שעות רגילות בדוח שעות נוספות בדוח - 125% שעות נוספות בדוח - 150% שעות שבת/חג (150%) בדוח שבת/חג - 175% שבת/חג - 200%
אוג-21 190 6 12 0 0 0
ספט-21 128 8 0 54 8.5 13.5
אוק-21 184 8 16 0 0 0
נוב-21 190 6 12 0 0 0
דצמ-21 192 8 16 0 0 0
ינו-22 108 4 8 0 0 0
פבר-22 168.15 5 8 0 0 0
מרץ-22 198 8.15 12 0 0 0
אפר-22 132 4.5 8 0 0 0
מאי-22 192 6.34 13.5 0 0 0
להלן בטבלה השוואה בין הסכומים להם התובע היה זכאי לסכומים ששולמו:
סה"כ לתשלום בש"ח סה"כ שולם בתלוש בש"ח (רגילות, נוספות ושבת) הפרש בש"ח
אוג-21 6,275.4 6,246 -29.4
ספט-21 7,596.7 8,445 848.3
אוק-21 6,348.2 6,246 -102.2
נוב-21 6,275.4 6,246 -29.4
דצמ-21 6,581.1 6,538 -43.1
ינו-22 3,640.0 3,494 -146.0
פבר-22 5,428.0 5,275 -153.0
מרץ-22 6,586.6 6,616 29.4
אפר-22 4,357.1 4,208 -149.1
מאי-22 6,411.5 6,712 300.5
סה"כ 59,499.8 60,026 526.2
437. על יסוד האמור לעיל, אנו קובעים כי חרף הטעויות בסיווג השעות איוב קיבל מלוא התשלום (ואף ביתר) ועל כן אינו זכאי להפרשים בגין עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית, ודין התביעה להידחות.
דמי הבראה
438. כאמור לעיל, קבענו כי הגרסה של התובע, לפיה, הרישום בתלושי השכר משקף אך ורק את מכפלת השעות שעבד בשכר השעתי הנטען על ידו - אינה נכונה, ועל כן טענתו כי אין לקחת בחשבון את התשלום בתלושי השכר בגין דמי הבראה - דינה להידחות. עם זאת, בניגוד לטענת הנתבעת, קיימים הפרשים לתשלום, ונפרט.
439. בעבור התקופה מחודש 8/2021 - 5/2022 (כולל) התובע היה זכאי ל-5.83 ימי הבראה (= 10/12 חודשים *7 ימים) * 423 ₪ ליום = 2,467 ₪. בפועל שולם לו בתלושי השכר בגין התקופה כאמור - 2,298 ₪. על כן, התובע זכאי להפרש על סך 170 ₪.
פדיון חופשה שנתית
440. התובע עותר לתשלום פדיון חופשה בטענה כי בתקופת ההעסקה לא יצא לחופשה בתשלום וגם בסיום ההעסקה לא שולמה לו חופשה, וזאת על יסוד החישוב הבא - 12 ימים * 8 שעות * 37 ₪ = 3,552 ₪.
441. מנגד, הנתבעת טוענת כי היא שלמה לו במהלך תקופת ההעסקה סך של 2,330 ₪ ברכיב זה ולכן לא נותרה יתרה לתשלום.
442. מאחר שהתובע עבד לאורך 10 חודשים, יש לחשב את זכאותו על פי סעיף 3(ג) לחוק חופשה שנתית, בשים לב לוותק שלו ולמספר ימי העבודה בפועל. משכך, יש לחשב את מספר ימי החופשה עבורם זכאי התובע לפדיון, באופן הבא:
עבור חודשים 8/2021 - 30.12.2021, בהם התובע עבד בפועל 131 ימים הוא זכאי לפדיון של 131/240 * 14 ימי חופשה = 7.64 ימי חופשה, ובניכוי חלקי ימים - 7 ימי חופשה.
עבור חודשים 1/2022 - 31.5.2022, בהם התובע עבד בפועל 110 ימים הוא זכאי לפדיון של 110/240 * 14 ימי חופשה = 6.416 ימי חופשה, ובניכוי חלקי ימים - 6 ימי חופשה.
