ת: לא עניין של אם לא צריך להחזיר, אבל למדתי גם משלמה וגם משיחות שהיו עם רואי החשבון לקראת הדוחות החצי שנתיים, שככה זה נרשם, זאת המדיניות והצפי הוא שהכסף יחזור."
ועוד. עולה מחקירת רו"ח אביב כי גם התמחירן הראשי ידע על המדיניות החשבונאית (פרוטוקול, עמ' 489, שו' 15 - 19); גם חשב החברה ידע (פרוטוקול, עמ' 490, שו' 1 - 3); וגם המנכ"ל תירוש, שכאמור נתן בעצמו את הוראות הרישום החשבונאי (פרוטוקול, עמ' 490, שו' 6 - 11).
- אכן, אין במודעות הנהלת החברה למדיניות החשבונאית כדי לפטור את המבקר מחובתו להפעיל שיקול דעת מקצועי עצמאי. ואולם, גם אם אניח קיומה של התרשלות מצד רואי החשבון המבקרים, לא הוכחו קשר סיבתי ונזק הנובעים ממנה. בנסיבות העניין, וכפי שיפורט עוד להלן, לא עלה בידי התובעים להראות כי הטיפול החשבונאי הוא שעמד ביסוד החלטות ההשקעה או שגרם להיווצרות הנזק הנטען.
- בהמשך ישיר לאמור, לא הוכח כי אלמלא הרישום החשבונאי היה מופעל מנגנון פירעון מוקדם. כאמור לעיל, מחזיקי האג"ח לא הסתמכו על עבודת רואי החשבון או על נתוני ההון העצמי לצורך החלטותיהם אלא הסתמכו על תמיכת המדינה. לסיכום נקודה זו, כך עולה משני הממצאים הראשונים שעולים מעיקרי הממצאים בחוו"ד ברלב (שם, בעמ' 6):
"להלן, בתמצית, עיקרי הממצאים המפורטים בחוות הדעת:
המדינה היא בעלת השליטה באגרקסקו, המחזיקה, במישרין ובעקיפין (באמצעות תאגידים סטטוטוריים) בכ-89% ממניותיה.
לשליטת המדינה באגרקסקו קיימת התייחסות בשטר הנאמנות לאגרות החוב והיא היוותה נדבך חשוב בדירוג שניתן לאגרות החוב."
- באשר על כן, מסקנתי היא כי החברה לא הייתה מפסיקה את פעילותה מוקדם יותר והאג"ח לא היה מועמד לפירעון מוקדם אילו שונתה המדיניות החשבונאית, שכן הגורם המכריע להמשך פעילותה ולהשקעות בה היה האמון בתמיכת המדינה ולא הנתונים הכספיים בדו"חות. לפיכך, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעים לא הוכיחו קשר סיבתי בין מחדלי רואי החשבון לבין מועד קריסת החברה, במיוחד נוכח מודעותם ואישורם של רשות החברות והנהלת החברה למדיניות זו.
- עד כאן נבחן הקשר הסיבתי במובנו העובדתי: האם אלמלא הטיפול החשבונאי הנטען היה משתנה מועד הפסקת הפעילות או מועד העמדת האג"ח לפירעון מוקדם. משלא הוכח קשר סיבתי עובדתי, די בכך כדי לדחות את הטענה לאחריות. למעלה מן הצורך, אבחן להלן גם את הקשר הסיבתי המשפטי: האם הנזק הנטען נופל בגדר תחום הסיכון והצפיות המיוחסים למחדל הנטען.
קשר סיבתי משפטי: צפיות ותחום הסיכון
- מבחן הסיכון משמש כמבחן המסגרת הכללי לקביעת קשר סיבתי משפטי. מבחן זה בוחן, במבט לאחור, האם הנזק שהתממש בפועל הוא התממשות של אותם סיכונים שהפכו את ההתנהגות לעוולתית מלכתחילה. מבחן הצפיות אינו דורש צפיות מדויקת של כל פרטי תהליך הגרימה או היקף הנזק המדויק. די בכך שהמזיק יכול היה לחזות את ההתרחשות בקווים כלליים ואת סוג הנזק. כאשר מדובר בתחומי מומחיות כמו ראיית חשבון, הסיווג של סוג הנזק עשוי להיות מושפע מהידע המקצועי הקיים בעת האירוע (הרמן, בעמ' 177 - 182; ע"א 4486/11 פלוני נ' שירותי בריאות כללית, סו(2) 682, בפס' 25 (2013).
- רואה חשבון מבקר מחויב על פי דין לבצע את הביקורת בזהירות מקצועית ראויה ובהיקף שישמש בסיס מהימן לחוות דעתו. עליו לצפות כי כשל בביצוע הביקורת, אי-גילוי ליקויים מהותיים או הפרת חובות הדיווח לדירקטוריון עלולים להוביל לנזקים לחברה ולבעלי מניותיה. הצפיות הנדרשת ממנו היא של "אדם מן הישוב" בעל הכשרה מקצועית רלוונטית, המודע לחובותיו הסטטוטוריות (סעיף 4 לתקנות רואי החשבון; חוק החברות, סעיפים 169 - 170).
- אולם, יש להקפיד שבחינת האחריות של רואה החשבון לא תושפע על ידי התפתחות מאוחרת, שלא הייתה בידיעת רואה החשבון ובציפייתו הסבירה בעת שעשה את הפעולות הנדונות (עניין פלוני, בעמ' 46). בנוסף, לא בכל מקרה שבו חוות דעתו של רואה החשבון המבקר תתברר כשגויה, תוטל עליו אחריות כאמור. שכן, חובתו של רואה החשבון היא לנקוט באמצעי זהירות סבירים כדי שדו"חותיה הכספיים של החברה לא יכילו טעויות וישקפו נכונה את מצבה הפיננסי, אך הוא אינו ערב להגשמת מטרה זו (עניין פלוני, בפס' 51; עניין אלמונים, עמ' 681; עניין צאייג, פס' 22; ת"א (מחוזי ת"א) 50971-01-11 בנק הפועלים בע"מ נ' אורי לונטר, פס' 54 [נבו] (26.8.2015)).
האם מבקר סביר היה צריך לצפות העמקת הפסדים?
- זה המקום הראו להתייחס למטרת החברה, המוצהרת בסעיף 94 לתקנונה, לפיה היא איננה פועלת מטעמים עסקיים או להשאת רווח, בהגדרה. כך הוראה תקנונית זו צוטטה בדו"ח מידרוג, כפי שהוצג למשקיעים שהשתתפו בסבב גיוס האג"ח (נ/2, דו"ח מידרוג, עמ' 5):
"בתקנון החברה נקבע כי החברה לא תפיק רווחים