נטו לתשלום בש"ח סה"כ שעות (בתלוש) שכר לשעה (בש"ח)
אפר-21 6,969 193 36.11
מאי-21 10,936 285 38.37
יונ-21 9,633 250 38.53
יול-21 9,526 247 38.57
אוג-21 9,815 260 37.75
ספט-21 9,851 245 40.21
אוק-21 5,972 188.92 31.61
77. מהטבלה דלעיל ניתן ללמוד כי השכר השעתי הממוצע (נטו) נע בין 31.61 ש"ח לבין 40.21 ש"ח, להבדיל משכר קבוע של 38 ₪ או 40 ₪, כטענת התובע.
78. גם השוואה בין החישובים שנערכו בכתב התביעה לבין גרסת התובע בעדותו מעידה על היעדר התאמה - בעוד שבכתב התביעה צוין כי התובע השתכר סך של 40 ₪ לשעה במשך שלושה חודשים (כפי העולה מהחישוב של ההפרשים בגין פיקדון מסתננים (ס' 22 לכתב התביעה; וכן ראו האמור בס' 24ג' לסיכומי התובעים). בעדותו בבית הדין העיד כי שכרו הועלה ל-40 ₪ למשך כחודשיים (עמ' 3, ש' 26-27 ועמ' 6, ש' 10-11 לפרו' הדיון מיום 31.05.23) ובחלק מהרכיבים תבע אך ורק לפי 38 ₪ לשעה (כאמור בחישוב גמול שעות נוספות (ס' 27 לכתב התביעה) וההפרשים בגין חלף קרן השתלמות (ס' 37 לכתב התביעה).
79. אין חולק כי מה שצוין בתלוש הועבר לחשבון הבנק שלו, והתובע הצהיר גם כי רישום סך השעות בתלושי השכר נכון ( ס' 7ז' לתצהיר התובע). בעדותו בבית הדין טען תחילה כי רישום השעות בתלוש אינו נכון, אולם בהמשך העיד כי הוא זה שהיה מדווח על כמות השעות וכי השעות הרשומות בתלושי השכר הן נכונות (עמ' 3, ש' 9-16 ועמ' 6, ש' 6-8 לפרו' הדיון מיום 31.05.23). על כן, לא ניתן לטעון כי אי ההתאמה בין השכר השעתי הנטען על ידו לבין השכר המתקבל מחלוקת סך השכר נטו בסך השעות הרשומות בתלוש נובעת מרישום שעות שאינו נכון.
80. אשר לגרסתו בנוגע לתשלום במזומן - בתצהירו טען התובע כי מדי חודש היו טעויות בחישוב השכר ולכן קיבל תשלום במזומן שנועד לכסות על כך. אולם ככל שהתובע אכן קיבל סכום נוסף במזומן - מעבר לסכום הנקוב בתלוש השכר (שהועבר בהעברה בנקאית), אזי, שכרו השעתי היה אמור להיות גבוה יותר מ-38 ₪ או מ-40 ₪ לשעה (בניגוד לנטען על ידו בכתב התביעה). כמן כן, אין חולק כי התובע קיבל את תלושי השכר ולא העלה כל טענה בנוגע לאמור בהם, ולמצער הדבר לא הוכח (עמ' 3, ש' 23-24 ועמ' 6, ש' 21-23 לפרו' הדיון מיום 31.05.23).
81. עוד נציין כי בעדותו בבית הדין התובע טען כי לא שולמו לו דמי נסיעות (עמ' 3, ש' 19-22 ועמ' 6, ש' 24-25 לפרו' הדיון מיום 31.05.23) אולם , מעיון בתלושי השכר עולה כי שולם לו בגין רכיב זה והתובע אף לא הגיש בגין כך תביעה.
82. זאת ועוד, כאמור לעיל, לא קבלנו את טענתו כי היה פסול באופן תשלום דמי ההבראה בתלושי השכר. נהפוך הוא הוכח כי התשלום נעשה על פי האמור בצו ההרחבה בענף הניקיון.
