סעש (ת"א) 44232-09-22 Woldemariam Mahari – מבריקים בניקיון מ. ב קלין בע"מ

23 פברואר 2026

פסק דין

האם סוכם עם התובעים תשלום שכר מינימום בלבד (כטענת המעסיקה) או שמא סוכם על שכר גבוה יותר (כטענת התובעים), ובהתאם לכך האם תלושי השכר פיקטיביים? זאת הסוגיה העיקרית בהליך שלפנינו.
רקע עובדתי
1. לפנינו תביעת התובעים, מר Woldemariam Mahari (להלן - מהרי) ( מספר תיק: 40399-12-23.), מר Sagaber Grezgabier Haylizge (להלן - היליזגה)( מספר תיק: 44232-09-22.), מר Habtom Bereketa Nemariam (להלן - הבטום) (מספר תיק: 54732-03-23.), מר Iyob Kifletsion (להלן - איוב) (, וכן מר Goytom Kibrom (להלן - גויטום) (מספר תיק: 4528-09-22. כאמור גויטום ואיוב הגישו יחדיו את כתב התביעה , לקבלת זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתם וכתוצאה מסיומה, והדיון בתיקים אוחד בהחלטה מיום 15.1.24 (במסגרת סע"ש 44232-09-22).
2. המחלוקת העיקרית בתביעות כאמור נוגעת לגובה שכרם של התובעים, האם סוכם עימם שכר מינימום בלבד (כטענת המעסיקה) או שכר יסוד גבוה יותר שלא כלל בתוכו תשלום זכויות סוציאליות (כנטען על ידי התובעים), ובהתאם לכך האם תלושי השכר פיקטיביים.
3. הנתבעת 1 - מבריקים בניקיון מ.ב. קלין בע"מ, הינה חברה בעלת רישיון קבלן ניקיון שמספרו 4532, ואין חולק כי היא הייתה מעסיקתם של התובעים בתקופות הרלוונטיות (להלן - הנתבעת).
4. הנתבעת 2 - עמותת מרכז התורה רחובות - מאור התלמוד, היא מזמינת השירותים, בה עבדו התובעים בפועל (להלן - מזמינת השירות או הנתבעת 2). הנתבעת 2 מנהלת את ישיבת תלמוד התורה בעיר רחובות.
5. ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916התובעים הועסקו על ידי הנתבעת בחצרי הנתבעת 2 בתקופות כדלקמן:
12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)
א. מהרי - החל מיום 1.9.2020 ועד לחודש 3/2023 (בחודש 3/2023 עבד יום או יומיים). נוסף על האמור, הנתבעת טוענת כי הוא שב לעבוד אצלה בחודשים 6/2023 - 9/2023, בימי שבת בלבד - אך תקופה זו אינה כלולה בתביעה;
ב. היליזגה - החל מיום 1.9.2020 ועד 11/2021 (כולל). לטענת הנתבעת, התובע ריצה עבודות שירות ושב לעבוד אצלה למשך חודש אחד נוסף - טענה המוכחשת על ידי התובע (יוער כי בתצהירו טען היזילגה כי עבד בנתבעת החל מחודש 9/2021 וגם בעדות בבית הדין טען כך (עמ' 1-2 לפרו'). אולם בסיכומים מטעמו (וכאמור בתלושי השכר) תיקן וציין כי החל לעבוד בנתבעת שנה קודם לכן ב-9/2020 (ראו: ס' ב' לסיכומי התובעת וב-ס' 3 לסיכומי הנתבעת). ביחס לתקופה שלאחר ריצוי עבודות שירות - התובע הכחיש כי שב לעבוד בנתבעת, מנגד הנתבעת טענה בתצהיר כי התובע חזר לעבוד בחודש 4/2022 (כאמור בסעיפים 15-16 לתצהיר מרדכי) אולם בסיכומים טענה כי התובע שב לעבודה בחודש 1/2022 (סעיף 3 לסיכומי הנתבעת).
ג. הבטום - החל מיום 1.4.2021 ועד אמצע חודש 10/2021, סה"כ כ-6.5 חודשים;
ד. איוב - החל מחודש 8/2021 ועד חודש 5/2022 (לטענת הנתבעת) או 6/2022 (לטענת התובע);
ה. גויטום - החל מחודש 4/2021 ועד חודש 6/2022 (לטענת הנתבעת) או 7/2022 (לטענת התובע).
6. אין מחלוקת בדבר תחולת צו ההרחבה בענף הניקיון על עבודתם של התובעים, שעה שזכויות התובעים שולמו להם בהתאם לצו ההרחבה במהלך תקופת ההעסקה (ראו, בין השאר, האמור בסעיף 4 לתצהיר מרדכי ישעיה בסע"ש 40399-12-13).
7. אין חולק כי הנתבעת היא חברה המספקת שירותי ניקיון ושירותי כח אדם וכי הייתה המעסיקה של התובעים בתקופות הרלבנטיות ובכלל זה שילמה להם את שכרם והפיקה להם תלושי שכר.
8. זאת ועוד, אין חולק כי הנתבעת העסיקה את התובעים אצל הנתבעת 2 בניקיון במסגרת התקשרות למתן שירותי ניקיון במיקור חוץ.
9. ביחס לנתבעת 2 - התובעים טענו בכתב התביעה כי יש לראות בה כמעסיקה או כמעסיקה במשותף, וזאת לאור הפיקוח על ידי מנהלים של הנתבעת 2 והשימוש בכלים שלה ובמדים שסופקו על ידה. לחלופין, התובעים טענו כי לנתבעת 2 אחריות כמזמינת שירות לפי סעיפים 25, 26 ו-28 לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב-2011.
