חסמים דיוניים
- הנתבעת שבה ומעלה, במסגרת סיכומיה, שורה של טענות דיוניות אשר לשיטתה חוסמות את בירור התביעה לגופה, ובהן טענות להתיישנות, שיהוי, היעדר יריבות והיעדר עילה, וכן טענות הנוגעות להמחאת זכויות הנושים למפרקים. טענות אלה אינן חדשות, וחלק ניכר מהן נדון והוכרע במפורש בפסק דינו של בית המשפט העליון בהחלטת הערעור, במסגרתו בוטלה החלטת הסילוק על הסף והדיון הוחזר לבית משפט זה לצורך בירור התביעה לגופה.
- בנסיבות אלה, נקודת המוצא לדיון היא כי קביעותיו של בית המשפט העליון מחייבות ערכאה זו, הן במישור התוצאתי והן במישור הנורמטיבי, ואין מקום לשוב ולבחון מחדש, במסווה כזה או אחר, סוגיות שנדונו והוכרעו לגופן. עם זאת, משעה שהטענות חזרו ונטענו בסיכומים, אדרש אליהן בקצרה, בהתאם למסגרת שהתוותה הערכאה העליונה.
התיישנות תביעת החברה
- באשר להתיישנות תביעת החברה, בהתאם לקביעתו של בית המשפט העליון כי לצורך בחינת טענת ההתיישנות בתביעת החברה, אין לאתר את מועד הולדת העילה במועד פרסומו של כל אחד מהדוחות הכספיים הנטענים ככוזבים, אלא במועד שבו התגבשו לראשונה נתונים עובדתיים המאפשרים זיהוי ממשי של התרשלות נטענת מצד רואי החשבון, באופן החורג מחשד ערטילאי או מידע חשבונאי טכני. בהחלטת הערעור נקבע כי גם בהנחה שעילת התביעה מתגבשת במועד מוקדם יותר מבחינה תיאורטית, הרי שלעניין תחילת מרוץ ההתיישנות יש ליתן משקל למועד שבו נפרשה תשתית עובדתית קונקרטית המצביעה על פגמים חמורים בדוחות המבוקרים, ולא די בעצם קיומם של הדוחות או בפרסומם לציבור. נקבע כי לכל היותר, המועד שבו נוצר "קצה חוט" ראשון לקיומה של עילת תביעה הוא מועד הגשת חוו"ד ברלב ביום 25.8.2011, אשר הצביעה לראשונה על אי-סדרים מהותיים בדוחות הכספיים המבוקרים ועל השלכותיהם. כך, בלשון החלטת הערעור (בפס' 55):
"55. מכל מקום, אני סבורה כי בענייננו, בין אם מחילים את המבחן של "קצה חוט" ובין אם מחילים את המבחן המקל יותר מבחינת התובע, של "תביעה בעלת סיכוי ממשי" - המועד בו יש להתחיל למנות את תקופת ההתיישנות הוא מועד הגשת חוו"ד ברלב. כפי שפורט בהרחבה בפסקה 3 לעיל, בחוו"ד ברלב הייתה התייחסות רחבה לפגמים שנפלו בהתנהלות החשבונאית של החברה ובדוחות הכספיים המבוקרים שלה בין השנים 2011-2007. כך, הובהר שם כי במהלך השנים הללו "הדוחות הכספיים של החברה... לא שיקפו באופן נאות (בלשון המעטה), על פי כללי החשבונאות המקובלים, עסקאות שנערכו ונתונים מהותיים של החברה"; וכי הם "לא אפשרו לנושי החברה... לבחון את מצב החברה ולפעול בזמן אמת לשמירה על זכויותיהם" (שם, בעמוד 7).