סה"כ - 13 ימי חופשה.
443. מאחר שהתובע עבד במשרה מלאה ומעבר לכך, התובע זכאי לדמי חופשה בסך 232.96 ₪ ליום (=8 שעות * 29.12 ₪ לשעה), ובמכפלת ימי החופשה - 13 ימים, זכאי הוא לפדיון חופשה על סך 3,029 ₪.
444. על פי האמור בתלושי השכר שולם לו סך של 2,330 ₪. בניגוד לטענת התובע, ניתן לראות מדוחות הנוכחות לחודשים 1/22 ו-4/22 כי התובע היה בחופשה באותו חודש ועל כן אין מדובר בפדיון ימי חופשה בכסף תחת מתן חופשה בפועל.
445. משכך נותר הפרש לתשלום על סך של 699 ₪.
דמי חגים
446. בכתב התביעה עתר התובע לתשלום בגין 2 ימי חג לפי תעריף של דמי חגים (100%) (על סך 592 ₪). התובע טען כי הרישום בתלושי השכר פיקטיבי, וצירף כנספח לכתב התביעה טבלה בה מפורטים ימי החג בתקופה הרלבנטית. הנתבעת הכחישה את עצם הזכאות לתשלום זה.
כפי שיפורט להלן, דין התביעה להתקבל בחלקה.
447. התובע לא היה זכאי לדמי חגים בגין שלושת חודשי ההעסקה הראשונים שלו, קרי - לפני 1.11.2021, כך שבפועל היה זכאי לדמי חגים רק בגין החגים במהלך שנת 2022. ביחס לתקופה מחודש 1/2022 - 31.5.2022:
פסח פסח עצמאות
עבד 5.5
לא עבד 16.4 (שבת) 22.4
על כן, התובע זכאי לדמי חגים בשנת 2022 בגין 2 ימי חג בתעריף 100% - 466 ₪ =( 2 * 8 שעות * 29.12 ₪ * 100%).
448. מכאן כי התובע היה זכאי בעבור תקופת ההעסקה לתשלום בגין דמי חגים שלא שולם לו עבורם סך כולל של 466 ₪.
חלף הפקדות לקרן השתלמות
449. התובע טוען כי הנתבעת לא שלמה לו חלף קרן השתלמות על פי השכר השעתי כפי הנטען על ידו, ועל כן עליה לפצות אותו בהפרשים על סך 5,555.55 ₪. מנגד, הנתבעת טוענת כי שלמה לתובע את מלוא התשלומים המגיעים לו על פי שכר מינימום.
450. כאמור לעיל, קבענו כי הרישום בתלושי השכר משקף את השכר של התובע. כאמור בסעיף 10 לצו ההרחבה בענף הניקיון התובע היה זכאי להפקדות בגובה 7.5% מהשכר שלו וכן מדמי ההבראה.
451. בהתאם לכך התובע היה זכאי לחלף קרן השתלמות על פי החישוב הבא:
2,467 ₪ (דמי ההבראה להם הוא היה זכאי) * 7.5% = 185 ₪.
נוסף על כך התובע היה זכאי לחלף הפקדות בגובה 7.5% בגין שעות העבודה הרגילות (עד להיקף משרה מלאה):
182 שעות * 29.12 ₪ * 10 חודשים * 7.5% = 3,974.88 ₪.
452. סה"כ, התובע היה זכאי להפקדות על סך 4,160 ₪. בפועל שולם לתובע בתלושי השכר בתקופה כאמור בגין רכיב זה - 3,916 ₪. משמע, קיים הפרש על סך של 243.88 ₪.
ביטוח בריאות
453. התובע עותר להשבת ניכויים בגין ביטוח רפואי, על סך 1,375 ₪, בטענה כי אלה הופחתו משכרו ולא הועברו ליעדם.