עדים ומהלך ההתדיינות
10. ביום 20.11.22 העיד גויטום בעדות מוקדמת; ביום 31.5.23 העיד הבטום בעדות מוקדמת; ביום 12.2.24 העיד איוב בעדות מוקדמת.
הועתק מנבו
11. ביום 30.9.24 התקיים דיון הוכחות. התובעים מהרי והיליזגה העידו מטעם עצמם. מטעם הנתבעת העיד מר מרדכי ישעיה, מנהל הנתבעת (להלן - מרדכי).
12. יוער, כי במסגרת פסק הדין נכלול התייחסות לגורם בשם אלמוג, אשר מרדכי ציין בעדותו בפנינו כמי ששימש כמנהל תפעול בנתבעת (להלן יכונה - אלמוג), אך לא הוגש תצהיר מטעמו והוא לא הובא לעדות בפנינו.
דיון והכרעה
13. לאחר ששקלנו את מכלול טענות הצדדים, הראיות והעדויות אנו קובעים כי דין התביעות להתקבל בחלקן, כפי שיפורט בהרחבה להלן.
שכר התובעים
14. עמדנו על כך שהמחלוקת העיקרית בתיק נוגעת לגובה שכרם השעתי של התובעים. לכן, תחילה נערוך בחינה רוחבית של שאלה זו עבור כלל התובעים.
15. כאמור בהלכת קפלן את לוי ובפסיקה שניתנה לאחריה (ע"ע (ארצי) 20880-07-20 Tesfaselase Desale Zerezgi - קפלן את לוי בע"מ (20.6.2022) (להלן: "הלכת קפלן את לוי"); ע"ע (ארצי) 59560-01-21 ABDALLA IBRAHIM ABDALLA ABAKER - י.ב. שיא משאבים בע"מ (17.10.2023); ע"ע (ארצי) 31478-01-21 Tsegay Hagos Gebremskel - י.ב. שיא משאבים בע"מ (21.2.2024). במקרה של מחלוקת לגבי גובה השכר המוסכם "השאלה הראשונה שיש לבדוק היא אם קיבל העובד הודעה לעובד בהתאם לדרישת חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002 (להלן: חוק הודעה לעובד), שאמורה הייתה לייתר את המחלוקות בנוגע לשכר העבודה המוסכם. בהלכת קפלן את לוי נקבע כי ככלל, עדות העובד בדבר אי מתן הודעה די בה כדי להעביר לכתפי המעסיק את נטל הבאת הראיה, ועליו לעמוד בו באמצעות הצגת העתק מטופס ההודעה לעובד או לחלופין הסבר סביר מדוע אין בידו להציגו. עוד נקבע כי דרך המלך היא הגשת טופס ההודעה לעובד באמצעות עד מגיש, היינו - וככלל - עורך המסמך או אדם שהיה עד לעריכתו (תוך אפשרות לגמישות במקרים המתאימים, כמפורט שם בהרחבה). עוד הובהר כי אין חובה מכוח חוק הודעה לעובד להחתמת העובד על טופס ההודעה, אך מובן שככל שעל גבי הטופס מתנוססת חתימתו יחד עם אישורו לקבלתה - הרי שזו בעלת ערך ראייתי. ככל שהעובד מכחיש שמדובר בחתימתו - על המעסיק הנטל להוכיח כי אכן מדובר בחתימת העובד, ולא מוטל על העובד הנטל להוכיח כי חתימתו זויפה. בהתאם, היה ולא ניתן לקבוע אם החתימה זויפה אם לאו, יש להשקיף על המסמך כעל מסמך נטול חתימה... (וראו גם: ע"ע (ארצי) 14409-10-21Afte Amaniel - קפלן את לוי בע"מ (21.6.23))".
16. ביחס לשפת ההודעה שנמסרת לעובד נפסק בהלכת קפלן את לוי:
"חוק הודעה לעובד (להבדיל מחוק עובדים זרים) אינו כולל הוראה מפורשת בדבר השפה בה יש למסור את ההודעה, אם כי כתיבת ההודעה בשפה המובנת לעובד מתיישבת עם תכליתו של חוק הודעה לעובד. אולם, כיוון שלעובד זר עומדת הזכות מכוח סעיף 1ג(א) לחוק עובדים זרים לקבל את חוזה העבודה בשפה המובנת לו, הרי שעיקרון זה משליך ומקרין גם על הודעה הנמסרת לעובד זר שלא קיבל חוזה עבודה בשפה המובנת לו. משמע, במצבים בהם הוראת סעיף 1ג(א) לחוק עובדים זרים לא קוימה ומסירת ההודעה לעובד נועדה למלא את החלל שנוצר עקב הפרת חוק עובדים זרים - נדרשת לטעמנו מסירת הודעה לעובד בשפה המובנת לו. דרישה זו משתמעת מרוחו של חוק עובדים זרים, וזאת על מנת שההודעה לעובד תוכל להוות ביצוע בקירוב של תכלית הוראת סעיף 1ג(א) לחוק עובדים זרים".
17. הכללים הראייתיים שפורטו לעיל מובילים למסקנה כי במקרה שמוכח כי לא נמסרה הודעה על תנאי העסקה או שהיא נמסרה בשפה שאינה מובנת לעובד, הנטל מועבר מהתובע לנתבעת עם מסירת גרסת התובע בתצהיר. בהמשך, אם הנטל הועבר או לא, בכל מקרה יש לבחון את מארג הראיות בכללותו, כאשר גרסאות הצדדים והצלבתן עם יתר הראיות בתיק, הן שיביאו להכרעה בהליך.