83. כמו-כן, לא קבלנו את הטענה כי התשלום בגין חלף קרן השתלמות בגובה 8% מהשכר ודמי ההבראה (תחת 7.5% מהשכר ודמי ההבראה), עקב עניין טכני בתוכנת השכר של הנתבעת, מעיד על כך כי התלושים אינם אותנטיים.
84. אשר לתשלומים בגין חלף פיצויים וחלף הפקדות לפנסיה בתלושי השכר - מעיון בתלושי השכר עולה כי הנתבעת נוכחה לגלות כי שלמה לו בגין כך ביתר ובחודש האחרון לעבודתו (10/21) ניכתה לו (1,282 ₪) בגין "תשלום ביתר פנסיה". נתון זה עומד בסתירה לטענת התובע כי הרישום של חלף פנסיה וחלף פיצויים בתלושי השכר נועד לנפח את השכר או להסתיר את השכר האמתי (לעניין הטעמים לתשלום חלף פנסיה ופיצויים בתלוש תחת הפקדה בפיקדון מסתננים ראו בהמשך בפרק הדן בזכאות להפרשים בגין כך).
85. מבלי לגרוע מהאמור לעיל, יצוין כי לא נעלם מעינינו כי בחלק מהחודשים קיימים דוחות נוכחות כפולים או שבחלק מהחודשים יש אי התאמה בין כמות השעות הרשומה בתלוש לכמות השעות המדווחת בדוחות הנוכחות. אולם כפי שיפורט בהמשך, הליקויים הללו נובעים מכך שהתובע לא תמיד החתים את שעון הנוכחות בכניסה וביציאה, והנתבעת נאלצה לשלם עבור שעות עבודה ללא דיווח כדין על ידי התובע. זאת ועוד, לא נעלם מעינינו גם כי לא תמיד שולמה התמורה הנכונה בגין השעות שדווחו בדוח הנוכחות (כפי שיפורט בפרק העוסק בגמול שעות נוספות). אולם כאמור לעיל, נראה כי מדובר בטעויות חישוביות שאינן נובעות מהחסרה של שעות או מניסיון להסתיר את השכר האמתי וכפי שיפורט בהמשך התובע קיבל מלוא התשלום בגין כך. כאמור לעיל, לא כל ליקוי בתלוש השכר שולל את כוחו הראייתי. יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו ובמקרה דנן הליקויים הם בעלי עוצמה מופחתת, ועל כן אין בהם כדי ליטול מיתר הרכיבים את כוחם הראייתי.
86. זאת ועוד, במקרה זה לא הוצגה ראיה המעידה על סיכום שונה עם הבטום בנוגע לגובה השכר שלו וכל תביעתו מבוססת על עדותו (שנמצאה בלתי מהימנה) והתלושים (שנמצא שניתוח שלהם תומך בטענות הנתבעת). בניגוד לטענת התובעים, וכפי שציינו לעיל, איננו סבורים כי יש להשליך מראיות שהוגשו בעניינם של מי מהתובעים האחרים (ובכלל זה תמלולי שיחות בין מרדכי לבין תובעים אחרים) כדי להעיד על כך שהסיכום עם הבטום בנוגע לתעריף השעתי היה זהה.
87. מרדכי העיד כי ייתכן שתוך כדי העבודה התובע ציין כי התעריף השעתי שלו עומד על 38 ₪, אולם, לטענתו, במקרה שכזה הבהיר שהכוונה לשכר היסוד בתוספת הזכויות הסוציאליות (עדות מרדכי בעמ' 61, ש' 24-31 לפרו' הדיון מיום 30.9.24):
"עו"ד שרון: בסדר, כשאני מחשבת את השעות שלו כפול השכר שהוא טוען, יוצא לי הסך נטו, אני שואלת אותך אם פעם אמרת לו 'תקשיב Habtom ז38 זה השכר שלך, זה יחולק 29 וזכויות'?