454. מעיון בתלושי השכר עולה כי הנתבעת לא ניכתה לתובע בגין עריכת ביטוח רפואי. למרות שהנתבעת הגישה לתיק אישור בדבר עריכת ביטוח רפואי באמצעות מנורה מבטחים לחודשים 2/22 - 7/22 (נספח נ'6 לתצהיר מרדכי).
455. משעה שהנתבעת לא ניכתה משכר התובע בגין כך - דין התביעה בגין רכיב זה, להידחות.
חלף הפקדות לפיצויים ותגמולים
456. התובע עותר לקבלת פיצוי לפי צו ההרחבה בענף הניקיון בסך 6170.36 ₪ בגין רכיב הפיצויים ו-5,555.55 ₪ בגין רכיב התגמולים. מאחר שלטענתו תלושי השכר פיקטיביים אין לנכות את הסכומים ששולמו כאמור בהם בגין חלף הפקדות לפיצויים ופנסיה.
457. מנגד, הנתבעת טוענת כי החישובים של התובע נערכו על בסיס שכר שעתי שגוי, מבלי להתחשב בשעות העבודה בפועל ומבלי להפחית את הסכומים ששולמו לו בתלושי השכר.
458. לאחר שעיינו בטענות הצדדים, הראיות והעדויות הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה בגין רכיב זה להתקבל בחלקה.
459. לנוכח קביעתנו כי תלושי השכר מהימנים ובכלל זה הרישום בדבר תשלום חלף פיצויים ופנסיה, הרי שהתובע היה זכאי לתשלום לפי צו ההרחבה בענף הניקיון בהתאם לחישוב הבא:
רכיב פיצויים -
שכר, חופשה, חגים ודמי הבראה (8.33%) -
(2,467 ₪ (הבראה) * 8.33%) + (3,029 ₪ (חופשה) * 8.33%) + (466 ₪ (חגים) * 8.33%) + (48,984.21 ₪ (שכר יסוד) * 8.33%) = 4,577 ₪.
עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית (6%) -
8,156.87 ₪ * 6% = 489.41 ₪.
רכיב תגמולים -
שכר, חופשה, חגים ודמי הבראה (7.5%) -
(2,467 ₪ (הבראה) * 7.5%) + (3,029 ₪ (חופשה) * 7.5%) + (466 ₪ (חגים) * 7.5%) + (48,984.21 ₪ (שכר יסוד) * 7.5%) = 4,121 ₪.
עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית (7.5%) -
8,156.87 ₪ * 7.5% = 611.76 ₪.
דמי נסיעות (5%) -
2,162 ₪ * 5% = 108.1 ₪.
460. בהתאם לאמור לעיל, התובע היה זכאי בגין רכיב הפיצויים ורכיב התגמולים לסך של 9,907.27 ₪, אולם בתלושי השכר שולם בגין חלף פיצויים ותגמולים 8,000 ₪, כך שנותר הפרש לתשלום על סך 1,907.27 ₪.
461. במאמר מוסגר יצוין כי לא נעלם מעינינו כי מחובת הנתבעת היה להפקיד חלק מהכספים הללו בפיקדון מסתננים. אולם משקבענו כי התלושים נכונים, אין מקום לחייב את הנתבעת בכפל תשלום ויש לזקוף את הסכומים ששולמו בתלוש על חשבון רכיב זה. מה גם שמדובר בעובד בענף הניקיון כך שלא אמור היה להיות פער בין ההפקדות בהתאם לצו ההרחבה בענף הניקיון לבין ההוראה המחייבת הפקדה לפיקדון בשיעור של 16%.
462. למען הסר ספק, אין זכאות לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים ועל כן התביעה בגין כך - נדחית.
תביעה לפיצוי בגין הפרות רישומיות
463. משקבענו כי תלושי השכר היו תקינים, אזי, התביעה לפיצוי לדוגמא בגין מתן תלושי שכר פיקטיביים - דינה להידחות.