18. סדר הילוכנו בפסק דין זה הוא כדלקמן: נבחן האם השכר השעתי של כל תובע ותובע היה לפי הנטען על ידו ועל כן הרישום בתלושי השכר אינו נכון או שמא הרישום בתלושים משקף את הסכמת הצדדים כך שהם השתכרו שכר מינימום (29.12 ₪ לשעה), כטענת הנתבעת. בהתאם למסקנה נערוך בהמשך חישוב פרטני ביחס לכל תובע ותובע בגין הזכויות הסוציאליות הנתבעות על ידו וכן נתייחס לחבות הנתבעת 2 (ככל שישנה).
19. יוקדם ויצוין כי למרות שהדיון בתיקים אוחד בחנו כל תביעה לגופה, על יסוד המארג הראייתי שהיה בפנינו ביחס אליה. זאת מאחר שאין אנו סבורים כי סיכום עם תובע אחד ביחס לשכר השעתי שלו מעיד על השכר השעתי שסוכם עם תובע אחר או על אופן התשלום של השכר בכל מקרה ומקרה, ויש לבחון את מארג הראיות ביחס לכל מקרה לגופו.
20. על יסוד האמור לעיל וכפי שיפורט להלן הגענו לכלל מסקנה כי למעט התביעה של מהרי בה התקבלה גרסת התובע, בכל יתר ארבעת התביעות התקבלה גרסת הנתבעת לעניין השכר השעתי, כפי שיפורט להלן בהרחבה.
21. אשר למהרי - לטענת מהרי, מחודש 9/2020 ועד חודש 7/2021 - תקופה בה הועסק בימי שישי ושבת (בלבד), שכרו השעתי עמד על 40 ₪ נטו לשעה ביום שישי, ועבור כל שעת עבודה ביום שבת שולם לו 46 ₪ לשעה(ס' 13ד' לכתב התביעה וסעיף 6ח' לתצהיר התובע.). מחודש 8/2021 - 3/2023, עבד 7 ימים בשבוע, ושכרו השעתי עמד על 40 ₪ נטו (בימים א' - ו') ו-46 ₪ נטו לשעה ביום שבת(13ח' לכתב התביעה וס' 6ט' לתצהיר התובע).
התובע טוען כי חישוב שכר עבודתו היה על ידי הכפלת שעות העבודה הרגילות ב-40 ₪ לשעה ובימי שבת על ידי הכפלה ב-46 ₪ לשעה, ומעבר לכך לא שולם דבר ולא הוסכם גם על שכר כולל (ס' 14 לכתב התביעה וכן בס' 6ו'ו-6י', 6כ' לתצהיר התובע).
אשר לאופן תשלום השכר מהרי טוען כי תחילה קיבל את השכר בהעברה בנקאית ובהמשך שכרו שולם במזומן, כאמור בסעיף 13י' לכתב התביעה (בתצהירו שינה גרסתו וטען כי שולם לו שכר גם במזומן וגם בהעברה בנקאית ואחרי תקופה מסוימת מרבית השכר או כולו שולם במזומן- סעיף 6י"ג לתצהיר). לטענתו, היו חודשים בהם עבור עבודתו הופקו שני תלושי שכר - על שמו ועל שם אשתו (שלא עבדה בנתבעת 2), בגינם בוצעה ההעברה הבנקאית (ס' 13י' לכתב התביעה ובס' 6יב' לתצהיר התובע).
22. מנגד לטענת הנתבעת, שכרו השעתי של מהרי עמד על שכר מינימום (29.12 ₪ לשעה) בהתאם למנוי בחוזה העבודה ובתלושי השכר (ס' 11 ו-13 לכתב ההגנה). שכר התובע שולם בהעברה בנקאית (סעיף 15 לכתב ההגנה), והשכר ששולם לאשת התובע שולם בגין עבודתה ולא בגין עבודת התובע (סעיף 16 לכתב ההגנה).
23. כפי שיפורט להלן דין טענות מהרי בנוגע לגובה השכר - להתקבל.
24. אשר להודעה לעובד - בכתב התביעה ובתצהיר טען מהרי כי לא חתם על חוזה עבודה ולא קיבל מסמך שכזה (סעיף 6ט' לכתב התביעה וסעיף 6כ' לתצהיר התובע). עם זאת, כאשר נשאל בנוגע לכך בחקירה הנגדית אישר כי חתם על הודעה לעובד (שהוגשה באמצעות "עד מגיש" - מרדכי) אך טען כי רשם "אני לא מבין" בשפה האמהרית, כאמור בעדותו(נספח נ'2 לתצהיר מרדכי וכאמור בעדות התובע בעמ' 20, ש' 5-21 לפרו', ההדגשה הוספה):
"עו"ד רפאל: ...אני מציגה לך את ההסכם העבודה שלך, זה הסכם שמרדכי נתן לך בשפה הטיגרית כשהתחלת עבודה, תאשר לי שזה החתימה שלך למטה.
העד, מר Woldemariam: כן, זו חתימה שלי אבל רשמתי 'אני לא מבין'.
עו"ד רפאל: 'אני לא מבין'?
העד, מר Woldemariam: 'לא מבין' רשמתי.
עו"ד רפאל: אה 'לא מבין',
העד, מר Woldemariam: כן.
עו"ד רפאל: אוקי, בסדר, באיזה שפה זה, אני לא יודעת, איזה שפה?
העד, מר Woldemariam: זה אמהרית.
עו"ד רפאל: אבל מקודם חבר שלך אמר בטיגרית.
העד, מר Woldemariam: זה דומה, אמהרית וטיגרית זה דומה, זה לא בדיוק טיגרית.
עו"ד רפאל: אוקי, בסדר גמור, אני מבקשת ממך שתגיד לי מה כתוב פה, מצביעה על אזור השם, השם של העובד.