העד, מר ישעיה : לא.
עו"ד שרון: לא אמרת לו את זה אף פעם.
העד, מר ישעיה : 29.12, יכול להיות שהוא, את יודעת תוך כדי העבודה דיבר איתי, אמר לי '38', אמרתי לו 'לא, 38 זה 29.12 כולל התנאים שלך',".
בהמשך גם מרדכי הסביר כי "ושאתה מתנהל עם אנשים שנה, שנתיים, אתה לא יכול כל היום המשפט שלך "29.12 כולל תנאים"" (עמ' 62, ש' 14-15 לפרו' הדיון מיום 30.9.24). ואכן, מהטבלה כאמור לעיל, ניתן לראות כי בחלק מהחודשים השכר השעתי לרבות הזכויות ששולמו בתלוש (כגון: נסיעות, דמי הבראה, חופשה, חלף קרן השתלמות, חלף פנסיה ותגמולים) - עמד על סך של קצת מעל 38 ₪, דבר המתיישב עם עדותו של מרדכי.
88. מרדכי העיד באופן עקבי כי התובע הועסק בשכר מינימום בתוספת זכויות סוציאליות, בהתאם להסכם עבודה חתום ומתורגם לשפת התובע. מרדכי העיד כי השכר שולם בהעברה בנקאית וכי הנתבעת לא שילמה לתובע במזומן וכן ככל שהתובע הלין על הפרשי שכר הדבר שולם לו בתלוש השכר בהתאם למה שביקש משעה שסמך עליו (ס' 11-16 לתצהיר מרדכי, תלוש השכר בגין חודש 9/21).
89. משכך ולנוכח מכלול הסתירות בגרסת התובע, והפערים בין הצהרותיו לבין הראיות שהוצגו (ובכלל זה תלושי השכר וניתוחם), אנו מוצאים את גרסתו של התובע בלתי מהימנה. משנטל ההוכחה מוטל על כתפי התובע והוא לא הורם, אנו דוחים את טענותיו בנוגע לגובה שכר שעתי שונה מהמנוי בתלושי השכר לפיכך, זכויותיו ייבחנו בהתאם לשכר המינימום הקבוע בחוק (29.12 ש"ח לשעה), כפי שמשתקף בהסכם העבודה ובתלושי השכר של התובע.
90. אשר לגויטום - לטענת גויטום (המכונה גם קובי), שכרו השעתי עמד תחילה על תשלום בסך 35 ₪ ולאחר מכן עלה לכדי 37 ₪ (התובע לא ציין בכתב התביעה ובתצהיר האם מדובר בשכר נטו או ברוטו). לגישת התובע, לאורך כל תקופת העבודה משכורתו הייתה תוצאת מכפלת שעות עבודתו בשכרו השעתי וזו בלבד. לטענתו, כל חודש היו טעויות ומרדכי או אלמוג היו משלימים לו את ההפרשים במזומן. בגין עבודתו ביום שישי או בשעות נוספות לא קיבל התובע תגמול כפי הנדרש על פי דין וכן לטענתו סך שעות העבודה המנוי בתלוש נכון אך יתר הפרטים אינם נכונים (ס' 7ג', 7ו' ו-7ז' לתצהיר התובע).
91. מנגד לגישת הנתבעת, שכרו השעתי של גויטום עמד על שכר מינימום (29.12 ₪ לשעה) וזו בלבד בהתאם למנוי בתלושי השכר.
92. לאחר שעיינו בטענות הצדדים, העדויות והראיות באנו לכלל מסקנה כי דין טענת גויטום לגבי גובה השכר - להידחות.
