסוף התובעת כי "כל הזמן היו משטרות, כל הזמן היו איזשהן חקירות, זה גם קשור למס הכנסה וזה גם קשור למשטרה" (שם, שורות 26-25. ההדגשה, כאן ובכל ציטוט בפסק הדין, היא שלי ואינה במקור אלא אם יאמר אחרת).
- על פי צו ירושת המנוח מיום 19.7.18, התובעת היא יורשתו היחידה.
לאחר מתן צו הירושה, לטענת התובעת, יצר עימה קשר חבר של המנוח וגילה לה את דבר קיומו של חשבון בנק בסינגפור בו החזיק המנוח סכום של כ-1.2 מיליון דולר של ארה"ב אותו היא זכאית לקבל מכוח ירושת המנוח.
בעקבת הגילוי, שאת פרטיו ווידאה, פנתה התובעת אל רשות המיסים והגישה ביום 9.5.21 הצהרת הון במסגרתה דיווחה על הסכום האמור, שילמה את המס שנדרש ממנה בסופו של יום במסגרת הסכם עם רשות המיסים מיום 16.6.21 וקבלה אישור כי אין היא חייבת מיסים בגין סכום זה וכי יתרת חובה בהתאם להסכם נפרעה על ידה.
- התובעת פנתה אל הנתבע בבקשה לפתוח חשבון בנק על שמה, כאמור, והנתבע ביקש השלמת פרטים לשם כך, לרבות מידע ואסמכתאות ביחס למקור הכספים.
במכתב מיום 5.7.21 התייחס ב"כ התובעת אל דרישת הנתבע להשלמת מידע ומסמכים וכך השיב עליה, מעבר לפירוט בקשת התובעת ומשמעות אי היענות לה:
הועתק מנבו
הנה כי כן, התובעת אישרה כי אין בידיה מידע באשר למקור הכסף.
- ביום 6.7.21 השיב הנתבע לב"כ התובעת במכתב משלו, בו ביקש מן התובעת מידע נוסף באשר לסכום הכסף שבסינגפור והבהרות ביחס לסטאטוס המשפטי שלה, בעקבות מה שגילה ביחס אליה על פי פרסומים שונים, לרבות פרסומי משרד המשפטים.
על בקשה זו השיב ב"כ התובעת בו ביום, ובין היתר טען כי מקור הכספים המצויים בחשבון בסינגפור הוא בחנות שניהל המנוח וכי "אין שום הליך משפטי נגד שי לי".
- בהמשך התבקשה התובעת להשיב על שאלות נוספות, לרבות - היכן ניהלה באותו מועד חשבון בנק, האם ביקשה להעביר את הכספים לשם, מה היתה התשובה לבקשה זו ככל שהוגשה ואם סורבה מדוע.
במענה השיב ב"כ התובעת במכתב מיום 8.7.21 בזו הלשון (הפעם ההדגשה במקור):
- גם מענה זה לא הניח את דעת הנתבע וביום 22.7.21 השיב לב"כ התובעת כך:
יוער כבר עתה כי במסגרת ההליך המשפטי הובהר כי המנוח לא הורשע מעולם, שלא כמו התובעת, וכי במועד הגשת כתב האישום נגד התובעת לא היה כבר בין החיים.
- כנגד החלטה זו של הבנק הוגשה התביעה הנוכחית.
המחלוקת ועיקר טענות הצדדים
- לטענת התובעת נפלו בהחלטת הנתבע מספר פגמים שהובילו אותו לתוצאה בלתי סבירה, אותה יש לבטל ולהורות לנתבע לפתוח עבורה את החשבון כמבוקש על ידה, ולהלן תמציתם בקצירת האומר:
- המנוח לא הורשע מעולם ועל כן אין לחשוד במקור כספים שהיו שלו עקב הרשעת התובעת.