עו"ד שרון: מה, בזה?
עו"ד רפאל: בהסכם העבודה נ/2. מה רשום פה?
העד, מר Woldemariam: שם מלא"
25. מהאמור לעיל עולה כי התובע אישר קבלת הודעה לעובד. טענתו כי לא הבין מה רשום בה אינה נחזית להיות מהימנה. ההודעה לעובד מנוסחת בשפה הטיגרית, ולמרות שהתובע טען בעדותו כי רשם בהודעה לעובד בשפה האמהרית שהוא "לא מבין", לקראת דיון ההוכחות ביקש לזמן מתורגמן לשפה הטיגרית וציין בבקשה כי זו שפת האם שלו (כאמור בבקשה להזמנת מתורגמן מיום 26.9.24). נציין כי בסיכומים נטען על ידי התובעים כי הפרטים בהודעה לעובד שמולאו בכתב יד מולאו בדיעבד (ס' 11 לסיכומי התובעים). אנו סבורים כי מדובר בטענה שלא הועלתה בכתב התביעה או בתצהיר התובע והיא בגדר השערה לפיכך, יש לדחותה מכל וכל. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי טענתו כי לא הבין מה נכתב בהודעה לעובד אינה אמת.
26. יצוין כי החלק התחתון בעמוד הראשון להודעה לעובד בו אמור להופיע השכר לשעה נחתך בצילום של המסמך (נספח נ'2 לתצהיר מרדכי). על כן, לא ניתן לראות שאכן הוסכם על 29.12 ₪ לשעה (שכר מינימום), אך נראה כי לא הייתה מחלוקת כי זה מה שצוין בהודעה לעובד של מהרי.
27. משהוכח כי הוא קיבל הודעה לעובד וכי הבין מה נכתב בה משמעות הדבר היא שנטל ההוכחה נותר על שכמו של התובע. עם זאת, כפי שיפורט להלן ניתוח הראיות יש בו כדי ללמד כי ההסכמות האמתיות בין הצדדים היו שונות מאלו שהוצגו בהודעה לעובד. ונפרט.
28. כאמור לעיל, מהרי הצהיר כי שכרו השעתי עמד בפועל על תשלום בסך 40 ₪ לשעה בערכי נטו, וכי בשבתות השתכר 46 ₪ לשעה בערכי נטו. תמיכה לכך אנו מוצאים בתמלול השיחה שצירף התובע המוכיח כי בפועל חושב שכרו לפי תעריפים אלו, ולא בהתאם למנוי בתלושים (ס' 6ו' לתצהיר מהרי). באותה שיחה, שנערכה בינו לבין מרדכי ואלמוג, נאמרו הדברים הבאים (ר' נספח ג' לתצהיר מהרי):
"אלמוג: ... עבדת 100 שעות,
מהרי: ... בסדר,
מרדכי: לא בתמה, עבדת 100 שעות?
מהרי: הו-,
מרדכי: עבדת 100 שעות כפול 40, נכון.
מהרי: אההה- [מהנהן].
מרדכי: 4,000 ₪.
מהרי: מה זה זה-,
מרדכי: רגע, שנייה,
מהרי: 280 תעשה,
מרדכי: כפול 48, כפול 46, זה שבת.
מהרי: אוקי.
מרדכי: סבבה?
מהרי: סבבה.
אלמוג: [צוחק] 208 כפול 40,
מהרי: ממ-,
אלמוג: 8,320 ₪" (ההדגשה הוספה)
דברים דומים נאמרו בשיחות נוספות בין מהרי ואלמוג בה אלמוג אישר כי התובע מקבל 40 ₪ לשעה ובשבת הוא מקבל יותר - 46 ₪ לשעה (כאמור בנספחים ד' ו-ו' לתצהיר מהרי).
29. בעדותו טען מרדכי כי הסכום של 40 ₪ לשעה אינו מייצג את שכר היסוד השעתי, אלא תחשיב "כולל" המגלם בתוכו את שכר המינימום (כפי המופיע בתלוש) בצירוף הזכויות הסוציאליות הנלוות (עמ' 52 לפרוטוקול מיום 30.9.24, ש' 24-19). קרי, לשיטתו, בשיח מול מהרי נהג לנקוב בעלות הכוללת של שעת עבודה, ולא בשכר היסוד. על אף האמור, לא הונחה בפנינו כל ראיה או אינדיקציה לתמיכה בטענה זו.
30. לא הוצגו נתונים או מסמכים המעידים על כך שסכום בסך 40 ₪ (או 46 ₪ בשבת) מהווה חישוב הכולל את שכר המינימום וכן הזכויות הסוציאליות הנלוות. כך למשל, הנתבעת לא פירטה אילו זכויות כולל ההפרש על סך כ-11 ₪ (= 29.12 ₪ - 40 ₪). ביחס לשעות שבת הרי ששכר היסוד לבדו אמור לעמוד על 43.5 ₪ (= 29.12 ₪ * 150%). כך שלכאורה על פי גרסת הנתבעת, ההפרש על סך 2.5 ₪ (=43.5 ₪ - 46 ₪) המהווה רק 5.7% משכר היסוד בשבת (5.74% = 43.5 ₪ / 2.5 ₪), אמור לשקף את יתר הזכויות הנלוות, סכום זעום שאין בו כדי לכסות את כלל הזכויות הנלוות (כגון: הבראה, נסיעות ועוד).
31. לא זו בלבד שלא הובהר כיצד הסכומים כאמור (40 ₪ ו-46 ₪) משקפים את החישוב הכולל של שכר המינימום יחד עם הזכויות הסוציאליות הנלוות (כטענת הנתבעת), אלא שגם בשיחה עצמה אין אמירה שהסכומים כאמור מעידים על עלות כוללת של שעות העבודה (כטענת הנתבעת) ולא על שכר היסוד בלבד (כטענת התובע).