93. התובע הכחיש בתצהירו כי חתם על חוזה עבודה או קיבל מסמך בו מפורטים תנאי ההעסקה שלו (ס' 7ד' לתצהיר) אולם , בעדותו בבית הדין עת הוצג לו הסכם עם חתימתו הוא הודה כי אכן חתם עליו בתחילת עבודתו, אך טען כי אלמוג "רק החתים אותנו" (עדות התובע בעמ' 5, ש' 7-19 לפרו' מיום 20.11.22). קרי, שלא הוסבר לו על מה חתם, טענה שדינה להידחות. ראשית, לטענה זו אין כל התייחסות בכתב התביעה או בתצהירו של התובע, שם הכחיש כי קיבל הסכם עבודה. שנית, ההסכם הוא בשפה הטיגרית, בה הוא שולט, ולכן יש לדחות את טענתו כי לא הבין את תוכן ההסכם.
94. משכך ומשעה שתלושי השכר תואמים לאמור בהסכם העבודה "במצב כזה אזי קמה ההנחה כי התשלום בהתאם להודעה לעובד והפירוט בתלוש השכר מבטא את הסכמת הצדדים. חזקה עובדתית זו נובעת מכך שהנטל המוטל מלכתחילה על שכם העובד לא עבר לכתפי המעסיק מכוח סעיף 5א לחוק ההודעה לעובד או סעיף 26ב(ג) לחוק הגנת השכר. חזקה זו מחוזקת בכך שהעובד בעצם עבד לאורך זמן לאחר שנמסרה לו הודעה על תנאי העסקתו, וידיעה זו מחזקת את החזקה העובדתית האמורה. על עובד המבקש לטעון כי חרף ההודעה והפירוט בתלוש ההסכמה החוזית היתה שונה - מוטל הנטל לבסס טענה זו" (ע"ע(ארצי) 34111-07-15 גנאדי אוקראינסקי - שח שנוע ולוגיסטיקה בע"מ (7.2.2019).
95. גויטום צירף לתצהירו תמלול שיחה (ללא תאריך) התומכת בטענתו כי שכרו עמד על סך 37 ₪ וכי קיבל תשלום במזומן וזאת בגין טעויות בתלוש השכר. להלן חילופי הדברים בין התובע, אלמוג ומרדכי (נספח ב' לתצהיר גויטום):
"מרדכי: כמה כסף קיבלת לחשבון?
קיברום: תראה. 7,224,
מרדכי: רגע רגע. כמה- כמה היה חישוב לשעה?
קיברום: שעה רגיל.
מרדכי: כמה זה היה, תזכיר לי.
קיברום: 208.
מרדכי: לא- כמה לשעה זה היה שמה.
קיברום: מה שכחת?
מרדכי: אתה רואה, כל יום יש לי בלאגן.
קיברום: אוקי.
מרדכי: כאילו זה רשום אצלי, תזכיר לי.
קיברום: אתה- אתה לא זוכר עכשיו?
מרדכי: עכשיו אני לא זוכר, אני צריך-,
קיברום: סגרנו 37. כמה,
[דיבורים ברקע - לא קשור לתמלול]
[המשך תמלול דקה 03:40]
קיברום: כמה מגיע לי? תבדוק.
מרדכי: כמה כסף קיבלת?
קיברום: עכשיו? 7,224, ומגיע לי,
מרדכי: [פונה לאלמוג] אתה סגרת לו על 37?
אלמוג: רשום- רשום לי, נראה לי שכן.
מרדכי: בסדר.
קיברום: תראה כמה- כמה מגיע לי, חסר לי ארבע מאות,
מרדכי: פחות כמה- כמה כסף קיבלת?
קיברום: זה מגיע לי 7,224. כמה חסר יל? 472 חסר לי. תבדוק.
[שתיקה]
מרדכי: סבבה, מגיע לך 350.
קיברום: ארבע מאות,
מרדכי: תראה לי תראה לי, תראה לי, רגע. תן לראות.
קיברום: זה משכורת 7,724. בוא נבדוק.
