ראו עמודים 23-24 לתמלול השיחה מיום 19.2.2024 (נספח 2 לתצהירי הנתבע).
- התובעת שואלת את הנתבע מה פשר השיחה: "אז לא הבנתי, זה שימוע או מכתב פיטורים?" והנתבע משיב: "זה שימוע, לא מכתב פיטורים. מכתב אני אתן לך לא בעיה." (ראו שם, עמודים 24-25 לתצהירי הנתבע).
- יצוין כי התמלול סותר את תצהירה של התובעת, בו נכתב כי "לא נאמר לי בשום שלב שנערך לי שימוע" (סעיף 19 לתצהיר). בחקירתה, התובעת הודתה שהנתבע אמר לה שהפגישה מיום 19.2.2024 היא שימוע (עמוד 13, שורות 9-11, 14). לדבריה, היא כתבה את האמור בתצהירה משום שלא היה מדובר, לשיטתה, בפגישת שימוע.
- לעניין מכתב הזימון לשימוע (נספח 7 לתצהיר הנתבע), הנתבע אישר בחקירתו שהוא נמסר לתובעת במעמד השימוע (עמוד 44, שורות 7-9), אולם עמד על כך שהתובעת ידעה מראש שהיא באה לשימוע. הנתבע אף ציין שהתובעת ידעה שהיא אמורה להיות מפוטרת (עמוד 43, שורות 18-20).
- התובעת, מצדה, טענה בחקירתה שהמכתב שנמסר לה במעמד הפגישה ביום 19.2.2024 לא היה זימון לשימוע אלא החלטת פיטורים (עמוד 15, שורות 33-39). לאחר מכן, חזרה בה ואמרה שהיא לא יודעת מה היה כתוב בדף שנמסר לה (עמוד 16, שורות 18-21).
- בהקשר זה, הנתבע עמד על כך שהתובעת קיבלה עותק ממכתב הזימון לשימוע, אך השאירה אותו במשרדו (עמוד 48, שורות 1-4).
- מכל מקום, עיון בהמשך תמלול השיחה מגלה כי השניים שוחחו בדבר אפשרות שהתובעת תמשיך לעבוד אצל הנתבע. זאת, לאחר שהנתבע שואל את התובעת אם, ככל שתקבל מכתב פיטורים, תהיה זכאית לדמי אבטלה והיא משיבה בשלילה. בסוף השיחה, הנתבע אומר לתובעת: "אז תני לי, תני לי רק חמש דקות ואני או אומר הנה מכתב פיטורים או מביא לך תכנית עבודה. תני לי חמש דקות. אני בודק משהו וזהו." (שם, עמוד 28 לתצהירי הנתבע).
ב.4. הפגישה השנייה מיום 19.2.2024
- בהמשך אותו יום, מתקיימת שיחה נוספת במהלכה הנתבע מוסר לתובעת מכתב פיטורים: "זהו, זה המכתב פיטורים בסדר. את רוצה לדבר איתי נדבר איתך אני ואת, בסדר. את ממהרת תלכי, מחר באה, עובדים." (עמוד 29 לתצהירי הנתבע).
- התובעת אינה מביעה התנגדות: "נדבר על זה מחר, על המכתב פיטורים?" השיחה מסתיימת בכך שהתובעת אומרת לנתבע: "...לדבר איתך. בסדר, כי אני עכשיו ממהרת לילדים שלי."
- משמע, שסוכם בין התובעת לנתבע שלאחר שהנתבע מסר לה מכתב פיטורים (אליו היא לא הביעה התנגדות או מחאה כלשהי), הם ישוחחו למחרת היום.
- זה המקום לציין, כי לגרסת התובעת, באותו מועד היא כבר ידעה שהיא בהריון (שכן לטענתה ערכה בדיקה ביתית ביום 13.2.2024). על אף זאת, לא התנגדה לכך שנמסר לה מכתב פיטורים ולא אמרה לנתבע, ולו ברמז, דבר וחצי דבר על הריונה.
- כמו כן, בחקירתה הנגדית התובעת הודתה לראשונה שביום 19.2.2024 התקיימו שתי פגישות בינה לבין הנתבע (עמוד 17, שורות 16-26). כשהיא נשאלה מדוע בתצהירה היא לא ציינה את הפגישה השנייה מיום 19.2.2024, התובעת טענה שהיא שכחה (עמוד 17 שורה 35 עד עמוד 18, שורה 4).
ב.5. הפגישה מיום 20.2.2024
- למחרת היום, ביום 20.2.2024, השניים שוחחו שוב כפי שנדברו לעשות. הנתבע שאל את התובעת: "מה חשבת? מה החלטת?" והתובעת משיבה: "...כי את זה אני לא יכולה לקבל מסיבה אחת...כי אני בהריון."