32. נהפוך הוא, באותה שיחה נאמר לתובע על ידי מרדכי שהוא לא זכאי לדמי נסיעות בגלל הקרבה שלו למקום העבודה (עמ' 3, ש' 21-28 לפרו' השיחה, נספח ג' לתצהיר התובע):
"אלמוג: מה אמרנו במשרד?
מרדכי: בלי נסיעות אמרנו.
אלמוג: מה אמרנו?
מהרי: בלי נסיעות, למה בלי נסיעות ?
מרדכי: כי מה אתה נוסע, אתה בא גר פה.
אלמוג: אל תבלבל את המוח, הכל - הכל בסדר, זוז,
מרדכי: אתה עובר את הכביש אתה בבית"
אם כטענת הנתבעת השיחה נסובה על העלות הכוללת לא היה צורך לאזכר את נושא התשלום בגין נסיעות. זאת ועוד, אמירה זאת עומדת בסתירה לאמור בתלושי השכר, שם צוין כי שולם לתובע עבור דמי נסיעות.
בהקשר זה יוער כי הנתבעת צודקת כי התובע טוען בכתב התביעה באופן הסותר את גרסתו כי לא קיבל דבר זולת שכר יסוד - עת הודה כי שולם תשלום בגין נסיעות (למעט נסיעות בשבת, ראו התייחסות הנתבעת בסעיף 160 לסיכומים מטעמה וכן האמור בסעיף 36 לכתב התביעה). עם זאת, אין לכך התייחסות בתצהיר שלו (שם רק הצהיר כי לא שולמו לו נסיעות, סעיף 6ו' לתצהיר התובע), וממילא משיחה זו משתמע כי דמי הנסיעות שולמו בנוסף לשכר היסוד.
33. זאת ועוד, גרסת הנתבעת בתצהיר של מרדכי כי שכר התובע כאמור בתלושי השכר שולם בהעברה בנקאית ולעתים בודדות ביותר שולם למי מהעובדים גם בהמחאה וכי מרדכי זוכר פעם אחת (בלבד) ששילם למהרי במזומן - הופרכה. כפי שניתן ללמוד מהתמלולים שצורפו על ידי התובע הוא קיבל חלק מהשכר בהעברה בנקאית וחלק במזומן, ולו בחלק מהתקופה הרלבנטית. באותה שיחה (נספח ג' לתצהיר מהרי- עמ' 5-4 לפרו' השיחה) צוין כך:
"אלמוג: כמה כסף קיבלת לחשבון?
מרדכי: 7,300 ₪.
מהרי: 7,300 ₪
אלמוג: 7,300,
מהרי: כן.
אלמוג: או 7,350?
מהרי: לא-50, 7,300.
אלמוג: 7,300, נכון?
מהרי: נו.
אלמוג: 7,300,
מהרי: 600 חסר, אם חסר 200,
הנה 7,300,
מהרי: 600 חסר לי.
אלמוג: רגע, 7,300 סבבה? אני הבאתי לך עכשיו 400 ₪, אני הבאתי לך עכשיו חמש.
מהרי: בסדר, 600 חסר לי.
אלמוג: הבאתי לך זה, אז חסר 620.
מהרי: כן.
מרדכי: 600.
אלמוג: אני יביא לך. אין לי פה עליי עכשיו"
משמעות הדברים היא כי בשיחה זאת התובע אישר כי קיבל לחשבון הבנק 7,300 ₪ וכן כי קיבל במועד השיחה עוד 400 ₪ במזומן וכי הוא צריך לקבל עוד 600 ₪ במזומן שהובטחו לו שיקבל אותם למחרת, סה"כ - 8,300 ₪. העובדה כי התובע קיבל תשלום במזומן עולה גם מתמלול שיחות נוספות של מהרי עם מרדכי ואלמוג (כאמור בנספחים ב' ו-ד' לתצהיר מהרי, וכן תמונות בהן נראה מהרי סופר כסף מזומן במשרד הנתבעת - נספח ה' לתצהירו).
34. עת עומת מרדכי עם תמלול השיחה שצורף כנספח ג' לתצהיר התובע, בנוגע להעברת כספים שאין להם תיעוד בתלוש, ציין כי "יכול להיות שהוא קיבל משהו על חודש שעבר, יכול להיות שהוא קיבל זה, לא יודע, את כאילו מביאה לי הקלטות מלפני שנים רבות, אבל יכול להיות שהוא קיבל את זה, לא יודע, הוא קיבל איזה בונוס על העבודה, הוא קיבל משהו," (עמ' 50 לפרוטוקול מיום 30.9.24, ש' וכן עדותו של מרדכי בעמ' 41, ש' 10-13 לפרו'. 36-33). ללמדנו, כי אכן הועברו כספי מזומן לידי התובע שאין להם כל תיעוד. עוד יובהר, כי אין כל אינדיקציה לתשלום בונוס למהרי.
35. יתרה מכך, אין גם בנמצא תלוש שכר המתיישב עם הסכומים כאמור (בהנחה כי התלוש הופק על הסך של 7,300 ₪ שהועברו בהעברה בנקאית וכי הסך הנוסף - 1000 ₪ שולם כהפרשי שכר בחודש אחר או כבונוס). בסיכומים מטעמה הנתבעת מאשרת כי לא קיים תלוש על סך של 7,300 ₪. לטענתה, לא ברור האם התשלום במזומן, לשיטת התובע, היה מעבר לתלוש או חלק מהמפורט בתלוש וכי ייתכן שבדיעבד התובע נזכר שחסרות לו שעות, ועל כן שולם לו 7,900 ₪ בתלוש שיצא לאחר קבלת הנתונים המלאים של השעות מאת העובדים. עם זאת, הנתבעת לא הפנתה לתלוש שכזה.