464. אשר לתביעה בגין אי מתן הודעה לעובד - משקבענו כי לא הוכח כי התובע קיבל הודעה לעובד אך סברנו כי הוכח כי השכר היה כאמור בתלושי השכר, אנו מחייבים את הנתבעת לפצות את התובע בסך של 500 ₪ בגין כך.
זהות המעסיק ואחריות הנתבעת 2
465. אין חולק כי הנתבעת היא חברה המספקת שירותי ניקיון ושירותי כח אדם וכי היא הייתה המעסיקה של התובעים בתקופות הרלבנטיות ובכלל זה שילמה להם את שכרם והפיקה להם תלושי שכר.
466. זאת ועוד, אין חולק כי הנתבעת העסיקה את התובעים אצל הנתבעת 2 בניקיון במסגרת התקשרות למתן שירותי ניקיון במיקור חוץ.
467. ביחס לנתבעת 2 - התובעים טענו בכתב התביעה כי יש לראות בה כמעסיקה או כמעסיקה במשותף, וזאת לאור הפיקוח על ידי מנהלים של הנתבעת 2 והשימוש בכלים שלה ובמדים שסופקו על ידה. לחלופין, התובעים טענו כי לנתבעת 2 אחריות כמזמינת שירות לפי סעיפים 25, 26 ו-28 לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב-2011.
468. בכלל התיקים, למעט בתביעה של מהרי, הוגשו אישורים בדבר מסירת כתב התביעה לידי הנתבעת 2 (בתביעה של גויטום ואיוב - הוגש אישור מסירה מיום 22.11.22 וכן ביום 22.1.23 הוגשה בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה. ביום 26.3.23 הגישה הנתבעת 2 בקשה למחיקה מהתביעה; בתביעה של היליזגה - הוגש לתיק אישור מסירה מיום 22.11.22; בתביעה של הבטום - הוגש אישור מסירה מיום 9.5.23).
469. הנתבעת 2 לא הגישה כתב הגנה במי מהתיקים כאמור, זולת בקשה למחיקת התביעה כנגדה, אותה הגישה בתביעה של איוב וגיוטום (סע"ש 4528-09-22), לאחר שהוגשה כנגדה במסגרתם בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה - בקשה בה הכחישה את דבר היותה מעסיקה של איוב וגויטום. בבקשה למחיקה נטען כי הם הועסקו באמצעות קבלן; העמותה הקפידה לוודא שלקבלן יש רישיון בתוקף להעסקת עובדים וכי הוא משלם שכר נאות שיש בו רווח וכיסוי מלא למלוא הזכויות של עובדי הקבלן (לרבות התוספות המיוחדות על פי הסכמים קיבוציים); העמותה קיבלה לעיונה תלושים ובחנה אותם מעת לעת שאכן משולם שכר כדין; לעובדים עמדה האפשרות לפנות לאחראי מטעם העמותה במידה שהיו להם טענות. זולת האמור הנתבעת 2 לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיונים במי מהתיקים או הגישה סיכומים מטעמה.
470. בסיכומים מטעמם טענו התובעים כי מאחר שהנתבעת 2 קיבלה את כתב התביעה בתביעה של גויטום ואיוב, אך לא התייצבה לדיונים יש להורות על מתן פסק דין כנגדה ביחד ולחוד עם הנתבעת.
לאחר ששקלנו את האמור לעיל הגענו לכלל מסקנה כדלקמן:
471. ביחס לתביעה של מהרי - בהיעדר אישור מסירה של כתב התביעה אין מקום לחייב את הנתבעת 2 ביחד ולחוד עם הנתבעת, ותביעה זו נגד הנתבעת 2 - נדחית ולו מטעם זה.
472. ביחס לתביעה של היליזגה והבטום - למרות שקיימים אישורי מסירה, לא הוגשה בתיקים הללו בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, וגם בסיכומי התובעים לא הועלתה טענה לפיה יש ליתן פסק דין בהיעדר הגנה (אלא רק ביחס לגויטום ואיוב). על כן, יש לראות את היליזגה והבטום כמי שזנחו את תביעתם כנגד הנתבעת 2.
