ימא (חי') 73124-07-25 Madleen נ' בימ"א 26554-06-25 - חלק 2

בקשות ההצטרפות

11. המבקשים, שמעון אילן, שירה גרסיה נחמד, עזבון המנוח ראובן מונק ז"ל, עזבון המנוח ברק לופן ז"ל, הם נפגעי פעולות טרור וקרוביהם של קורבנות טרור אשר הגישו לבתי המשפט תביעות לפיצויים כנגד ארגון החמאס. על פי הנטען בבקשה, נפסקו למבקשים יחדיו פיצויים בסך כולל של כ-170 מיליון ₪.  לצורך מימוש זכותם לפיצויים, ועל מנת לגבות את החוב הפסוק מארגון החמאס, פתחו המבקשים תיקי הוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים.  במסגרת הליכים אלו ניתנו לבקשת המבקשים צווים לעיקול רכוש של ארגון החמאס.  בין היתר ניתנו צווים לעיקול כלי שיט של ארגון החמאס המוחזקים על ידי מדינת ישראל/משרד הביטחון, ובכלל זה צו עיקול המופנה כלפי אחת מן האניות מושא הבקשה הנוכחית, האניה Handala (צווי העיקול צורפו לבקשות ההצטרפות שהגישו המבקשים).
12. בסמוך לאחר שניתנו צווי העיקול הגישו המבקשים את בקשות ההצטרפות לתביעות ההחרמה בתיקים שלפני (בקשות מס' 11 ו- 12 בתיק 26554-06-25 ובתיק 73124-07-25 ובקשה מס' 1 בתיק 22749-11-25).

בבקשות ההצטרפות טענו המבקשים כי לאור צווי העיקול שניתנו, יש להם זכות כלכלית בכלי השיט, אשר עלולה להיפגע אם תתקבל בקשת ההחרמה מבלי שיובטחו זכויותיהם.  בבקשות נטען כי ידוע שהמשטים, במסגרתם הגיעו כלי השיט, ממומנים על ידי ארגון החמאס "[...] בדרכים עקלקלות ומגוונות".  על כן עותרים הם לממש את צווי העיקול ולאפשר להם להיפרע מכלי השיט התפוסים.

13. 00 בהחלטותיי הראשוניות בכל התיקים הדגשתי כי על פי האמור בתביעות ההחרמה, ארגון החמאס אינו בעל זכויות בכלי השיט השונים, ועל כן ניתנה למבקשים אפשרות להשלים את הטיעון ולצרף מסמכים. ביום 16/12/2025 הגישו המבקשים טיעון משלים וצירפו מסמכים נוספים.  על כן אתייחס בהמשך לטענות המבקשים כפי שפורטו גם בבקשה המקורית וגם בטיעון המשלים.

0

14. המבקשים טוענים בבקשתם ובהשלמת הטיעון כי ארגון החמאס נקט באמצעים שונים להסתרת מעורבותו במשטים; בין היתר בהקמת חברות קש כדוגמת חברת Cyber Neptune שהוקמה על ידי פעיל בכיר בארגון PCPA (Popular Conference for Palestinians Abroad), שהוא ארגון שהוקם על ידי החמאס. לטענתם, גם הבעלים הפרטיים של הספינות Madleen ו- Handala פועלים מתוך הזדהות עם החמאס.  נטען כי ממסמכים שונים שנתפסו, וממחקרים שנערכו על ידי מדינת ישראל, עולה כי ארגון החמאס תכנן והפעיל את המשטים, היה מעורב בארגונם וכי המשטים נועדו לסייע ולחזק את ארגון החמאס.  על כן נטען בבקשה, יש להכיר בזכותם של המבקשים לעקל את כלי השיט שנתפסו על מנת לאפשר להם להיפרע מהם כדי לגבות את החוב הפסוק כנגד ארגון החמאס.
15. בקשות ההצטרפות הועברו לתגובת המדינה ובעלי הספינות. המדינה מתנגדת לבקשות ההצטרפות.  בתשובת המדינה צוין מפורשות כי "המדינה מתכבדת להודיע כי היא אינה מחזיקה כלי שיט שיש מידע כי הם רשומים בבעלות "תנועת חמאס" או ארגון הטרור חמאס [...]" (ההדגשה במקור - ר' ס', סעיף 4 לתשובה).  על כן סבורה המדינה כי צווי העיקול לא חלים על כלי שיט כלשהו מבין אלו שנתפסו במשטים ומכאן שדין בקשת ההצטרפות להידחות.
16. המדינה מאשרת כי ישנם מספר כלי שיט הרשומים על שם חברה זרה שהיא על פי הנטען "חברת קש" בניהול של פעיל מרכזי בארגון ה-PCPA שהוקם על ידי החמאס. עם זאת, כך נטען, אין בכך די כדי להצביע על זכות קניינית של ארגון החמאס בכלי השיט.  המדינה סבורה גם היא כי ארגון החמאס היה מעורב בהוצאת המשטים, אולם בכך אין די כדי להצביע על זכות קניינית של הארגון בכלי השיט.
17. המדינה מדגישה כי תביעת ההחרמה היא "תביעת חפצא", כלומר היא מופנית כלפי כלי השיט עצמו, ועל כן זהות הבעלים אינה רלבנטית להליך. לטענתה, תוצאת ההחרמה היא העברת זכויות הקניין בכלי השיט למדינה כשהם נקיים מכל זכות בעלות, שעבוד או עיקולים.
18. גם בעלי כלי השיט שהתייצבו מתנגדים לבקשות ההצטרפות. לטענתם הם כלל לא היו צד להליכים שבהם הוטלו צווי העיקול ולא ניתנה להם הזדמנות להגיב לבקשות העיקול.  עוד טענו כי אין בסיס עובדתי לבקשה וכי אין ראיה לבעלות ארגון החמאס בכלי השיט.  נטען כי אין עיגון בדין להצטרפות נושים המבקשים לאכוף פסק דין, להליך ההחרמה.  המשיבים טוענים גם כי כלי השיט הפליגו תחת דגלי מדינות שונות, רשומים על שם חברות לגיטימיות וכי תכלית המשטים הייתה להעניק סיוע הומניטרי לתושבי רצועת עזה.