36. בעת חלוקת שכר הנטו ששולם לתובע בתלושי השכר, בסך השעות כאמור בתלושי השכר לא מתקבלים התעריפים השעתיים להם טוען התובע (40 ₪ לשעה רגילה ו-46 ₪ לשעת שבת). אולם כאמור התובע הוכיח כי קיבל סכומים נוספים במזומן. זאת ועוד, כפי שיפורט בהמשך בהרחבה גם רישום השעות בתלושי השכר לא נמצא מדויק (כך למשל, חלוקת השעות - רגילות, נוספות בשווי 125% או 150% או שעות שבת אינה תואמת את השעות בפועל המדווחות בדוח הנוכחות ובתלוש השכר), על כן, בניגוד לטענת הנתבעת, העובדה כי בעת חלוקת שכר הנטו ששולם לתובע בתלושי השכר בסך השעות לא מתקבלים התעריפים השעתיים של שכר הבסיס להם טוען התובע - אין בה כדי לשלול את טענת התובע.
37. נוסף על האמור לעיל, עיון בתלושי השכר מלמד כי אין הלימה בין השיעורים שיש להפקיד על פי צו ההרחבה בענף הניקיון בגין פיצויים ופנסיה לבין התשלומים המדווחים בתלושי השכר. כך למשל, בחודש 8/2021 שולם בתלוש בגין חלף פיצויים ופנסיה 1350 ₪ ואילו לפי צו ההרחבה בענף הניקיון היה צריך לשלם בגין האמור 1,041.48 ש"ח; בחודש 1/22 שולם בתלוש חלף פיצויים ופנסיה על סך של 1,675 ₪ ואילו לפי צו ההרחבה בענף הניקיון היה צריך לשלם בגין האמור 1,045.29 ₪ וכיו"ב. עת מרדכי נשאל לפשר הפערים העלה השערה שהתשלום ביתר נובע מתשלום "רטרו אחורה" בגין חודשים שבהם התובע לא קיבל חלף פיצויים ותגמולים ( עדות מרדכי בעמ' 48, ש' 3-10 לפרו'). אכן מעיון בתלושים עולה כי הנתבעת דיווחה בתלושי השכר על תשלומים חלף הפקדות פנסיוניות (רכיב הפיצויים והגמל) רק החל מחודש אוגוסט 2021, למרות שמהרי התחיל את עבודתו בנתבעת בחודש 9/20. אולם הנתבעת לא הציגה חישוב המעיד על טענתה כי התשלום ביתר נועד לכסות את ההפרש כאמור.
38. נוסף על האמור, בחודשים 8/2021 ו-9/2021 מופיע בתלושי השכר כי שולם לתובע שכר מינימום - 31.5 ₪ לשעה תחת 29.12 ₪. הנתבעת לא התייחסה לכך ולא סיפקה הסבר לכך.
39. לנוכח הדברים האמורים לעיל, מסקנתנו הינה כי גם אם נטל ההוכחה היה על כתפי התובע (בהינתן הודעה לעובד), הרי שהוא הרים את הנטל המוטל לסתור את המנוי בהסכם השכר שנחתם עמו וכן את הרישום בתלושי השכר. בהתאם, אנו מקבלים את גרסתו, לפיה, בגין שעה רגילה שולם לו שכר שעתי על סך 40 ₪ ובגין שעה בשבת שולם לו שכר שעתי על סך 46 ₪.
40. מבלי לגרוע מהאמור לעיל, יצוין כי אנו ערים לאמור ב'גיליון מסירת עדות' של התובע למנהל ההסדרה והאכיפה של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, שצורף לתצהיר הנתבעת (ר' נספח נ/6), שם התובע השיב לחוקר כי הרישום בתלושי השכר נכון וכי הוא השתכר 29.12 ₪ לשעה (ובימי שבת קיבל יותר, ש' 8 בעמ' 2 לגיליון, נספח נ'6 לתצהיר הנתבעת) וכן כי בעדותו בבית הדין העיד דברים שאינם נכונים עת התכחש לדברים שאמר למפקח חרף דברים כתובים וברורים(עדות התובע בעמ' 11, ש' 5-18 לפרו' ). אך לא מן הנמנע שהתובע חשש לדווח על שכרו השעתי האמתי בעת הריאיון עם המפקח בשל העובדה שהדבר לא משתקף מתלושי השכר. .מכל מקום, נוכח ההודאה המפורשת של נציג הנתבעת לגבי השכר השעתי הנטען, בשיחה עם התובע ויתר הראיות דלעיל, לא מצאנו כי יש בכך כדי להביא לדחיית טענת התובע לעניין גובה השכר.
41. לצד האמור לעיל יצוין כי לא קיבלנו את טענות התובע כי יש באופן תשלום דמי ההבראה או ההפקדות לקרן השתלמות כדי להעיד על כך שהתלוש אינו נכון.
אשר לדמי ההבראה - בניגוד לטענת התובע, החישוב שהנתבעת עשתה היה כדין בהתאם לאמור בסעיף 11ה' לצו ההרחבה בענף הניקיון.