- הנתבע, מצדו, מופתע מאוד ומציין שהוא לא ידע על כך קודם: "מה? אז...אבל זהו לא אמרת לי אז אני נותן. בהריון אני לא יכול."
- בהקשר זה יש לציין כי לגרסתה של התובעת (שאף בהקשר זה עלתה לראשונה רק בתצהירה, סעיפים 19-20 לתצהיר), הנתבע הציע לה לעבוד "בשחור", והיא סירבה להצעה זו.
- עם זאת, התובעת אישרה בחקירתה שבאמירתה "את זה אני לא יכולה לקבל" התכוונה למכתב הפיטורים (עמוד 21, שורות 16-18).
- התובעת מציינת שכשהיא גילתה שהיא בהריון, פנתה למשרד העבודה ונאמר לה שאסור לפטר עובדת בהריון גם אם היא בחל"ת (עמוד 32 לתצהירי הנתבע, שורות 6, 13). הנתבע שואל מתי זה היה והתובעת מחפשת בטלפון ואומרת "לא, לא מוצאת הפרטים." לאחר מכן אומרת שזה היה כשנפגשה עם הנתבע יחד עם אמה (עמוד 33 לתצהירי הנתבע, שורות 13-14), אולם לאחר מכן, לשאלת הנתבע, מציינת שלא ידעה אז שהיא בהריון (שם, שורה 18).
- זה המקום לציין כי בחקירתה, התובעת נשאלה על הודעת הדוא"ל שלטענתה מראה את תשובת משרד העבודה. התובעת ציינה שהיא הראתה לנתבע את ההודעה בטלפון שלה, אך לא הציגה אותה במעמד הדיון כי "המיילים שלי מחוקים כל הזמן." (עמוד 11, שורות 6-8).
- התובעת נשאלה מתי פנתה למשרד העבודה ולא ידעה לציין תאריך (עמוד 4, שורות 1-5, וגם שורות 27-28). לאחר מכן אמרה שבדקה את זכויותיה מול משרד העבודה כשנודע לה שהיא בהריון, ביום 13.2.2024 (עמוד 7, שורות 1-11).
- 00מכל מקום, בהמשך חקירתה התובעת אישרה שבמעמד השיחה מיום 20.2.2024 לא היה בידיה אישור על כך שהיא בהריון (עמוד 25, שורה 21).
- 0בהמשך השיחה, הנתבע מאשים את התובעת בהסתרת הריונה ממנו: "שניה, עכשיו אני לא ידעתי שאת בהריון, אני עכשיו אומר לך את קיבלת מכתב פיטורים, רוצה לעזור לך ואת מנצלת את זה לרעה." (עמוד 36 לתצהיר הנתבע, שורות 1-2).
- הנתבע מורה לתובעת ללכת לביתה: "תלכי הביתה. אני לא מעסיק אותך יותר." והתובעת משיבה: "אין דבר כזה. אין דבר כזה מצטערת להגיד לך...אני פה ולפי השעות שלי אתה תשלם..." (עמוד 36 לתצהיר הנתבע, שורות 13-17).
- הנתבע אישר בחקירתו שהוא לא האמין לתובעת (עמוד 54, שורה 32) ושאם היה מאמין לה, לא היה מפטר אותה (עמוד 55, שורות 33-38). עוד אמר הנתבע, שהוא הרגיש שהתובעת מנסה לרמות אותו (עמוד 57 שורה 35 עד עמוד 58, שורה 2).
ב.6. הוויכוח בין התובעת לנתבע והגעת המשטרה
- אין מחלוקת בין הצדדים כי בשלב זה, החלו חילופי דברים לא נעימים בין התובעת לנתבע. כך, התובעת אישרה בחקירתה שהיא אמרה לנתבע: "אם אתה רוצה ברע אני אלך איתך ברע" (עמוד 30 שורות 4-6).
- עוד אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובעת התיישבה במקומה וסירבה ללכת. בהקשר זה, עו"ד שמעון נחמני, המועסק אצל הנתבע, העיד שהתובעת התיישבה במקום שלה בהתרסה, מול לקוחות המשרד, וצעקה "באופן פשוט מבזה" (עמוד 63, שורות 26-34). לדבריו:
"והיא צעקה לו, כן? כשהוא היה בחדר, מי אתה בכלל? מי אתה בכלל? היא צעקה לו אני לא כמו כל הבנות שלך פה, ככה, עם הרמות ידיים."