בהיבט זה, עולה מחוו"ד ברלב כי למדינה הייתה ידיעה ממשית ומעורבות עמוקה בנעשה בחברת אגרקסקו, וזאת מכוח מנגנוני הפיקוח הסטטוטוריים של רשות החברות הממשלתיות ומבקר המדינה, אשר כללו קבלת דוחות כספיים, פרסום נתוני פעילות וביצוע ביקורות שוטפות (שם, בעמ' 15):
"בכפוף להוראות חוק החברות הממשלתיות, רשות החברות הממשלתיות, מעצם תפקידיה הקבועים בחוק, הכירה את החברה, קיבלה דוחותיה הכספיים וידעה תכנם. בהתאם, באתר האינטרנט של הרשות, מופיע דוח פעילות של החברה, הכולל פרטים ביחס לחברה, ובכלל זאת, גם דוח תמציתי, הכולל נתונים מתוך הדוחות הכספיים של החברה...
עוד יצוין כי אגרקסקו הינה חברה מבוקרת על ידי מבקר המדינה, ובפועל אף היו דוחות מבקר שהצביעו על תופעות מסויימות בהתנהלותה. ומכאן, כי הממשלה היתה מודעת למתרחש באגרקסקו גם בשל היותה גוף מבוקר.
לא זו בלבד, אלא שממעט החומר המצוי בידי, נראה כי רשות החברות הממשלתיות הפנתה שאלות לרואי החשבון המבקרים של החברה גם בעניינים הקשורים להתייעלותה, פיטורי עובדים ודוחותיה הכספיים, וזאת בנוסף לכל המפורט בסעיף 15 "מעורבות בפועל של הממשלה בפעילות החברה"."
וכך על חלוקת האחריות באשר לדוחות כספיים בכלל ועל ידיעתה של רשות החברות בפרט (חוו"ד ברלב, בעמ' 20):
"עריכת דוחות כספיים והצגתם הינם באחריות הדירקטוריון וההנהלה של החברה. הדוחות הכספיים השנתיים מבוקרים על ידי רואי חשבון חיצוניים, כאשר במקרה הנדון, דוחותיה הכספיים של החברה הועברו גם לידי רשות החברות הממשלתיות, אשר קיבלה הבהרות מרואי החשבון של החברה, פרסמה את חלקם באתר האינטרנט שלה, כמו גם את תמצית הדוחות, כאמור לעיל."
לכן, לא יהיה נכון לקבל את טענת התובעים כי אין להעניק, לכל הפחות משקל מסוים, לעמדתה הפרשנית של הרשות כגורם מאסדר בעל מומחיות מקצועית (בג"ץ 5474/23 חברת דואר ישראל בע"מ נ' שר התקשורת, פס' 2, 39 - 40 [נבו] (7.3.2024)). יש להתחשב בידיעתה של המדינה ובפרט של רשות החברות הממשלתיות על הנעשה באגרקסקו בעת הערכת סבירות שיקול הדעת המקצועי והיקף חובת הזהירות של הנתבעת.
- עוד עולה מחוו"ד ברלב כי המשקיעים לא ידעו כי "בכל ארבעת הבנקים, בעיקר בדיסקונט והבינלאומי אגרקסקו לא מצליחה לגייס אשראי לטווח ארוך...", שיתכן כי היה גורם להם לסגת מהשקעה זו. יש כאן גורמים משמעותיים - המנכ"ל תירוש וחברת מידרוג - שאינם משרד רואי החשבון, אשר יתכן כי הסתירו מידע זה, התעלמו ממנו או לא נתנו לו ביטוי מספק במסגרת המצגים שנמסרו לשוק. מידע בדבר הימנעותם של בנקים, שהם שחקנים מתוחכמים ובעלי יכולת הערכת סיכון, מהעמדת אשראי לחברה, עשוי היה לשמש אינדיקציה עצמאית לרמת הסיכון;
- במועד ההנפקה (כאמור בעמ' 19 לחוו"ד ברלב, בסעיף ה') היותה של המדינה בעלת שליטה היווה נדבך חשוב ואף מרכזי בסך שיקולי המשקיעים בדבר השאלה האם ראוי להשקיע בחברת אגרקסקו;
- לאחר שההנפקה יצאה לדרך, עולה כי מידרוג עדיין מחזיקה בציפייה כי המדינה תחלץ, תבצע Bailout לחברה, ובהתאם המודל שבו משתמשת חברת מידרוג להערכת האג"ח מתבסס, כנדבך עיקרי, על "הנחת תמיכה מהמדינה בעת מצוקה";
- ולבסוף, כשכבר דירוג האשראי של אגרקסקו צנח, חברת מידרוג סבורה כי הדירוג שירד משמעותית "אינו מבטא הערכה להפסד כלכלי, זאת בין השאר בהתבסס על צפי להזרמת הון מצד בעלי המניות".
- לפיכך, ספק אם החברה הייתה מפסיקה פעילות מוקדם יותר. התובעים, שנטל ההוכחה עליהם, לא הביאו תצהיר או עדות של מי מהנושים של אגרקסקו ,כדי להוכיח כי הנושים הסתמכו על עבודתו של רואה החשבון המבקר, או לכל הפחות שלא הסתמכו באופן בלעדי על תמיכתה של המדינה בחברה "באש ובמים", מה שפועל לרעתם (ת"א (מחוזי ת"א) 23346-09-19 שיפקה בערבה בע"מ נ' קוסט פורר גבאי את קסירר, פס' 76 [נבו] (27.2.2025) (להלן: "עניין שיפקה")).
- לזאת יש להוסיף כי מדיניות זאת לא הייתה על דעת רואי החשבון בלבד, ובכירים בחברה ידעו על כך. עולה מחקירתו של מר יובל אורן, יו"ר דירקטוריון החברה, כי ידע על המדיניות החשבונאית המדוברת לכל הפחות באוקטובר 2010. כך בחקירתו העיד כי הכיר בכך שזאת הייתה המדיניות החשבונאית של החברה (פרוטוקול, עמ' 814, שו' 18 ועד עמ' 815, שו' 3):
"עו"ד ליבוביץ': אדוני, השאלה שלי היא כזו, עכשיו אני מבין ממך, שתיכף נראה אם באמת אתה זוכר נכון או שצריך לרענן את הזיכרון, אבל כרגע. כרגע מה שאני מבין ממך, זה כאשר אתה חתמת על הדוחות הכספיים החציוניים של 2010, אתה כבר ידעת על העובדה שנרשמים בהם, או שלא נרשמים אבל מוכרים בהם, תשלומים שלא חייבים להחזיר? והם מוכרים כמקדמות או כהתחייבות שלכאורה כן צריך להחזיר. זה כבר הבנת, כאשר חתמת על הדוח הכספי ב-2010.