אשר להפקדות בקרן ההשתלמות - אמנם הנתבעת מודה כי התשלומים בגין חלף קרן השתלמות היו גבוהות יותר ב-0.5% ממה שהיה צריך להפקיד (קרי, בתלוש שולם לתובע 8% תחת 7.5%). אולם מרדכי טען בתצהיר כי הדבר נבע ממגבלות בתוכנת השכר שאינה מאפשרת להכניס חלקי אחוזים, ועל כן התובע קיבל 0.5% ביתר(סעיף 43 לתצהיר מרדכי בתביעת מהרי). מעיון בתלושי השכר של התובע (וכן של יתר התובעים) ניתן לראות כי בכולם הוטמעה נוסחה קבועה בדבר תשלום בגובה 8% ,דבר שיש בו כדי לתמוך בטענת הנתבעת כי הדבר לא נעשה על מנת להסתיר את גובה השכר האמתי או לנפח את התלוש אלא אך ורק מטעמים טכניים.
42. בשולי הדברים יצוין גם כי לא השתכנענו ואף לא הוכח על ידי התובע כי השכר ששולם על שם אשתו היה בגין עבודה שהוא בצע. התובע הודה באחת מהשיחות עם מרדכי כי אשתו עבדה ( נספח ג' לתצהיר מהרי שם צוין: "אלמוג: אנחנו מביאים לך ולאשתך 20 אלף ₪ בחודש. מהרי: ...בסדר היא עובדת 8 שעות, אני עובד פי 20 שעות ב-"). הנתבעת הוכיחה כי אשת התובע הועסקה על ידה בעבודות ניקיון וכי הוצבה, בין השאר, ב"בית המדרש" (הכוונה כנראה לישיבה) וכן במתנ"ס (נספחים נ'4-נ'5 לתצהיר מרדכי בתיק של מהרי , תמלול שיחה עם גב' סנאית (אשת מהרי) שם ציינה שהיא עובדת ב"בית המדרש" וכן תלושי השכר שהופקו עבורה על ידי הנתבעת ועדות מרדכי בעמ' 50, ש' 38-39 ועמ' 51, ש' 1-37 לפרו'). זאת ועוד, לא השתכנענו בטענת התובע כי רישום השעות שצוין במסרון מחודש 10/2021 (שהוצג על ידו לשם הוכחת טענתו בדבר אי התאמה בין הדיווח שלו לרישום בדוח הנוכחות) לא כולל גם שעות שאשתו עבדה שעה שהיא הועסקה אותה עת על ידי הנתבעת. אך גם אם טענת התובע כי אשתו לא הועסקה בנתבעת הייתה מתקבלת - כך או כך, אין בכך כדי לשנות את המסקנה בדבר גובה השכר של התובע.
43. טרם בחינת זכאותו של התובע לזכויות השונות בגין תקופות העסקתו במפעל, ברצוננו לציין כי לאור פסיקת בית הדין הארצי הכלל הוא שאין לפסוק לעובדים סכומים בערכי נטו (בע"ע 3393-02-17 גב - ג.מ. מעיין אלפיים (07) בע"מ (24.06.2018)):
"דרך המלך בנקיבת שכר עבודה היא בסכום 'ברוטו', אך הצדדים רשאים לקבוע כי העובד יקבל לידיו תשלום 'נטו'; אשר לדרך מימוש הסכם בערכי נטו בערכאות שיפוטיות, היינו האם התביעה יכולה להיות מוגשת בערכי נטו או שמא נדרש להגישה בערכי ברוטו. נקודת המוצא היא כי פיצוי ממוני ראוי שייפסק בערכי ברוטו. למצער בתובענות בהן גובה השכר החודשי גבוה ולכן יש משמעות מעשית משמעותית לנטל המס, ככלל אין מקום להושיט סעד שיפוטי בערכי נטו"
44. מהרי לא הציג פירוט של אופן חישוב שכר הברוטו, שכן הוא לא צירף פירוט של הנתונים האישיים שלו וכן את גובה המס הנדרש לתשלום בגין השכר הנטען. משכך, לצרכי חישוב זכאותו אנו נתייחס לתשלומים המבוקשים על ידו בערכי ברוטו.
45. אשר להיליזגה - לטענת היליזגה שכרו השעתי עמד תחילה על שכר בסך 32 ₪ לשעה ולאחר מכן על סך 35 ₪ לשעה עד למועד סיום עבודתו (ס' 13 לכתב התביעה, שם לא צוין כי סוכם על שכר נטו ועובדה זו נזכרת בתצהירו). לטענתו, משכורתו הייתה בנויה מחישוב של שעות העבודה בפועל כפול שכרו השעתי וזה כל מה ששולם לו.
46. לעניין אופן תשלום השכר - היליזגה טען בכתב התביעה כי קיבל את השכר בהעברה בנקאית וכן כי מדי חודש היו טעויות בחישוב השכר ושולם לו במזומן על ידי מרדכי בין 3000 ₪ ל-4000 ₪ (סעיף 13 לכתב התביעה וכן ראו תיקון כתב התביעה בדיון מיום 1.1.2024 (עמ' 1 לפרו').
47. מנגד לגישת הנתבעת שכרו השעתי עמד על שכר מינימום (29.12 ₪ לשעה) בהתאם למנוי בתלושי השכר ובהודעה לעובד, עליו התווספו כלל הזכויות, לרבות קרן השתלמות ודמי הבראה חודשיים מהיום הראשון (ס' 10 ו-14 לכתב ההגנה וכן בס' 9 ו-12 לתצהיר של מרדכי) וכן תלושי השכר משקפים את השכר ששולם לו בהעברה בנקאית.
48. כפי שיפורט להלן דין טענות היליזגה בנוגע לגובה השכר - להידחות.
49. הנתבעת צירפה לתצהירה את הסכם העבודה, שלטענתה, נחתם על ידי התובע ומרדכי (סעיף 9 לתצהיר מרדכי ונספח נ'2 שצורף לאותו תצהיר). גם הסכם זה מנוסח בשפה הטיגרית המובנת לתובע (כפי שעלה מעדותו - עמ' 7, ש' 2-34 לפרו'), על אף שלא צורף תרגום של ההסכם, ניתן להיווכח כי מופיע בו שכר מינימום בסך 29.12 ₪ לשעה.