[דיבורים ברקע]
קיברום: זה מה שמגיע לי משכורת.
מרדכי: סבבה, יש את הביטוח בריאות שלך.
קיברום: כמה זה ביטוח בריאות?
מרדכי: אנחנו משלמים בסביבות ה-250 ₪ לחודש, 300 ₪ לחודש.
אלמוג: זה רשום בתלוש.
מרדכי: כן.
קיברום: זה רשום בתלוש, כמה זה-
מרדכי: נכון.
קיברום: מוריד לי איזה 100 ₪ ל-...
מרדכי: כן משהו כזה, 100-125.
קיברום: אוקי.
[מדברים יחד]
מרדכי: קח עכשיו, קח עכשיו 350 ₪, אוקי? אני יבדוק, כמה יורד, אם-אם אני צריך להביא לך עוד 25 ₪, אני יביא לך. סבבה? אבל אל תעשה לנו יותר את הבלאגן הזה.
קיברום: אני לא עושה בלאגן, אם אתה עושה לי בלאגן- אני יגיד לך,
מרדכי: לא- אנחנו לא עושים לך בלאגן, לא נכון.
קיברום: מה זה לא עושים לא בלאגן?
מרדכי: אתמול התקשרת אמרת - 'לא באתי בגלל שתביא לי משכורת', סבבה. אבל היום בלילה נכנס לך משכורת. אתה לא יכול לא לבוא" (ההדגשה הוספה)
96. הנה כי כן, מתמלול השיחה אנו למדים כי הייתה הסכמה כי התובע יקבל 37 ₪ לשעה וכן כי נוסף על ההעברה הבנקאית שולמו לתובע סכומים נוספים במזומן בגין שעות עבודתו (באותה שיחה צוין כאמור כי התובע קיבל בחשבון שלו 7,224 ₪ אולם בעבור 208 שעות היה זכאי לפי שכר שעתי של 37 ₪ ל-7,696 ₪, קרי - הפרש של 472 ₪ ובניכוי ביטוח בריאות התובע קיבל עוד 350 ₪).
97. אולם התובע לא מסר בתצהיר שלו גרסה אשר למועדים בהם שכרו עמד על 35 ₪ לשעה ובאילו חודשים שכרו עמד על 37 ₪ לשעה. בבית הדין התובע העיד לראשונה, בתשובה לשאלת ב"כ הנתבעת, כי שכרו עמד על 37 ₪ לשעה רק במשך 3 החודשים האחרונים לעבודתו (עדותו בעמ' 4, ש' 11 לפרו' מיום 20.11.22). לאחר מכן ציין כי "חודשיים או שלוש נתן לי לפי 37" (עדותו בעמ' 5, ש' 33-34 לפרו' מיום 20.11.22 וכן ס' 24ה' לסיכומי התובעים). חרף האמור בכתב התביעה כל החישובים של הזכויות הנתבעות (לרבות בגין גמול שעות נוספות, דמי חגים, הפקדות לקרן השתלמות ולתגמולים) נעשו לפי ערך שעתי של 37 ₪ לשעה. קרי, החישובים שנעשו אינם תומכים בטענת התובע כי שכרו ההתחלתי עמד על 35 ₪ לשעה והוא השתנה רק בחודשיים-שלושה האחרונים לעבודתו.
98. זאת ועוד, גרסתו של התובע אשר למועדים בהם שולם לו שכר במזומן לא הייתה עקבית. תחילה העיד כי תשלום זה היה במקרים בהם הייתה טעות בכמות השעות בגינן שולם לו שכר - וכלשונו "מתי שהיה חסר", אך כשנשאל כמה פעמים היה חוסר בתשלום - שינה גרסה וטען כי תמיד היה צריך להשלים לו סכום במזומן:
"ש. האם קיבלת תמיד את הכסף בהעברה לחשבון הבנק?
ת. כן.
ש. וכל חודש קיבלת גם מזומן?