- העובדה שהנתבע, כתאגיד בנקאי המשמש בעניין זה גם כממונה על ביצוע הוראות הדין, מסתמך על פרסומי מרשתת (אינטרנט) בעניין הליכים משפטיים לשם קבלת החלטותיו מצביעה על חוסר רצינות ואין הוא רשאי לקבל החלטות על בסיס רעוע שכזה.
- החשד שמא לא שולם המס כדין בגין הסכום האמור הופרך על ידה זה מכבר ואסמכתאות לכך הוצגו אף הן לנתבע.
- החשבון בסינגפור נפתח על ידי המנוח 13 שנים קודם למועד הגשת בקשתה לפתוח את החשבון אצל הנתבע וללא ידיעתה, ומאחר שנפטר אין המנוח יכול לסייע בידה להשיג מסמכים נדרשים ביחס למקור הכסף, אך אין לזקוף זאת לחובתה בנסיבות אלו.
- בסירובו לפתוח עבורה את החשבון מפלה הנתבע את התובעת לרעה לעומת עברייני מס מורשעים אחרים (הובאו דוגמאות קונקרטיות בכתב התביעה).
- התקבל אישור מן הבנק בסינגפור, בו מוחזק הכסף שחפצה התובעת להעביר ארצה לחשבון שייפתח על שמה אצל הנתבע, המלמד כי הנהנה בחשבון זה הוא המנוח וחזקה על הבנק המתנהל במדינה החברה ב-OECD (Organization for Economic Co-operation and Development - הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי המאגד את המדינות המפותחות) כי ביצע את הבדיקות הנדרשות ווידא את מקור הכספים.
- מאחר שהמנוח מסר לבנק בסינגפור את פרטי זיהויו המלאים אין סיבה לחשוד במקור הכספים, שכן המנוח לא היה מוסר את פרטיו לו דובר בכסף שמקורו אינו "כשר".
- סירוב הנתבע לפתוח את החשבון אינו סביר ומנוגד להוראות סעיף 2 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981.
- הנתבע לא בחן את מדיניותו בעניין זה, לא עדכן אותה ולא העביר את העדכון אל המפקח על הבנקים, כפי שהוא מחויב לעשות אחת לשנה על פי סעיף 11 להוראה 411 של המפקח על הבנקים: ניהול בנקאי תקין (מניעת הלבנת הון ומימון טרור וזיהוי לקוחות) מיום 6.3.17 (להלן: "נוהל 411", מוצג י' ממוצגי הנתבע).
אף אם אושרה המדיניות בשתיקה אין היא סבירה בהיותה גורפת וכוללנית, הנטל לשכנע בסבירות החלטה כזו מוטל על הנתבע ואין די לשם כך בחשש ערטילאי שאינו קונקרטי.
- גם על פי כללי ה-FATF (Financial Action Task Force, כוח המשימה הבינלאומי לפעולה פיננסית, המנהל את המאבק הבינלאומי בהלבנת הון ומימון טרור) ניתן לאפשר לבנקים לקבל כספים אם אין מדובר בכספים שמקורם בעבירה שאינה עבירת מס, תוך שיובטח כי מחילת מס אינה מהווה אמצעי להלבנת כספי עבירות מקור חמורות יותר.
בדנן אין חשש כזה, מאחר שההסבר היחיד למקור הכספים הוא בעסקיו הלגיטימיים של המנוח שגם ההנחה המחמירה שלא שולם עבורם מס הוסרה מעל הפרק.
- במענה לטענות אלו השיב הבנק כי לא נפלה בהחלטתו או בהתנהלותו כל פגם וכי יש לדחות את התביעה, ולהלן תמצית טיעוניו בקליפת אגוז:
- עד כה לא המציאה התובעת לנתבע אסמכתאות ביחס למקור הכספים, בהתאם לחובות המוטלות עליו טרם פתיחת חשבון כזה, ודי בכך על מנת להביא לדחיית תביעתה.