473. ביחס לתביעה של איוב וגיוטום שהגישו בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה והנתבעת 2 ביקשה בעקבותיה למחוק אותה מההליך (אך עקב תקלה לא ניתנה בה החלטה) - סברנו כי יש לקבל את התביעה כנגד הנתבעת 2 בחלקה. במקרים של היעדר הגנה או התייצבות בית הדין רשאי לפסוק סעד על יסוד הדין והעובדות שהוכחו, ואין הוא מחויב ליתן פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד, בהתאם להוראת סעיף 43(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991. במקרה דנן, לא הונחה תשתית עובדתית מספקת לקביעה כי הנתבעת 2 הייתה מעסיקה ישירה או מעסיקה במשותף עם הנתבעת.
474. לא הוכח כי ההתקשרות בינה לבין הנתבעת לקבלת שירותי ניקיון הייתה התקשרות שאינה אותנטית ולגיטימית. הראיות שהוצגו לבית הדין מתייחסות ברובן (אם לא כולן) ליחסים בין התובעים לבין הנתבעת (הקבלן) ולא ליחסים בין איוב וגיוטום לבין הנתבעת 2. לא הוכח כי זולת פיקוח מצד הנתבעת 2 מתקיימים מאפיינים המצביעים על היותה מעסיקה של התובעים. בכלל זה, לא הוכח כי היא גייסה את העובדים, קבעה את תנאי השכר וההעסקה ושלמה להם שכר או שנתנה להם מדים וכלי עבודה או אישרה ימי היעדרות או דאגה להחלפה במקרה של היעדרות, לא הוכח גם שהיא החליטה על פיטורים של מי מהתובעים להבדיל מסיום השיבוץ אצלה וכיו"ב. גם אם הנתבעת 2 נתנה הנחיות מקצועיות כאלו ואחרות אין די בכך כדי ללמד על קיומם של יחסי עבודה. על כן, אין מקום לחייב אותה כמעסיקה או כמעסיקה במשותף, ולו מהטעמים כאמור לעיל.
475. עם זאת, אנו סבורים כי בהיעדר הגנה הרי שהיא חבה מכוח החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה. לפי סעיף 25(א) לחוק זה חלה על מזמין שירות חבות של נותן השירות, בעד פרק הזמן שהעובד הועסק במתן השירות אצלו, אם השירות ניתן אצלו באמצעות ארבעה עובדים לפחות, במהלך תקופה של שישה חודשים לפחות, באופן קבוע ורציף. כאמור בסעיף 26(ב) לחוק אם מזמין השירות לא קבע דרך למסירת הודעה על פגיעה בזכויות על ידי הקבלן (נותן השירות) כאמור בסעיף 26(א) לחוק או לא יידע את עובדיו של הקבלן בדבר דרך זו, תחול עליו אחריות אזרחית כלפי עובד הקבלן המועסק אצלו, גם אם לא נמסרה לו הודעה לגבי אי תשלום זכויות כדין על ידי הקבלן.
476. במקרה דנן, הוכח כי הועסקו אצל הנתבעת 2 לפחות ארבעה עובדי קבלן של הנתבעת במשך תקופה של שישה חודשים, באופן קבוע ורציף. לא הוכח כי נמסרה הודעה לנתבעת 2 על ידי איוב או גויטום על אי תשלום זכויות כדין על ידי הנתבעת. אולם בהיעדר ראיה לכך שהנתבעת 2 קבעה דרך יעילה למסירת הודעות על הפרת זכויות כאמור בסעיף 26(א) לחוק או יידעה אותם על כך, הרי שכאמור חלה עליה אחריות מכוח סעיף 26(ב) לחוק אף אם לא מתקיים התנאי שבסעיף 25(א)(3) לחוק, קרי גם בהיעדר מסירת הודעה למזמינת השירות על פגיעה בזכויות התובעים.