ת. הכסף שהיה חסר, היו נותנים לנו במזומן.
ש. האם כל חודש קיבלת במזומן?
ת. מתי שהיה חסר.
ש. כמה פעמים היה חסר?
ת. כל הזמן."
(עמ' 4 לפרוטוקול מיום 20.11.22, ש' 19-12, ההדגשה הוספה).
אולם גרסת התובע כי מדי חודש היה צריך להשלים לו במזומן לסך של 35 ₪ לשעה או 37 ₪ לשעה, וכי שולם לו רק עבור שעות העבודה שלו (ללא גמול שעות נוספות וזכויות נלוות), אינו מתיישב עם חלוקת השכר נטו בסך השעות בתלושי השכר (שהתובע הצהיר כי הן נכונות). כמפורט בטבלה להלן:
נטו לתשלום (בש"ח) סה"כ שעות (בתלוש) שכר לשעה (בש"ח)
אפר-21 1,951 55 35.47
מאי-21 7,173 208 34.49
יונ-21 7,540 218 34.59
יול-21 7,745 216 35.86
אוג-21 7,294 208 35.07
ספט-21 7,013 192 36.53
אוק-21 7,294 208 35.07
נוב-21 7,295 208 35.07
דצמ-21 7,586 216 35.12
ינו-22 7,349 208 35.33
פבר-22 6,404 177 36.18
מרץ-22 7,349 208 35.33
אפר-22 6,517 177 36.82
מאי-22 8,040 205 39.22
יונ-22 3,798 63.42 59.89
99. מהטבלה כאמור ניתן לראות כי בחודשים 4/21, 7/21, 8/21, 9/21, 10/21, 11/21, 12/21, 1/22, 2/22 ו-3/22 השכר השעתי המתקבל מחלוקת השכר נטו בסך השעות הרשומות בתלושי השכר, גבוה מ-35 ₪ לשעה וכן כי בחודשים 5/22 ו-6/22 מתקבל שכר שעתי גבוה מ-37 ₪ לשעה. דבר שאינו מתיישב עם גרסת התובע כי כל חודש היה צריך להשלים לו שכר במזומן עקב טעות בכמות השעות. מה גם שגרסתו שכל הזמן הייתה טעות בתלושי השכר בכמות השעות אינה מתיישבת עם הצהרתו כי הרישום של סך השעות בתלושי השכר היה נכון (ס' 7ז' לתצהיר התובע).
100. ואכן עת הנתבעת הראתה לתובע בחקירה הנגדית כי אם מכפילים את כמות השעות הרשומות בתלוש של חודש 4/21 (55 שעות) בשכרו השעתי הנטען על ידו - 35 ₪ לשעה, יוצא כי לא היה צריך לשלם לו השלמה במזומן, התובע שינה את גרסתו פעם נוספת והעיד כי לא בכל חודש קיבל תשלום במזומן:
"ש. אתה אומר שכשהתחלת את העבודה קיבלת 35 ₪ לשעה.
ת. נכון.
ש. 55 שעות עבודה, אם נכפיל ב- 35 יוצא 1,925 ₪. זה כסף שאתה צריך לראות?
בתלוש יש תשלום נטו של 1,951 ₪. זה מה שעבר לבנק, נכון?
ת. כן זה לבנק.
ש. אז בחודש הזה לא קיבלת מזומן?
ת. לא קיבלתי.
ש. אז לא כל חודש קיבלת כסף במזומן?
ת. בהתחלה לא"
(עמ' 4, ש' 31-36 ועמ' 5, ש' 1-4 לפרו' מיום 20.11.22)
101. עדותו כי היעדר תשלום במזומן היה רק בתקופה הראשונה לעבודתו אינה מתיישבת אף היא עם האמור בטבלה דלעיל, לפיה, גם בחודשים מאוחרים יותר (ואף בחודשיים האחרונים להעסקה ) לא היה צורך בהשלמת שכר במזומן מאחר שהשכר השעתי היה גבוה מהשכר הנטען על ידו.
