מאחר שהמבקשים אינם טוענים לזכות קניינית בנכס אלא רק סומכים על זכותם כנושים של ארגון החמאס, דומה כי אפילו היו מבקשים להתייצב בהליך בשמם של כלי השיט, היה מקום לדחות את בקשתם בהתאם להלכות שנקבעו בבתי המשפט למלקוח באנגליה. כפי שציינתי לעיל, בתי משפט בישראל טרם עסקו בשאלת ההתייצבות של צדדים שלישיים בשמם של כלי השיט בהליכי החרמה על פי חוק המלקוח, וככל שהמבקשים סבורים כי יש לסטות מההלכה האנגלית עליהם להגיש בקשה מתאימה, על פי תקנות 1939, ולפרט מדוע יש להכיר בזכותם כנושיו של ארגון החמאס להתייצב בשם כלי השיט בהליך. כמובן שבבקשה כזו יהיה צורך להביא ראיה לכאורה לכך שארגון החמאס הוא הבעלים של כלי השיט ולעניין זה אתייחס גם בהמשך ההחלטה.
סדר הדין האזרחי
- גם אם נניח כי המבקשים סומכים בקשתם על הוראות סדרי הדין האזרחי, אין בכך להועיל להם שכן בקשתם אינה ממלאת את התנאים לצירוף בעל דין זר להליך.
כידוע, על פי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: התקנות הישנות) מוסמך היה בית המשפט להורות על צירופו של צד זר להליך אף אם הצדדים המקורים להליך התנגדו לכך (ראו תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי הישנות; ע"א 377/63 ענף נ' "נחשונים" קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד יט 225 (1965); י' רוזן צבי, הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 228 (מהדורה שלישית - דיגיטלית, 1.2025)).
הלכה היא כי צירפו של זר להליך, בניגוד לעמדת הצדדים, ייעשה רק במקרים חריגים, כגון כאשר הצד הזר טוען לזכויות בנכס מושא ההליך, כאשר צירופו נועד למנוע פגיעה בזכויותיו, כאשר הצירוף דרוש לייעול ההליכים וכדומה (ראו: רע"א 5861/15 עיריית תל אביב-יפו נ' שומוביץ (26/1/2016); רע"א 1949/16 מ.ש. מוצרי אלומיניום בע"מ נ' רחמים (7/4/2016)).
בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט - 2019 אין הוראה זהה להוראת תקנה 26 לתקנות הישנות אולם הנחה היא כי לבית המשפט סמכות לאשר צירופו של צד זר להליך מכוח סמכותו בתקנה 46 לתקנות (רוזן צבי הנ"ל, וכן רע"א 496/23 מ.ר.ר.ג יזמות בע"מ נ' מ.ע.ג.ן יעוץ וניהול נכסים בע"מ (31/5/2023)).
- תקנות סדר הדין האזרחי משנת 2019 אינן חלות בבית המשפט לימאות בשבתו כבית משפט למלקוח ימי. גם תקנות 2025 אינן מאמצות את תקנות סדר הדין האזרחי אלא מסתפקות במתן סמכות לבית המשפט לנהוג לפיהן. כך בתקנה 15 לתקנות 2025 נאמר:
בעניין שלא הוסדר בתקנות אלה או בתקנות המלקוח, רשאי בית המשפט לנהוג בתביעה להחרמת ספינה לפי תקנות סדר הדין האזרחי, בשינויים המחויבים, אם ראה כי הדבר דרוש לצורך הכרעה בתביעה להחרמת ספינה ולניהול ההליך באופן הוגן ויעיל.
- גם אם בית המשפט מוסמך לאמץ הסדרים מתקנות סדר הדין האזרחי הרי שהמבקשים כלל לא פירטו מדוע יש לעשות זאת במקרה הנוכחי. יתרה מזאת, המבקשים אינם טוענים לזכות קניינית כלשהי בכלי השיט, וצירופם להליך לא נועד להגן על זכות קניינית אלא על זכותם לממש עיקול שהוטל לאחר תפיסת כלי השיט. כפי שהובהר לעיל, עיקול אינו מקנה למעקל זכות קניינית בנכס אלא רק זכות דיונית שתכליתה למנוע את הוצאת הנכס מידיו של הבעלים.
- זאת ועוד, הליך ההחרמה הוא הליך ייחודי שבו עותרת המדינה להעברת זכויות הקניין בכלי השיט שנתפסו לידיה. השאלות שיתבררו בהליך שונות מאלו שעשויות להתברר בדיון בטענות המבקשים. צירוף תביעת המבקשים לא יסייע להכרעה בתביעת ההחרמה ולא יסייע בניהול הדיון באופן יעיל. להפך, צירוף המבקשים, שאינם מבססים טענותיהם על חוק המלקוח ותקנותיו, ואינן טוענים לעילה לתביעת חפצא, רק יכביד על ההליכים.
- בקשת המבקשים לוקה גם בקשיים נוספים. המבקשים מבססים את עילתם על הטענה בדבר הזיקה שבין ארגון החמאס למארגני המשט, אולם אינם מציגים ראיות בדבר בעלות הארגון בספינות המשט השונות. בצווי העיקול עליהם נסמכת הבקשה הוטלו עיקולים על כלי שיט של ארגון החמאס המוחזקים על ידי מדינת ישראל ועל האניה handala. כדי להצליח בבקשתם על המבקשים לשכנע כי המדינה מחזיקה בכלי שיט המצויים בבעלות ארגון החמאס, שהרי צווי העיקול חלים רק על כלי שיט של הארגון.
- על פי חוק המלקוח, משנתפס כלי שיט, על המדינה התופסת להביאו מיידית לאשרור התפיסה ולדיון בבקשת החרמה בבית המשפט. מרגע הפנייה לבית המשפט, המדינה כפופה להוראות בית המשפט אשר מחליט מה יעשה בכלי השיט, מי יחזיק בהם עד הכרעה בבקשת ההחרמה, על מי תחול חובת שמירה וכדומה. ממועד הגשת הבקשה מוחזקים כלי השיט על ידי המדינה, רק מכוח הוראת בית המשפט, ועל כן "המחזיק" בכלי השיט הוא בית המשפט ולא המדינה.
- נזכיר כי בהתאם לדין ולהוראות סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967, מוטל על המבקשים הנטל להוכיח כי כלי השיט הם בבעלות ארגון החמאס (ראו ע"א 1680/03 לוי נ' ברקול, פ"ד נח(6) 841 (2004); ע"א (חיפה) 4431/07 לגלות את היופי בע"מ נ' גור (22/6/2008)).
כדי לשכנע כי כלי השיט הם בבעלות ארגון החמאס, על המבקשים לנקוט בהליך מתאים על פי סעיף 28(ב) לחוק ההוצאה לפועל. יתכן שהמבקשים אף צריכים לפנות לבית המשפט המוסמך על מנת שייקבע מיהם בעליהם של כלי השיט (ראו סעיף 28(ג) לחוק ההוצאה לפועל). במקרה שכזה על המבקשים לצרף להליך את כל מי שרשום וטוען לבעלות בכלי השיט. כל עוד לא תוצג הכרעה שיפוטית ולפיה לארגון החמאס זכויות קניין בכלי השיט או בחלקם, אין בצווי העיקול כדי לבסס אינטרס כלשהו של המבקשים בכלי השיט שנתפסו במשטים.
- כאן אעיר, בהערת אגב, כי עשויות להתעורר שאלות נכבדות בעניין הדין החל על ההכרעה בדבר זכויות הקניין בכלי השיט, שכן כל כלי השיט שנתפסו רשומים במרשמים זרים. רישום במרשם כלי שיט יוצר חזקה בדבר הבעלות בו. בדין הישראלי ניתן לסתור את החזקה, שכן בסעיף 83 לחוק הספנות (כלי שיט), התש"ך - 1960 נאמר: "רישום בפנקס הרישום אין בו משום ערובה לזכות קנין [...]", אולם תקפו של רישום במרשם כלי שיט זר מותנה בדין הרלבנטי שעשוי להיות שונה מהדין הישראלי. על כן צפויה למבקשים דרך ארוכה להוכיח את זכויות הקניין של ארגון החמאס בכלי השיט השונים.
- גם אם ייקבע כי כלי השיט הם בבעלות ארגון החמאס ועוקלו כדין על ידי המבקשים, עדיין יהיה צורך לדון בתחרות שבין זכות המדינה להחרמת כלי השיט לבין אינטרס המבקשים על פי צווי העיקול, שהוצאו לאחר מועד התפיסה. תחרות זו עשויה לעורר שאלות נכבדות כמו מהו המועד שבו קמה זכותה של המדינה להחרמה, האם במועד התפיסה, במועד הגשת בקשת ההחרמה וכדומה ומהו המועד שבו עוקלו כלי השיט. עוד יהיה צורך להגדיר את טיב זכותה של המדינה ולהכריע האם זכות ההחרמה גוברת על עיקול שהוטל לגביית חוב של הבעלים, אם לאו. לכל אלו אין שום התייחסות בבקשת המבקשים.
די בכל האמור כדי לקבוע כי אפילו היה מקום לבחון את צירוף המבקשים להליך על פי תקנות סדר הדין האזרחי, הרי שאין בבקשה כדי לבסס עילה מספקת להצטרפות.