50. התובע הכחיש כי קיבל או חתם על הודעה לעובד. כמו-כן, בתצהירו הכחיש כי חתם על ההסכם שהנתבעת צירפה לתצהיר של מרדכי (ולשם הוכחה צירף גם דוגמה של החתימה שלו - נספח ב' לתצהיר שלו). בעדותו בבית הדין חזר והכחיש כי קיבל את ההסכם שצורף לתצהיר של מרדכי (בעדותו בעמ' 7, ש' 17-34 לפרו'). בסיכומים צוין כי "אולי אכן הם נחתמו על ידי העובדים אך התובעים לא ידעו ולא הוסבר להם משמעותם...". סתירה זו מעוררת קושי.
51. לפי הלכת קפלן את לוי במקרה שעובד טוען כי אין זו חתימתו "על המעסיק הנטל להוכיח כי אכן מדובר בחתימת העובד, ולא מוטל על העובד הנטל להוכיח כי חתימתו זויפה. בהתאם, היה ולא ניתן לקבוע אם החתימה זויפה אם לאו, יש להשקיף על המסמך כעל מסמך נטול חתימה". בדיון התובע התבקש לכתב בכתב ידו את המילים מרדכי ואלמוג (כאמור במוצג נ/1), אולם משמדובר בשפה זרה אין בידינו כלים מקצועיים, ללא חוות דעת מומחה, לקבוע כי הוא זה שמילא בכתב ידו את המילים החסרות בהסכם העבודה.
52. עם זאת, סברנו כי עדותו של מרדכי כי התובע חתם בפניו על ההודעה לעובד בטרם התחיל לעבוד (ס' 9 לתצהיר מרדכי וההודעה לעובד עליה הוא חתום - נספח נ'2 לתצהירו) הייתה מהימנה, ועל כן הוא עונה על הגדרת הפסיקה בדבר עד מגיש, זאת בניגוד לעדות התובע שהותירה עלינו רושם לא מהימן כפי שיפורט בהמשך. מרדכי העיד כי קיים "נוהל" לפיו העובדים קודם כל באים, רואים את העבודה ואז נותנים להם הסכם עבודה והעובד חותם עליו בפניו (עמ' 24 לפרו' מיום 30.9.24). אכן לתיק הוגש הסכם בחתימה שלו בו מולאו בכתב יד פרטים בשפה הטיגרית. מרדכי העיד כי דאג להסכם עבודה ותרגום שלו לטיגרית כשהקים את הנתבעת על מנת לעבוד בצורה מסודרת (עמ' 24 לפרו' מיום 30.9.24, כמו כן הנתבעת הגישה אישור בדבר תרגום ההסכם לשפה הטיגרית מיום 28.8.2020). פירושו של דבר כי נטל השכנוע נותר על כתפי התובע. למעלה מהנדרש, גם אם היה מקום להעברת נטל השכנוע לכתפי הנתבעת, מפאת מאזנים מעויינות, אנו סבורים כי הנתבעת הרימה אותו וכי שכר התובע היה שכר מינימום כאמור בתלושי השכר. וננמק.
53. בגרסת התובע קיימות סתירות - בעוד שבכתב התביעה טען כי שכרו עמד על 32 ₪ ולאחר מכן על 35 ₪, בתצהירו וכן בעדותו בבית הדין טען כי השכר הגיע עד לכדי 37 ₪ (סעיף 13 לכתב התביעה אל מול האמור בסעיף 6ו' לתצהיר שלו וכן עדותו בבית הדין בעמ' 5 ש' 32-34 לפרו').
54. בעדותו אף הוסיף וציין כי התשלום ההתחלתי בגובה 32 ₪ בוצע במשך 3 חודשים - דבר שלא צוין בכתב התביעה או בתצהיר, ללא כל הסבר על אף חשיבות נתון זה.
55. כמו-כן, גם גרסת התובע בנוגע למהות התשלום במזומן לא הייתה עקבית - בכתב התביעה טען כי המזומן שולם עקב טעויות בחישוב השכר, ואילו בתצהירו ובעדותו בבית הדין טען כי התשלום במזומן היה עבור עבודה בימי שישי ושבת (סעיף 13 לכתב התביעה אל מול האמור בסעיף 6ח' לתצהירו וכן עדותו בבית הדין בעמ' 2, ש' 15-23 לפרו').
56. חלוקת שכר הנטו של התובע בתלוש (שאין חולק שהתובע קיבל אותו בהעברה בנקאית- ראו עדות התובע בעמ' 2, ש' 21-24 לפרו') בכמות השעות שהתובע עבד כאמור בתלוש (רגילות, נוספות ושבת), מובילה לשכר שעתי, כדלקמן:
נטו לתשלום (בש"ח) סה"כ שעות בתלוש (רגילות, נוספות ושבת) שכר לשעה (בש"ח)
ספט-20 4,684 147 31.9
אוק-20 6,400 200 32.0
נוב-20 7,008 219 32.0
דצמ-20 7,536 235.5 32.0
ינו-21 7,370 229.5 32.1
פבר-21 6,832 201.5 33.9
מרץ-21 7,401 226 32.74
אפר-21 7,992 240.4 34.4
מאי-21 8,161 240 34.0
יונ-21 7,730 232 33.3
יול-21 8,068 233 34.6
אוג-21 9,117 240 38.0
ספט-21 8,037 230 34.9
אוק-21 8,519 240 35.5
נוב-21 8,852 260.8 33.94