477. אין גם ראיה לכך שהנתבעת 2 ניהלה ביקורת שוטפת למעקב אחר תשלום זכויות של התובעים - קרי, בדיקות תקופתיות באמצעות בודק שכר, ולכן לא יכולה לעמוד לה הגנת סעיף 27 לחוק, ובעניין זה הנטל מוטל על כתפי מזמינת השירות.
478. על כן, יש להטיל על הנתבעת 2 אחריות מכוח החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה בגין הזכויות המנויות בתוספת השלישית לחוק זה ולפי הוראות צווי ההרחבה כאמור בסעיפים 25(א) ו-25(ב) לחוק בתביעה של איוב וגיוטום.
479. לא נעלם מעינינו כי הנתבעת 2 הגישה בתביעות של איוב וגויטום בקשה למחיקתה מההליך וכי לא ניתנה החלטה באותן בקשות. אולם היה עליה לעתור לקבלת החלטת בית הדין ולא לעצום את עיניה.
480. משכך אנו קובעים כי הנתבעת 2 תישא בחבות הנתבעת, ביחד ולחוד, כלפי התובעים איוב וגויטום, בגין הרכיבים הבאים: פדיון חופשה שנתית, גמול שעות נוספות וגמול מנוחה שבועית, דמי חגים, חלף הפקדות לפנסיה לפי צו ההרחבה בענף הניקיון (ראו לעניין זה האמור בס' 130-138 לפסק הדין בעניין ע"ע (ארצי) 46450-01-21 שופרסל בע"מ - ASMERET TEKABO BEYENE (16.1.2023) (להלן - פסק הדין בעניין Asmeret); וכן האמור בפסק הדין בעניין ע"ע (ארצי) 37690-03-22 מרכז לחינוך וספורט ברמת השרון - FREWYNI TSAGU (16.3.2023).
481. אשר לדמי ההבראה - על פי פסיקת בית הדין הארצי אין להטיל על מזמין חבות בתשלום דמי הבראה על פי צו ההרחבה הענפי (העולה על החבות מכוח הצו הכללי), כל עוד לא הותקנו תקנות ספציפיות לפי סעיף 28(ב) לחוק המרחיבות אחריות זו לרכיבי שכר ענפיים (ע"ע (ארצי) 31618-12-20 שופרסל בע"מ - Abraha Iamlam tesfagaber (18.10.2023) סעיף 59 לפסק הדין; וכן כאמור בס' 139-141 לפסק הדין בעניין Asmeret).
482. התקנות שהותקנו בעניין בתוקף רק החל מיום 1.1.2024 (סעיף 13 לתקנות להגברת האכיפה של דיני העבודה (רכיבי השכר המרכיבים את ערך שעת עבודה וערך שעת עבודה לעובד קבלן), תשפ"ג-2023) על כן, בכל הנוגע לדמי ההבראה החבות של הנתבעת 2 היא רק לפי הצו הכללי החל במשק. כפי שיפורט להלן לפי צו זה אין הפרשים לתשלום בגין דמי הבראה:
ביחס לאיוב - מאחר שלא השלים שנת עבודה - אין הוא זכאי לדמי הבראה לפי צו ההרחבה הכללי - ועל כן, הנתבעת 2 אינה חבה בתשלום הפרש כלשהו בגין כך.
ביחס לגויטום - בעבור התקופה מחודש 4/2021 - 10.6.2022 (משרה מלאה) התובע היה זכאי לפי צו ההרחבה החל במשק (ולא הענפי) ל-5 ימי הבראה בשנה הראשונה ו- 1.16 ימי הבראה בשנה השנייה (= 6 ימי הבראה * 2.33/12 חודשים), סה"כ - 6.16 ימי הבראה * 423 ₪ ליום = 2,607 ₪. בפועל שולם לו בתלושי השכר בגין התקופה כאמור - 3,274 ₪. על כן, אין לחייב את הנתבעת 2 (להבדיל מהנתבעת) בהפרשים לתשלום בגין דמי הבראה.
סוף דבר
483. לפיכך אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים:
ביחס לתביעת מהרי:
א. בגין גמול שעות נוספות ומנוחה שבועית - 8,170 ₪.
ב. בגין דמי הבראה - 6,317 ₪.
ג. בגין דמי חגים ותמורת חגים - 6,880 ₪.
ד. בגין פדיון חופשה - 8,938.6 ₪.
ה. בגין חלף הפקדות לקרן השתלמות - 14,435.77 ₪.
ו. בגין הפקדות לפיצויים ותגמולים - 18,146 ₪.
ז. פיצוי לפי סעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר - 18,600 ₪.
התביעה בגין יתר הרכיבים שנתבעו - נדחית.
הנתבעת תשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד על סך 16,000 ₪.
ביחס לתביעת היליזגה:
א. בגין גמול שעות נוספות ומנוחה שבועית - 4,674 ₪.
ב. בגין דמי הבראה - 15.87 ₪.
ג. בגין פדיון חופשה - 1,013.24 ₪.
ד. בגין דמי חגים - 1,747.14 ₪.
ה. בגין חלף הפקדות לפיצויים ולתגמולים - 11,687.2 ₪.
התביעה בגין יתר הרכיבים שנתבעו - נדחתה.
הנתבעת תשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד על סך 3,800 ₪.
ביחס לתביעת הבטום:
א. בגין פדיון חופשה - 526.64 ₪.
ב. בגין דמי חגים ותמורת חגים - 1,164.8 ₪.
התביעה בגין יתר הרכיבים שנתבעו - נדחתה.
משדחינו כמעט את כל התביעה אין מקום לצו להוצאות ביחס לתביעה זו.
ביחס לתביעת גויטום:
א. בגין גמול שעות נוספות וגמול מנוחה שבועית - 1,466 ₪.
ב. בגין דמי הבראה - 262 ₪.
ג. בגין פדיון חופשה - 3,494.24 ₪.
ד. בגין דמי חגים - 1,863.8 ₪.
ה. בגין חלף הפקדות לקרן השתלמות - 379 ₪.
ו. בגין חלף הפקדות לפיצויים ולתגמולים - 2,657.55 ₪.
התביעה בגין יתר הרכיבים שנתבעו - נדחתה.
מן הסכומים כאמור יקוזז סך של 1,430 ₪ ששולם לו על ידי הנתבעת.
הנתבעת תשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד על סך 1,700 ₪.
ביחס לתביעת איוב:
א. בגין דמי הבראה - 170 ₪.
ב. בגין פדיון חופשה - 699 ₪.
ג. בגין דמי חגים - 466 ₪.
ד. בגין חלף הפקדות לקרן השתלמות - 243.8 ₪.
ה. בגין חלף הפקדות לפיצויים ותגמולים - 1,907.27 ₪.
ו. פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד - 500 ₪.
התביעה בגין יתר הרכיבים שנתבעו - נדחתה.
מן הסכומים כאמור יקוזז סך של 857 ₪ ששולם לו על ידי הנתבעת.
הנתבעת תשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד על סך 800 ₪.
484. כאמור לעיל, הנתבעת 2 תישא ביחד ולחוד עם הנתבעת בסכומים בהם היא חויבה כאמור בתביעה של גויוטום ואיוב (בלבד) בגין הרכיבים הבאים: פדיון חופשה שנתית, גמול שעות נוספות וגמול מנוחה שבועית, דמי חגים וחלף הפקדות לפיצויים ותגמולים, בקיזוז הסכומים ששולמו על ידי הנתבעת כאמור לעיל. כמו-כן, היא תישא ביחד ולחוד בהוצאות ושכ"ט עו"ד שהוטלו על הנתבעת בתביעה של גויטום ואיוב.
485. הסכומים הנ"ל ישולמו בצירוף ריבית שקלית מיום סיום יחסי העבודה ועד התשלום המלא בפועל.
לצדדים זכות ערעור לבית נדין הארצי בירושלים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.
ניתן היום, ו' אדר תשפ"ו, (23 פברואר 2026), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.