102. לא נעלם מעינינו כי משיחת הטלפון בין התובע למרדכי (שהמועד שלה אינו ידוע) עולה כי סוכם על תשלום שעתי של 37 ₪ לשעה וכי היה תשלום במזומן נוסף על ההעברה הבנקאית.
אולם מרדכי ציין בתצהירו כי ככל שהיו הפרשי שכר עקב שעות שהעובד טען שלא דווחו ועל יסוד יחסי אמון, הוא היה משלם הפרשי שכר (ס' 30 לתצהיר מרדכי). דבר העולה בקנה אחד גם עם הדברים שאמר באותה שיחת טלפון, שהתמלול שלה הוגש כאמור כראיה לתמיכה בטענת התובע, שם ציין מרדכי כי "טעויות תמיד יהיו במשכורת" (עמ' 2, ש' 22 לתמלול השיחה בין גיוטום למרדכי, נספח ב' לתצהיר התובע).
זאת ועוד, מרדכי העיד כי כאשר ציין תעריף שעתי גבוה משכר מינימום התייחס לשכר המתקבל לאחר הוספת התנאים הסוציאליים (כמה העובד יקבל פר שעה כולל זכויותיו הנלוות). ומאותה שיחה בין מרדכי לתובע עולה כי השכר השעתי כלל את דמי הביטוח הרפואי שנוכו משכר העובד (נספח ב' לתצהיר התובע - עמ' 4, ש' 26-28 ועמ' 5, ש' 1-10 לתמלול של השיחה) - דבר התומך אף הוא בטענת הנתבעת כי כאשר דובר עם גויטום על השכר השעתי הוא כלל רכיבים נוספים.
103. זאת ועוד, כאמור לעיל, לא קבלנו את טענות התובע כי היה פסול באופן תשלום דמי ההבראה בתלושי השכר מאחר שהוכח כי התשלום נעשה על פי צו ההרחבה בענף הניקיון. כמו-כן, לא קבלנו את הטענה כי התשלום בגין חלף קרן השתלמות בגובה 8% מהשכר ודמי ההבראה (תחת 7.5% מהשכר ודמי ההבראה), עקב עניין טכני בתוכנת השכר של הנתבעת, מעיד על כך כי התלושים אינם אותנטיים. גם התשלומים בגין חלף פיצויים וחלף פנסיה בתלושי השכר נעשו בחסר (בחודש הראשון הם כלל לא שולמו) ועל כן לא ניתן לומר כי הם נעשו על מנת לנפח את השכר (כך שיגיע לגובה התעריף השעתי לו טוען התובע) או על מנת להסתיר את התעריף השעתי האמתי.
104. נוסף על האמור לעיל, יש התאמה בין סך השעות המדווחות בתלושי השכר לסך השעות בדוחות הנוכחות, דבר התומך אף הוא במסקנה כי תלושי השכר אותנטיים (גם אם נפלו טעויות באופן סיווג שווי השעות והתשלום בגינן כמפורט בהמשך).
105. משכך הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הרים את נטל השכנוע שהיה על כתפיו, למרות תמלול השיחה שהוצג על ידו. לחלופין גם אם היה מקום לקבוע כי נטל ההוכחה עבר לכתפי המעסיק נוכח האמור באותה שיחה בין מרדכי והתובע, הרי שהנתבעת הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה, עת הוכיחה בראיות נוספות (בכלל זה על יסוד ניתוח תלושי השכר וגרסת התובע הלא עקבית והמעורפלת), כי גרסתה מתיישבת יותר עם יתר הראיות מאשר גרסת התובע. על כן, זכויות התובע יחושבו בהמשך לפי שכר מינימום (29.12 ₪ לשעה) כאמור בתלושי השכר.
