העד, מר אורן: נכון, הכרתי. זאת הייתה המדיניות החשבונאית של החברה, שקיבלה את הגיבוי גם עם רואה החשבון שישבנו איתו לפני האישור בדירקטוריון והחתימה על הדו(ח)ות."
וכך גם בהמשך חקירתו, מר אורן מודה כי המדיניות החשבונאית לא "הפתיעה" אותו בחודש ינואר 2011 (פרוטוקול, עמ' 819, שו' 3 - 12):
"שאלתי היא, האם יכול להיות, מאחר ושאלו אותך גם איך דוד בונדי הגיב ואיך אתה הגבת, שבכל זאת מדובר בישיבה הזאת בינואר, שבה התוודעת לראשונה לדבר הזה, אולי.
העד, מר אורן: לא, בישיבה, אני חוזר ואומר. לקראת אישור הדוחות הכספיים החצי-שנתיים של 2010, היו ישיבות עם רואה החשבון, גם אם אולי אין איזה תרשומת או משהו, אבל יושבים עם רואה חשבון, עם ועדת מאזן, ודנים בנושא הדוחות הכספיים. ואנחנו ראינו, הציגו לנו כבר אז שצפוי גירעון, התוצאות הן לא טובות, ושלקראת סוף השנה צפוי גירעון גדול, והוא נובע מהתוצאות העסקיות והעסקאות שהיו. והכרנו את המדיניות הזאת, זה לא היה משהו שהתגלה לי לפתע פתאום בינואר."
- זאת ועוד. בהמשך חקירתו של מר אורן, יו"ר דירקטוריון החברה, עולה כי אף שהופתע מגודל הגירעון, הוא לא הופתע מעצם הרישום החשבונאי שהיה ידוע ועבד לאורך שנים באותה דרך, הרבה לפני שהגיע לאגרקסקו (פרוטוקול, עמ' 821, שו' 4 - 14):
"ת: מהגודל הופתעתי באותה ישיבה.
ש: באותה ישיבה זה, מה זה אומר?
ת: מהגודל של הגירעון הופתעתי בישיבה שהייתה בינואר.
ש: 2011.
ת: אבל הכרתי את המודל הזה, את המדיניות הזאת לכל אורך הזמן.
ש: בסדר גמור.
ת: לא הייתה פה שום הפתעה מהמדיניות, או כאילו משהו חדש. הכל היה ידוע ועבד לאורך שנים באותה דרך, הרבה לפני שבאתי.
ש: ונתת לזה את ידך, וחתמת בחתימתך על הדוחות הכספיים האלה של 2010, בידיעה שזאת המדיניות שרשומה בהם.
ת: של יוני 2010."
וכך בהמשך חקירתו מספר מר אורן כי הוא למד על הפרקטיקה הנהוגה מן "החפיפה" שקיבל ממנכ"ל אגרקסקו היוצא מר שלמה תירוש ומרואי החשבון (פרוטוקול, עמ' 829, שו' 18 - 25):
"ש: כן, מאה אחוז. הטענה שלי בתביעה הזאת, אמנם אתה לא בקי בפרטי התביעה, אבל הטענה שלנו בתביעה היא לא כנגד עצם התשלום הזה, אלא כנגד זה שלא רשמו אותו כמו שצריך. ולכן אני שואל האם את העובדה שמכירים בזה כנכס, למרות שהוא לא חייב להחזיר, מתי למדת את זה וממי?