כן צוין שם כי בדוחות הכספיים של החברה ניתן גילוי מטעה בקשר להונה העצמי, לנכסיה, להתחייבויותיה ולתוצאות פעילותה, וזאת במטרה להציג מצג כאילו החברה עומדת בתנאי האג"ח ולמנוע את העמדתן לפירעון מיידי (שם). לא זו אף זו, במסגרת חוו"ד ברלב אף פורטה "המדיניות החשבונאית" הפסולה לה טענו המפרקים בכתב התביעה - לפיה מענקים והטבות שהעניקה אגרקסקו למגדלים לאורך השנים הוצגו בדוחות הכספיים שלה כנכסים, בניגוד לכללי החשבונאות המקובלים (שם, בעמודים 26-24).
כחלק מטענותיהם בהקשר זה, ציינו המפרקים כי חוו"ד ברלב לא כללה התייחסות למעורבותה של קוסט בקיומם של הפגמים שנפלו בדוחות הכספיים של החברה, ולכן לא ניתן היה לגלות - מהמידע שנכלל בה - על קיומה של עילת תביעה נגדה. לא מצאתי בטענה זו ממש. אין חולק כי העובדה שקוסט שימשה באותן שנים כרואה החשבון המבקר של אגרקסקו הייתה ידועה. משכך, הרי העובדה שנמצאו פגמים כה חמורים בדוחות הכספיים של החברה משך שנים ארוכות, מלמדת מתוכה על מעורבות של רואה החשבון המבקר של החברה. זאת בין אם בכך ששיתף פעולה באופן פעיל עם הצגת המצגים המטעים שנכללו בדוחות, ובין אם בכך שהתרשל בבדיקת נכונות הנתונים שהציגה בפניו החברה בטרם נתן חוות דעת המאשרת את אמיתות הדוחות.
חוו"ד ברלב הצביעה אם כן בבירור על פגמים משמעותיים וחמורים שנפלו בדוחות הכספיים המבוקרים של אגרקסקו בשנים הרלוונטיות ועל מצגים מטעים שנכללו בהם ביחס למצבה הכלכלי של החברה. חוות הדעת אף עמדה על הנזק שנגרם לנושים בשל כך. אין גם חולק כי הנושים (והמפרקים) ידעו כי קוסט שימשה כרואה החשבון המבקר של החברה באותן שנים. מכל אלה נובע כי אין מנוס מהמסקנה שעם הגשתה של חוו"ד ברלב הובאו לידיעת הנושים (והמפרקים) עובדות המגבשות עילת תביעה בעלת סיכוי ממשי נגד קוסט; לא כל שכן "קצה חוט" ביחס לקיומה של עילת התביעה המחייב המשך בירור מעמיק. גם עיון בכתב התביעה שהגישו המפרקים בסופו של דבר נגד קוסט מחזק מסקנה זו, שכן עיקרי העובדות שנכללו בו כבר נזכרו בחוו"ד ברלב.
ודוקו - בהחלט ייתכן כי בשלב הגשתה של חוו"ד ברלב עדיין לא היו בידי הנושים (או המפרקים) מלוא המידע והראיות הדרושות לצורך הוכחת תביעתם נגד קוסט. ואולם, כאמור לעיל, בכך אין כדי להצדיק השעיה נוספת של מרוץ ההתיישנות. בדיוק לשם כך נועדה תקופת ההתיישנות, המתפרשת על פני שבע שנים תמימות. במהלך תקופה זו, היה על הנושים (או המפרקים) להמשיך ולחקור את העובדות שנזכרו בחוו"ד ברלב, לפעול להשגת ראיות התומכות בהן, ולהגיש תביעה בתוך תקופת ההתיישנות."
- נוכח קביעות אלו, ברי כי טענת ההתיישנות ביחס לתביעת החברה אינה חוסמת הכרעה בהליך לגופו.
- באשר להתיישנות תביעת הנושים, בהתאם לקביעת בית המשפט העליון כי הסכמת הנתבעת לעצירת מרוץ ההתיישנות חלה גם ביחס לתביעת הנושים. מנספחים 7 ו-8 לבקשת הסילוק עולה כי אכן הנתבעת התחייבה כלפי המפרקים שלא תועלה כל טענת התיישנות ו/או שיהוי על ידם. כך בלשון ההודעה:
"... על-מנת ליתן זמן לשיח זה, מובן כי לא תועלה על-ידי מרשתנו טענת התיישנות ו/או שיהוי לגבי פרק הזמן שמיום פנייתך למרשתנו (3.1.18) ועד לתום שבעה ימים מיום שצד כלשהו יודע למשנהו, בכתב, על סיומו של השיח. מובן כי אין באמור בהודעתי זו ובמה שלא אמור בה כדי לפגוע בטענה ו/או זכות כלשהן העומדות למרשתנו, כשם שאין בכך כדי למצותן."