מן האמור עולה, כי טענה לפיה לא ניתנה הרשאה של התאגיד התובע להגשת התביעה היא טענה המצריכה בדיקה, וזאת גם אם היא מועלית על ידי הנתבע. זאת, כאשר הטענה חורגת מטענות ל"פגם" בקבלת ההחלטה (אשר ככלל אין לנתבע מעמד להעלותה), אלא משמעותה שכלל לא התקבלה החלטה. במקרה כזה, משמעותה של הטענה היא, כי "אין לך תובע" וממילא "אין לך תובענה" (כלשון בית המשפט בע"א 207/74 הנ"ל). לנתבע יש אינטרס לגיטימי לוודא כי מי שרשום בכתב התביעה שהוגש נגדו בתור "התובע" אכן תובע אותו.
ואכן, מעיון בפסיקה עולה כי בתי המשפט לא נמנעו מלהידרש לטענתו של נתבע כי לא התקבלה החלטה כדין של הגורם המוסמך בתובעת להגיש את התביעה (ראו והשוו, רע"א 688/91 S.B.C. ESTABLISHMENT INC נ' הפטריארך היווני-אורתודוכסי של ירושלים [נבו] (12.5.1991); ת"א (מחוזי ת"א) 14580-09-18 Sabros International Corp. נ' תל-סאן בע"מ, פסקאות 77-68 [נבו] (8.9.2019); ת"א (מחוזי י-ם) 4577-09-19 הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית נ' FALLEN GARDEN INC [נבו] (25.1.2021); ת"א (מחוזי ת"א) 19005-02-14 כהן נ' קשת יבוא ושיווק מזון בע"מ, פסקאות 20-15 [נבו] (14.1.2015); תא"ק (מחוזי מרכז) 13853-02-09 BLUE RIVER INVESTMENTS נ' מורגנשטרן [נבו] (1.7.2013); ת"א (מחוזי ת"א) 1446/01 העדה היוונית קאתולית ביפו נ' הארכיבישוף סלום [נבו] (24.5.2007)).
- שאלה אחרת היא מהם המסמכים שנדרש תאגיד המגיש תביעה להציג על מנת להראות כי אכן התקבלה על ידו החלטה כדין להגיש את התביעה. הדעת נותנת, כי בדרך כלל די יהיה בצירוף ייפוי כוח חתום לכתב התביעה (ראו תקנה 170א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ("תקנות סדר הדין האזרחי")). אולם, ישנם מקרים בהם לא יהיה די בכך, ודומה כי המקרה הנוכחי בא בקהלם. אין צורך להרחיב בשאלה זו בענייננו, שכן התובעת הציגה את המסמך שלטענתה הוא החלטת הדירקטוריון שמכוחה הוגשה התביעה, והוא זה הניצב במוקד דיוננו.
ומן הכלל אל הפרט.
- התובעת הציגה מסמך הנושא את הכותרת "פרוטוקול מאסיפה כללית ודירקטוריון", הנחזה להיות פרוטוקול של הישיבה בה הוחלט על הגשת התביעה. על פי האמור במסמך עצמו, נכח בישיבה רק יוסף. כלומר, אין מחלוקת שלא נכחו בישיבה רוב חברי הדירקטוריון של התובעת (הכוללים את יוסף ושלום). אין מחלוקת גם שלא התקיימה דרישת המניין החוקי הקבועה בסעיף 104 לחוק החברות. אין כל טענה כי שלום אישר בדיעבד את החלטת הדירקטוריון. כלומר, מדובר בהחלטה שכביכול התקבלה על ידי הדירקטוריון של התובעת, אולם למעשה התקבלה על ידי יוסף לבדו. בנסיבות אלו, אין לפנינו רק "פגם" בהחלטת הדירקטוריון, אלא מצב בו כלל לא התקבלה החלטה של הדירקטוריון. ממילא, אין החלטה תקפה של קיבוץ בוכריץ על הגשת התביעה. לפנינו, אפוא, מצב בו "אין לך תובע, אין לך תובענה", כלשון בית המשפט העליון בע"א 207/74 הנ"ל.
תקנה 41(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי מסמיכה את בית המשפט להורות על מחיקת התביעה כאשר "כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה". כאשר כתב התביעה כלל לא הוגש על ידי מי שנזכרת בו כתובעת, פשיטא שהוא אינו מגלה עילה, ודינו להימחק. בהינתן שהעובדות המצביעות על כך אינן שנויות במחלוקת, יש מקום למחיקת התביעה על הסף.
- למותר לומר, כי אין במחיקת התביעה על הסף כדי להביע עמדה כלשהי באשר לתביעה לגופה. אולם, על מנת שניתן יהיה לברר את התביעה, עליה להיות מוגשת כדין על ידי קיבוץ בוכריץ. אכן, בהתחשב בעוצמת הסכסוך בין יוסף ושלום, ספק אם דירקטוריון החברה יכול לפעול בצורה יעילה ולקבל החלטות בשאלות שעל הפרק. הדין מציע פיתרונות שונים למקרים בהם חברה נמצאת ב"מבוי סתום". ככל שיוסף סבור כי יש לו עילה לאכוף על שלום את הגשת התביעה על ידי קיבוץ בוכריץ ואת ייצוג החברה על ידו, הוא רשאי לנקוט את ההליך המשפטי המתאים לשם כך. אולם, כל עוד אין החלטה שיפוטית המסמיכה את יוסף להגיש את התביעה בשם קיבוץ בוכריץ ולייצג את החברה במסגרתה, הוא אינו רשאי לעשות זאת בלא אישור כדין של המוסדות המוסמכים של החברה.
- ומכאן לשאלת ההוצאות. כאמור לעיל, ניתנה הסכמה של יוסף כי ככל שיהיה מקום לחייב בהוצאות הן יושתו עליו. בהינתן הקביעה כי התביעה הוגשה בחוסר סמכות, הרי שיש מקום לפסוק הוצאות לטובת הנתבעים. קבוצת תשובה זכאית להוצאות הן בגין הדיון בבקשה לסעד זמני (שנדחתה) והן בגין הדיון בבקשה לסילוק על הסף. בנסיבות העניין, ובהתחשב בהיקף הדיון בשתי הבקשות, מצאתי להעמיד את סכום ההוצאות על סך של 30,000 ש"ח. הנתבעת 4, אשר לא הגישה בקשה לסילוק על הסף, זכאית להוצאות בגין הבקשה לסעד זמני. בהתחשב בכך שמעורבותה בדיון בבקשה זו הייתה מצומצמת מזו של קבוצת תשובה, מצאתי להעמיד את ההוצאות לזכותה על סך של 8,000 ש"ח.
סוף דבר
- התביעה נמחקת על הסף.
מר יוסף בוכריץ יישא בשכר טרחת עורך דין לזכות הנתבעת 4 על סך 8,000 ש"ח ולזכות יתר הנתבעים (יחדיו) על סך 30,000 ש"ח.