106. אשר לאיוב -לטענת איוב, שכרו השעתי עמד תחילה על תשלום בסך 35 ₪, ולאחר מכן עלה לתשלום בסך 37 ₪ (בתצהירו טען כי הכוונה לשכר נטו). לטענתו, לאורך כל תקופת העבודה משכורתו הייתה תוצאת מכפלת שעות עבודתו בשכרו השעתי וזו בלבד. בגין עבודתו ביום שישי או בשעות נוספות לא קיבל התובע תגמול כפי הנדרש על פי דין (ר' ס' 14 לכתב התביעה).
107. מנגד לגישת הנתבעת, שכרו השעתי של איוב עמד על שכר מינימום (29.12 ₪ לשעה) וזו בלבד בהתאם למנוי בתלושי השכר.
108. לאחר שעיינו בטענות הצדדים, בראיות ובעדויות הגענו לכלל מסקנה כי דין טענת איוב בנוגע לגובה השכר - להידחות.
109. הנתבעת הציגה הסכם עבודה הנחזה להיות חתום על ידי התובע. איוב הצהיר כי לא חתם על הודעה לעובד וכי הוא לא מכיר את "ההודעה לעובד" שהנתבעת הציגה וכי הוא ראה אותו לראשונה במועד הכנת התצהיר. עוד נטען כי ב"כ הנתבעת לא המציאה לב"כ התובע את ההסכם המקורי חרף פנייה בעניין (ס' 20 לתצהיר התובע). גם בעדותו טען התובע כי הוא לא מכיר את ההסכם שהנתבעת הגישה וכי החתימה המתנוססת על המסמך אינה חתימתו (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 12.2.24, ש' 34, עמ' 8, ש' 1-9 לפרו').
110. אולם כאמור בסיכומים צוין כי "אולי אכן הם נחתמו על ידי העובדים אך התובעים לא ידעו ולא הוסבר להם משמעותם..." (ס' 1 לסיכומי התובעים). כפי שכבר ציינו, קשה להתעלם מהסתירה בין סיכומי התובעים לבין האמור בתצהיר התובע ובעדותו, אם כי מדובר באמירה מסויגת ועל כן איננו סבורים כי יש לייחס לה משקל רב במקרה זה.
111. מעיון בהסכם שהוגש לתיק והשוואה של החתימה של איוב על גבו לחתימתו על גבי טופס 101 ניתן להתרשם כי קיים דמיון בין החתימות. אולם בהיעדר חוות דעת מקצועית אין לבית הדין כלים לקבוע בוודאות אם אכן זאת חתימתו.
112. ההסכם הוגש באמצעות מרדכי המופיע כמי שחתום עליו אולם בתצהירו מסר גרסה כללית, לפיה, "מייד עם קבלת העובדים לעבודה, החתמתי את העובדים על הסכם העסקה שתורגם במיוחד לשפתם...")ס' 9 לתצהיר מרדכי) ואין הוא מתייחס ספציפית לתובע. הגם שהתרשמנו מעדותו של מרדכי כי קיים "נוהל" לפיו העובדים קודם כל באים, רואים את העבודה ואז נותנים להם הסכם עבודה עליו הם חותמים, בהיעדר התייחסות ספציפית לאיוב קיים קושי לקבוע על סמך האמור לעיל כי ההסכם נמסר לו. משכך, משעה שמדובר במצב של מאזנים מעויינות, אנו סבורים כי נטל השכנוע לגבי תנאי ההעסקה הועבר לכתפי הנתבעת.
113. חרף האמור וכפי שיפורט להלן, אנו סבורים כי הנתבעת הרימה את נטל השכנוע וכי שכר התובע היה שכר מינימום כאמור בתלושי השכר. וננמק.
114. כפי העולה מניתוח תלושי השכר של התובע - חלוקת סך התשלום נטו בסך השעות המפורטות בתלושי השכר, אין בה כדי לתמוך בגרסת התובע, אם כבר ההפך. ונפרט: