57. הפירוט בטבלה דלעיל אינו מתיישב עם גרסת התובע. התובע העיד כי "3 חודשים שילם לי 32, אחרי זה 35, אחרי זה 37" - אולם מהטבלה כאמור עולה כי שכר שעתי בגובה 32 ₪ מתקבל מחלוקת סך השעות בסך השכר (נטו) במשך 5 חודשים וביתר החודשים אין התאמה בין גרסתו לפיה קיבל 35 ₪ ובהמשך 37 ₪ לבין השכר השעתי המתקבל מחלוקת שכר הנטו בסך השעות הרשומות בתלוש.
58. בתצהירו טען התובע כי התשלום במזומן היה רק בגין שעות עבודתו בשישי ובשבת. בהתאם לגרסה זו ככל שהתשלום בתלוש השכר משקף רק את שעות עבודתו במהלך השבוע (לא כולל שישי-שבת), הרי שהייתה צריכה להיות התאמה בין השכר השעתי המתקבל מחלוקת שכר הנטו בסך השעות הרשומות בתלוש לבין השכר השעתי שהוא טוען לו. אולם כפי העולה מן האמור לעיל, במרבית החודשים (בתקופה מ-2/21 ועד 11/21) מתקבל שכר נמוך מ-35 ₪ או מ-37 ₪ לשעה.
59. גם גרסתו בנוגע לגובה התשלום במזומן לא הייתה עקבית. בכתב התביעה טען כי קיבל בין 3,000 ₪ ל-4,000 ₪ במזומן, ואילו בתצהירו טען כי קיבל במזומן בין 3,500 ₪ ל-4,500 ₪ (סעיף 6ח' לתצהיר שלו וכן עדותו בבית הדין בעמ' 6, ש' 1-2 לפרו').בעדותו בבית הדין שב וטען כי הרוויח בין 3,000 ₪ ל-4,000 ₪, כאמור שם (עמ' 7, ש' 1-2 לפרו'):
"העד, מר Sagaber: אם אנחנו עובדים 4 שבתות בחודש היינו מקבלים 4,000 שקל, ולפעמים אנחנו עובדים 3 שבתות בחודש, מקבלים 3,000, 3,500.
עו"ד רפאל: אז זה 1,000 שקל לשבת, 1,000 שקל לשבת?
העד, מר Sagaber: זה שישי בערב, שבת.
עו"ד רפאל: אוקי, 1,000 שקל?
העד, מר Sagaber: אנחנו עובדים שישי בערב, שבת הרבה שעות, 16 שעות, 17 שעות.
עו"ד רפאל: אוקי, 16 שעות, 17 שעות 1,000 שקל?
העד, מר Sagaber: כן, 700, 800 ככה. בחג אנחנו עובדים הרבה שעות לפעמים ונותן לנו את זה במזומן, הוא אומר 'זה ב-cash', מזומן" (ההדגשה הוספה).
60. לא ברור מגרסתו כמה קיבל פר משמרת (1,000 ₪ או 700 ₪ או 800 ₪) ומה משכה.
אם נניח כי הסכום שהתובע ציין בעדותו (הנע בין 700 ₪ ל-1000 ₪) מתייחס ל-32 שעות עבודה בשישי ובשבת (כמות השעות שהוא טוען שהוא עבד בשני הימים הללו יחדיו - כאמור בסעיף 6ג' לתצהיר שלו), אזי, יוצא כי שולם לו לשעה סך של 21.875 ₪ (= 32 שעות/700 ₪) או 31.25 ₪ (= 32 שעות/1000 ₪). ככל שכוונת התובע היא כי קיבל את הסכום כאמור בעבור 16 שעות עבודה בשבת, אזי, פירושו של דבר כי שולם לו פר שעה בין 43.75 ₪.(=16 שעות/700 ₪) לבין 62.5 ₪(=16 שעות/1000 ₪).
נתונים אלה אינם מתיישבים עם גרסת התובע, לפיה, מרדכי שילם לו בשבת כפי ששילם לו עבור שעות עבודה רגילות - קרי, 32 ₪ או 35 ₪ או 37 ₪ לשעה.
61. כפי שיפורט בהמשך בהרחבה, גם גרסת התובע בדבר מתכונת שעות העבודה אינה עקבית.
בתצהירו התובע טען כי הוא עבד 7 ימים בשבוע - בימים ראשון עד חמישי כ-8 שעות (מהשעה 7:00 - 15:00), ובימי שישי ושבת עבד כ-16 שעות כל יום (מהשעה 7:00 - 15:00 או 16:00 ולאחר מכן מהשעה 16:15 או 17:00 עד 23:00 או 24:00). כלומר, סה"כ - 72 שעות בשבוע, 300 שעות מדי חודש (על פי הגרסה בתצהיר התובע עבד מדי שבוע 40 שעות רגילות (8 שעות * 5 ימים) וכן 32 שעות בשישי ובשבת (=16*2). סה"כ מדי חודש - 300 שעות (=(4.3 שבועות * 40 שעות רגילות) +(4 שבתות * 32 שעות שבת)).
ואילו בעדותו בית הדין העיד כי עבד בחודש 250 שעות ולפעמים 300 שעות (עדותו בעמ' 2, ש' 8-12 לפרו'). משמע, בעוד שעל פי גרסתו בתצהירו עבד 300 שעות בחודש בבית הדין העיד כי עבד גם בהיקף קטן מכך (250 שעות בחודש).
זאת ועוד, בעדותו התובע העיד כי עבד בימי שבת בין השעות 6:00 - 12:00 או 13:00, סה"כ - 6 או 7 שעות בהתאמה, ולא כפי שהצהיר כי עבד בשבת בין 14 שעות ל-16 שעות (מהשעה 7:00 - 15:00 או 16:00 ולאחר מכן מהשעה 16:15 או 17:00 עד 23:00 או 24:00, עדותו בעמ' 6, ש' 30-38 לפרו').
אי העקביות בגרסתו כמתואר לעיל, משליכה על מידת המהימנות שסברנו שיש לייחס גם לגרסתו ביחס לשכר השעתי הנטען וזאת נוכח הקשר ההדוק בין הדברים.
62. נוסף על האמור, התובע העיד כי נהג לרשום כל חודש את שעות העבודה שלו - בפתק או בטלפון, אולם לא הציג את הרישום כראיה בטענה כי איבד את הטלפון (עדותו בעמ' 8, ש' 32-39 לפרו'). כמו כן, התובע ביקש תחילה צו למתן דו"ח איכון אולם בהמשך לא עמד על כך. בהיעדר מסמכים אלה לא ניתן לקבוע, כטענתו, כי הוא עבד הרבה מעבר לאמור בתלושי השכר (ודוחות הנוכחות) וכן כי התשלום בגין שישי - שבת לא היה כלול בתשלום שבוצע לפי האמור בתלושי השכר אלא שולם בנוסף ובנפרד במזומן.
63. עדותו של התובע כי מרדכי הבטיח שישלם לו בעבור שעות שבת 43 ₪ (אך בפועל שילם לו לפי תעריף של שעה רגילה), מתיישבת יותר עם טענת הנתבעת כי שכר התובע עמד על שכר מינימום (29.12 ₪) מאשר עם טענת התובע בנוגע לגובה השכר השעתי שלו (שכן 29.12 ₪ * 150% = 43.68 ₪).
64. זאת ועוד, כאמור לעיל, לא קבלנו את טענות התובע כי היה פסול באופן תשלום דמי ההבראה בתלושי השכר אלא הוכח כי התשלום נעשה על פי צו ההרחבה בענף הניקיון. כמו-כן, לא קבלנו את הטענה כי התשלום בגין חלף קרן השתלמות בגובה 8% מהשכר ודמי ההבראה (תחת 7.5% מהשכר ודמי ההבראה), עקב עניין טכני בתוכנת השכר של הנתבעת, מעיד על כך כי התלושים אינם אותנטיים. גם התשלומים בגין חלף פיצויים וחלף פנסיה בתלושי השכר נעשו בחסר (ובחלק מהחודשים כלל לא שולמו) ועל כן לא ניתן לומר כי הם נעשו על מנת לנפח את השכר (כך שיגיע לגובה התעריף השעתי לו טוען התובע) או על מנת להסתיר את התעריף השעתי האמתי.
65. לא נעלם מעינינו כי בחלק מהחודשים קיימת אי התאמה בין כמות השעות הרשומה בתלוש לכמות השעות המדווחת בדוח הנוכחות (חודשים 11/2020, 2/2021, 3/2021 ו-11/2021) וכן כי לא תמיד שולמה התמורה הנכונה בגין השעות שדווחו בדוח הנוכחות (כפי שיפורט בפרק העוסק בגמול שעות נוספות). אולם כאמור בפסיקת בית הדין הארצי "בין העדר תקינות לבין פיקטיביות - המבוססת על קביעה כי רכיבי הזכויות הסוציאליות המפורטים בתלוש הינם למראית עין ובעצם המה שכר מוסווה - קיימת כברת דרך" (הלכת קפלן את לוי). במילים אחרות, לא כל ליקוי בתלוש השכר שולל את כוחו הראייתי. יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. ייתכנו מקרים בהם עוצמת הליקויים תשלול את ערך התלוש כראיה לכאורה, ומנגד מקרים שבהם הפגמים הם בהיקף ממוקד או בעוצמה מופחתת והם אינם נוטלים מיתר הרכיבים את כוחם הראייתי (כאמור בסעיף 51 לפסק הדין בעניין קפלן את לוי) - כפי שסברנו שזה המקרה דנן.
66. במקרה זה לא הוצגה ראיה המעידה על סיכום שונה עם היליזגה בנוגע לגובה השכר שלו וכל תביעתו מבוססת על עדותו (שנמצאה בלתי מהימנה) והתלושים (שנמצא שניתוח שלהם תומך בטענות הנתבעת). בניגוד לטענת התובעים, איננו סבורים כי יש להשליך מראיות שהוגשו בעניינם של מי מהתובעים האחרים (ובכלל זה תמלול שיחות עם מרדכי) כדי להעיד על כך שהסיכום עם היליזגה בנוגע לתעריף השעתי היה זהה.
67. על כן, למרות שסברנו כי הוכח כי התובע קבל את הסכם העבודה, ועל כן נטל השכנוע היה מוטל על כתפיו - והוא לא הרים אותו, יש לדחות את טענותיו. מעבר לנדרש אנו סבורים כי גם אם נטל השכנוע היה מועבר לכתפי הנתבעת, נוכח מארג הראיות כמתואר לעיל הרי שהיא הרימה אותו. משכך זכויותיו תבחנה בהתאם לשיעור שכר המינימום כפי הקבוע בהסכם העבודה בין הצדדים וכאמור בתלושי השכר של התובע.
68. אשר להבטום - בכתב התביעה טוען הבטום, כי שכרו השעתי עמד תחילה על סך 38 ש"ח לשעה, ולאחר כשלושה חודשים עלה שכרו לסך 40 ש"ח לשעה, וזאת עד למועד סיום עבודתו (בכתב התביעה לא ציין האם מדובר בשכר נטו או ברוטו אך בתצהירו חידד כי הכוונה לשכר נטו, סעיף 13 לכתב התביעה).
69. התובע טוען כי משכורתו חושבה כמכפלת שעות עבודתו בפועל בשכרו השעתי, וכי זהו התשלום היחיד שקיבל עבור שעות עבודתו הרגילות והנוספות. לטענתו, הוא מעולם לא הסכים לתשלום שכר כולל והרישום בתלושי השכר אינו מהימן (סעיף 26 לכתב התביעה). הבטום מוסיף וטוען כי השכר שולם בהעברה בנקאית וכי ההפרשים בין הסכום ששולם בתלוש לבין מלוא שכר עבודתו שולם במזומן(סעיף 13 לכתב התביעה).
70. הנתבעת מכחישה את טענות התובע וטוענת כי שכרו השעתי עמד על שכר המינימום הקבוע בחוק, קרי 29.12 ש"ח לשעה וכי יתר הזכויות הסוציאליות שולמו לו מדי חודש בחודשו (ס' 11 ו-14 לכתב ההגנה). הנתבעת מדגישה כי תלושי השכר משקפים נאמנה את השכר ששולם לתובע בהעברה בנקאית, וכי לא שולמו לתובע תשלומים במזומן (ס' 14-16 לכתב ההגנה).
71. לאחר עיון בטענות, בראיות ובעדויות הגענו לכלל מסקנה כי דין טענת הבטום לעניין גובה השכר - להידחות.
72. התובע טען בכתב התביעה וכן בתצהירו כי הנתבעת הפרה את חובתה למסור לו הודעה על תנאי ההעסקה שלו כחוק, וכי לא חתם על חוזה עבודה או קיבל הודעה על פי חוק (בס' 13 ו-38 לכתב התביעה וס' 7ד' לתצהיר שלו). אולם לתיק הוגש הסכם עבודה חתום בשפה הטיגרית בו צוין כי שכרו השעתי של התובע יעמוד על סך של 29.12 ₪ (נספח נ'2 לתצהיר מרדכי בתיק זה. לתיק הוגש גם כנספח נ'3 לתצהיר מרדכי תרגום של נוסח ההודעה לעובד).
73. בניגוד לגרסתו המקורית, עת הוצג לו הסכם העבודה שצורף לתצהיר של מרדכי בעדותו בבית הדין, אישר התובע כי חתם עליו אך טען כי "בגלל שאני לא יודע שום שפה הוא החתים אותי" (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 31.05.23, ש' 28-32; וכן ראו עמ' 3, ש' 33-35 ובעמ' 4, ש' 1-9 לפרו' מיום 31.05.23).מהאמור לעיל עולה כי התובע שינה את גרסתו. טענתו כי לא ידע על מה חתם דינה להידחות. ראשית, הסכם העבודה היה בשפה הטיגרית שהיא שפה בה הוא שולט. שנית, בעדותו בחקירה החוזרת הוא העיד כי הוא זה שמילא (בכתב ידו) את הפרטים החסרים בהסכם העבודה (עמ' 7, ש' 3-10 לפרו' הדיון מיום 31.05.23). עדות זו אינה מתיישבת עם טענתו כי לא הבין על מה חתם (והיא גם עומדת בסתירה לעדותו המקורית כי לא קיבל הודעה לעובד ולא חתם עליה).
74. נוכח האמור לעיל, אנו קובעים כי נטל ההוכחה להוכחת תנאי ההעסקה של התובע, ובכלל זה גובה השכר שלו, נותר על כתפיו. כפי שפורט לעיל ויפורט להלן, גרסת התובע כפי שהוצגה בתצהירו ובעדותו, רצופה סתירות ובלתי מהימנה, ולמצער לא הוכחה, דבר המצדיק את דחיית טענותיו.
75. עוד נציין כי בתצהירו התובע סתר את עצמו. תחילה הצהיר כי שכרו עמד על 38 ש"ח נטו ובהמשך על 40 ש"ח נטו לשעה (ס' 7ג' לתצהיר שלו). אולם בהמשך הצהיר כי "וחוץ משכר של 35 ₪ נטו ואז 38 ₪ נטו לא שולם לי עבור שעות עבודתי..." (סעיף 15 לתצהיר התובע). סתירה זו, ביחס לגובה השכר, מעידה על חוסר עקביות מהותי כבר בשלב הגשת התצהיר. בעת שהנתבעת הפנתה אותו לאמור, בחקירה הנגדית התובע הכחיש כי קיבל 35 ₪ לשעה והעיד "היה לנו הסכם רק לפי 38" (עמ' 5, ש' 24-26 לפרו' הדיון מיום 31.05.23). בכך התובע ביקש לעשות מקצה שיפורים מבלי שהגיש בקשה לתיקון התצהיר.
76. נוסף על האמור, גם ניתוח של תלושי השכר אין בו כדי לתמוך בגרסת התובע. בניגוד לטענת התובע בכתב התביעה כי שכרו השעתי עמד על 38 ₪ או 40 ש"ח נטו לשעה, חלוקת שכר הנטו בסך השעות המפורטות בתלוש, מציגה תמונה שונה כמפורט בטבלה להלן: