חוק המלקוח הימי אינו מפרט את העילות לתפיסה ולהחרמה של כלי שיט במהלך מלחמה. אלו מצויות במשפט הבינלאומי המנהגי. מבלי לפרט את כל כללי המשפט הבינלאומי המנהגי העוסק בדיני המלחמה נציין, כי בשנים 1988 - 1994 גיבשו מומחים בינלאומיים את העקרונות המקובלים במשפט הבינלאומי הפומבי בדבר דיני המלחמה. עקרונות אלו מוכרים כמדריך סן רמו- San Remo Manual On International Law Applicable To Armed Conflicts At Sea 1994 (להלן: מדריך סן רמו).
- במדריך סן רמו פורטו הכללים לגבי הטלת סגר ימי (סעיף 93). לצורך אכיפת הסגר הימי מוקנות למדינה מטילת הסגר סמכויות אכיפה שונות, ובהן סמכות לעיכוב אניות, לבדיקה וחיפוש ואף לתפיסה (סעיף 135). סמכויות אלו מוקנות למדינה מטילת הסגר הן כלפי כלי שיט של מדינת אויב (פרק 4), והן כלפי כלי שיט ניטראליים (פרק 6). עם זאת, נזכיר כי ההבחנה בין כלי שיט של אויב לכלי שיט של צד ניטראלי לסכסוך, אינה תמיד ברורה, ובסעיף 117 נאמר כי:
Enemy Character can be determined by Registration, Ownership, Charter or other criteria.
- חוק המלקוח הימי אינו כולל את ההוראות הדיוניות הרלבנטיות להליכי מלקוח ואת אלו ניתן למצוא בתקנות המלקוח 1939 (Prize Court Rules 1939). תקנות אלו אינן עוסקות רק במלקוח ימי, אלא גם בתפיסת והחרמת כלי טיס, אולם לעניינו די בהוראות העוסקות בכלי שיט.
- כפי שצוין בעבר לא פעם, תביעת החרמה של כלי שיט היא תביעת חפצא, דהיינו תביעה המכוונת כנגד כלי השיט ומבוססת על אחריות של בעל כלי השיט, צוותו או כל מי שמוסמך לפעול בשם הבעלים (ראו ת"ח 26861-08-13 הנ"ל פסקה 50; ת"א 732/96 (חי') האנייה Ellen Huding נ' הנאמנים בפשיטת רגל של Conteinerline ABC (22/4/2004); ע"א 7138/16 PRAXIS ENERGY AGENTS GMBH נ' האונייה M/V CAPTAIN HARRY (07/05/2018)).
- בתביעת החרמה פונה המדינה לבית המשפט בבקשה לאשרור התפיסה, לקבלת הוראות כיצד לנהוג בכלי השיט ולמתן צו להחרמתו. בהליך שכזה רשאי כל המעוניין בכלי השיט להתייצב ולהתגונן מפני תביעת ההחרמה. תקנות 1939 מורות בצו השלישי, סעיף 1 כדלקמן (ORDER III):
Subject to the provisions of rule 18 of Order II any person desiring to enter an appearance in a cause shall enter an appearance (Appendix A, Form No.8) in the Registry within thirty days after service of the writ, or may by leave of the Court do so at any time before final adjudication. He shall thereupon become a party to the cause.
- לכאורה כל מי שמתייצב בשם האנייה רשאי להתנגד לתביעת ההחרמה, בין במסגרת תשובה לתביעה ובין בשלב מאוחר יותר בטרם החלטה בתביעה. בישראל טרם נדונה השאלה מיהו הגורם "הרשאי" להתייצב בשמו של כלי שיט שנתפס והובא לבית המשפט על פי חוק המלקוח הימי, מהי הזיקה הנדרשת בין המתייצב לבין כלי השיט, והאם די בהיותו נושה של הבעלים כדי לאפשר לו להתייצב ולהתנגד להחרמה.
- עד כה, בכל תביעת החרמה שנדונה בבית המשפט לימאות התייצבו בשם כלי השיט רק הבעלים, ועל כן טרם נקבעה כל הלכה בדבר היחס בין תביעת ההחרמה לבין זכויות צד שלישי בכלי השיט. קשה גם למצוא התייחסות לשאלות אלו בפסיקה זרה. עם זאת, ניתן למצוא דיונים במספר פסקי דין אנגלים מתקופת מלחמת העולם הראשונה בהם נדון היחס שבין תביעת ההחרמה לתביעת נושים חוזיים של בעלי כל השיט (ראו עניין The Odessea [1916] 1 A.C 145); Marie Glazer [1914] P. 218 The)). מפסקי דין אלו עולה כי רק נושה שטוען לזכות קניינית בכלי השיט יכול לטעון לעדיפות זכותו על פני זכותה של המדינה להחרים את כלי השיט ולדרוש בו קניין מלא. בפסיקה מאוחרת יותר הכירו בתי המשפט באנגליה גם בזכות נושה שלטובתו עומד שעבוד ימי תקף כגון שעבוד ימי בגין ישע (salvage) (ראו France Fenwick Tyne and Wear Co. Ltd. v. HM Procurator General [1942] AC 667).
- יש לסייג את האמור ולהדגיש כי הכרה בזכות השעבוד של צד ג' עלולה לפגוע בתכליות ההחרמה ולסכל את הליך ההחרמה כולו. יתרה מזאת, קיים חשש שמא בעלים של כלי שיט, שיודע כי יתכן וייתפס ותתבקש החרמתו, ינסה בעזרת יצירת שעבודים להתחמק מהליך ההחרמה. על כן ברור כי ככל שיידרש בית המשפט להכריע בתחרות שבין זכות ההחרמה של המדינה לבין זכויות נושה מובטח בשעבוד ימי, יהיה צורך לבחון את נסיבות יצירת השעבוד ולקבוע הלכות בעניין ההכרעה בתחרות שכזו. סוגיות אלו טרם הוכרעו בפסיקה הישראלית, וההכרעה בהן אינה נדרשת לשלב זה של ההליך, ולכן אסתפק בהערות הכלליות שלעיל.
ההחלטה בבקשה
- הבקשה שלפניי היא בקשה להצטרפות להליך. המבקשים אינם מבהירים בבקשתם מהו הדין המתיר את הצטרפותם להליך; הם אינם טוענים כי עומדת להם זכות להתייצב בשמם של כלי השיט על פי חוק המלקוח הימי ותקנות המלקוח מ-1939; הם אינם טוענים לזכות קניינית כלשהי בכלי השיט (אלא ל"זכות כלכלית" בכלי השיט, סעיף 5 לבקשת ההצטרפות); ואינם טוענים כי עומדת להם עילה לתביעת חפצא כנגד כלי השיט. למרות שדי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה נבחן את אפשרויות ההצטרפות על פי הוראות חוק המלקוח ותקנות המלקוח משנת 1939 ועל פי תקנות סדר הדין.
חוק המלקוח ותקנותיו
- כפי שראינו חוק המלקוח ותקנות 1939 מכירים באפשרות של צדדים מעוניינים להצטרף להליך המלקוח ולהתייצב בשם כלי השיט. המבקשים אינם עותרים לעשות זאת אולם ברי כי אפילו היו מבקשים להתייצב בשם כלי השיט או חלקם ולהתנגד להעברת הקניין למדינה לא היו רשאים לעשות זאת.
- כאמור לעיל, פסקה 27, ההלכה האנגלית הגבילה את זכות ההצטרפות רק לצד המבקש להגן על זכות קניינית מוכרת בדין האנגלי בכלי השיט. נושה רגיל של הבעלים אינו יכול להתייצב בשם כלי השיט ולהתנגד להחרמתו. המבקשים אינם טוענים לזכות קניין בכלי השיט; הם אינם טוענים לשעבוד מוכר או לאינטרס קנייני כלשהו בכלי השיט. המבקשים הם נושים רגילים של מי שנטען כי הוא בעל כלי השיט שלטובתם ניתן צו עיקול בידי צד שלישי. צו עיקול אינו מקנה אינטרס בכלי השיט; תכליתו של צו העיקול היא למנוע העברת הזכויות בו ולאפשר למעקל להיפרע מהתמורה שתתקבל במכירתו. כך למשל נאמר בע"א 8622/13 המוסד לביטוח לאומי נ' שחר, פסקה 13 (7/9/2016):
נכון להדגיש שהטלת העיקול כשלעצמה איננה מקנה זכות מהותית בנכס המעוקל לטובת הזוכה. העיקול הוא אך כלי דיוני לשם מימוש הזכות המהותית, שהיא חובו של החייב, בעל הנכס (ע"א 189/95 בנק אוצר החייל בע"מ נ' אהרונוב, פ"ד נג(4) 199, 234 (1999) (להלן: עניין אהרונוב)). כפי שצוין: "הטלת עיקול אינה משעבדת לבעל החוב - את הרכוש שעוקל, אלא העיקול רק מונע את בעל הנכס מלהוציאו מעוקל מרשותו או לשעבדו לאחר" (ע"א 382/65 סיגלוב נ' עציון, קואופרטיב לעבודות עץ בע"מ, פ"ד כ(1) 442, 446 (1996)). משכך, כל עוד לא נגבו כספי החוב המעוקל מידי בעלי הנכס או הצד השלישי המחזיק בו, מעמדו של הזוכה-המעקל הוא כמעמד מעקל שפתח בהליכים ואין הוא בעל זכות קניינית כלשהי בנכס (דוד בר אופיר הוצאה לפועל - הליכים והלכות 572 (2015) (להלן: בר אופיר)). כאמור, שלב הטלת העיקול לחוד, ושלב מימוש העיקול לחוד. ציווי על עיקול הנכס מקנה מעין זכות דיונית שלילית בלבד, ורק בידי מימוש העיקול להביא לזכות חיובית לנושה המעקל. פעולת הטלת העיקול היא לא יותר מאשר "שימת יד", מושגית-משפטית, של בית המשפט או לשכת ההוצאה לפועל, על נכס מסוים, ממנו ייגבה החוב [...].