דיון והכרעה

19. כפי שיפורט להלן, הגעתי למסקנה כי דין בקשות ההצטרפות להידחות. מצאתי כי אין מקום לצרף להליך החרמה על פי חוק המלקוח נושים רגילים של בעלי הספינות.  כמו כן, עולה מהבקשה ומהתשובות כי אין כל בסיס ראייתי, ולו גם לכאורי, כי הזכויות הקנייניות באילו מכלי השיט הן של ארגון החמאס.

המסגרת המשפטית - הערות כלליות

20. הבקשות להחרמת כלי השיט הוגשו על ידי מדינת ישראל, על פי חוק המלקוח הימי משנת 1864. כפי שציינתי כבר בהחלטות קודמות, הליכים להחרמה של כלי שיט מעוגנים במשפט הבינלאומי המנהגי וההסכמי, והם מהווים חלק מדיני המלחמה בים (ראו החלטה בתיק 26861-08-13 הנ"ל, פסקה 33; ע"א 7307/14 הנ"ל, פסקה 17 לפסק דינה של השופטת נאור).  הליכי מלקוח של אניות כחלק ממאבק מזוין, מוכרים משחר ההיסטוריה וזכו להסדרה כבר לפני שנים רבות.  מדינות רבות אימצו הוראות חוק הקובעות מנגנונים מוגדרים לתפיסה והחרמה של ספינות.  כך גם נחקק על ידי המחוקק האנגלי חוק המלקוח הימי משנת 1864 שחל גם בישראל בהתאם לשרשרת הדינים כפי שהובהרה בפסק הדין בעניין אסטל.
21. חוק המלקוח הימי קובע את ההסדרים החוקיים לתפיסה והחרמה של כלי שיט במהלך מלחמה. כפי שהובהר בע"א 7307/14 הנ"ל, פסקה 18 לפסק דינה של השופטת נאור, הליך המלקוח מורכב ממספר שלבים:

במסגרתם של דיני המלקוח הימי נקבעה פרוצדורה בת ארבעה שלבים לביצוע מלקוח ימי (שם, בעמ' 238).  השלב הראשון הוא תפיסה פיזית של אנייה בלב ים.  התפיסה הזו נחשבת לתפיסה כמלקוח (capture in prize) ומרגע התפיסה כפופה האנייה לסמכותו של בית-המשפט למלקוח (שם, בעמ' 247).  בפסיקה הודגש כי כל סוג אחר של תפיסה אינו חוקי (שם).  שלושת השלבים האחרים מכונים יחדיו הליך של adjudication, קרי קביעה שיפוטית או אישור שיפוטי של המלקוח.  במסגרת זו נדרשת המדינה התופסת: (1) להביא את האנייה לאחד מנמליה ולמסור אותה לגורמים הרלוונטיים בו; ו-(2) למסור את מסמכיה של האנייה בצירוף לתצהירו של הגורם שתפס את האנייה לבית-המשפט המוסמך, הוא כאמור בית-המשפט למלקוח.  בהעדרם של מסמכים, יש לצרף תצהיר המבסס זאת.  לאחר מכן נדרש בית-המשפט למלקוח לדון בתביעתהּ של המדינה לקחת את האנייה כמלקוח.  ככל שמחליט בית המשפט לקבל את התביעה, מונפק צו-מלקוח (writ) (שם, בעמ' 238).