- לידי הנתבע הגיע מידע על עברה הפלילי של התובעת ומעורבות הנתבע באותו עיסוק בגינו הורשעה, באופן המעצים את החשש שמא מדובר בכספים שמקורם אינו "כשר".
- על שם התובעת מתנהל חשבון בבנק אחר בישראל (ועל פי הצהרת ההון שהעבירה, ביותר מבנק אחד), והעובדה שלא פנתה אליו לשם העברת הכספים מחו"ל באופן שהיה מייתר תובענה זו מעצים אף הוא את החשדות.
ההסבר שנתנה התובעת לאי העברת הכספים לבנק בו מתנהל חשבונה - כי מדובר בסניף קטן שספק אם יוכל להתמודד עם סכום כזה - אינו מספק, ולו מן הטעם שיכולה הייתה לבקש להעביר את חשבונה לסניף אחר של אותו בנק.
- הסתמכות התובעת על כללי ה-FATF מטעה שכן הסעיף אליו הפנתה עוסק בהעברת כספים במסגרת הסדרי מס ולא בהעברת כספים ממדינות זרות כבדידן, שהיא פעולה בסיכון מוגבר להלבנת הון כשלעצמה.
- חרף העובדה שהמנוח לא הורשע בפלילים, זכאי בנק להסתמך אף על עברו הפלילי של הלקוח עצמו לשם סירוב לפתוח חשבון.
- הבדיקה והערכת הסיכונים היא מחובתו של הבנק על פי סעיפים 23(א) ו-33-31 לנוהל 411, ועל פי סעיף 50 לנוהל - מצבים בהם לקוח אינו נענה לבקשת בנק למסור פרטים וקיומו של יסוד סביר להניח כי הכספים הרלוונטיים קשורים להלבנת הון או טרור הם בין הסיבות הסבירות לסירוב לפתוח חשבון.
- במסמך שפרסמה הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור (להלן: "הרשות") ביום 23.11.16 תחת הכותרת "דגלים אדומים במתן שירות עסקי" (מוצג י"א ממוצגי הנתבע) פורטו מצבים העלולים להצביע על הלבנת הון, ואחת הדוגמאות היא "כאשר מקור הכספים או סיבת ההעברה אינם ידועים" או כאשר "הלקוח מספק גרסאות סותרות או לא אמינות" ביחס למקורם או יעדם וכן עת ידוע "כי ללקוח הרשעות קודמות בעבירות הלבנת הון או עבירות מקור, או שהוא נמצא תחת חקירה בנוגע לעבירות אלו" או קשור לגורמים המעורבים לעבירות אלו ואף שעה שהכסף המתקבל "אינו קשור לשירות העסקי הניתן, בלא הסבר הגיוני או היגיון עסקי", ובענייננו צצו ביחס לכסף הדגלים האדומים האמורים.
- חיוב הנתבע לקבל את הכסף בו עסקינן חרף האמור חושף אותו לסיכונים שונים למוניטין שלו ולהטלת סנקציות עליו.
- קיימת אבחנה בין הנימוקים כבדי המשקל הנדרשים לשם סגירת חשבון קיים לבין אלו הקלים יותר היכולים להצדיק הימנעות מפתיחת חשבון חדש, כבדידן.
- בנסיבות אלו ובהתאם לפסיקה סירובו של הנתבע סביר ואף מחויב המציאות, ולשם קבלת ההחלטה אין הוא מחויב להתבסס על ראיות אפילו ברמה הנדרשת בהליך אזרחי ודי בראיות מנהליות.
- לאחר שהבאתי את עיקרי המחלוקות בין הצדדים אפנה בדרך הילוכי לסקור תחילה את המסגרת הדיונית-משפטית האופפת את ההליך שלפני ולאחר מכן אבחן לאורה את נסיבות המקרה ואכריע.
המסגרת הדיונית-משפטית
- סעיף 2 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות") קובע כך:
")א) לא יסרב תאגיד בנקאי סירוב בלתי סביר לתת שירותים מהסוגים הבאים: