ש: זה בסדר. והוא עבד איתך?
ת: לא מכחיש. לא ביום-יום אבל בא ועבד.
ראה פרוטוקול הדיון מיום 5/12/24 עמוד 4 שורות 23 - 27.
- הנתבע בעדותו הודה כי מי שבנה את הדירה היה אביו התובע, וכך העיד בעניין זה בעדותו:
ש: לא מדברת על חשמל בכלל, על הכל, על המגורים.
ת: על מה לשלם? הוא נתן לי את הבית ובנה אותו בשבילי. וגם עבדתי. אני אגיד לך, אני אפילו אם לא הייתי עובד איתו ולא שילם לי משכורת. לא רציתי את כל הבית הזה. בית בלי תוכנית. סתם בנה בצורה, ככה בנה אותו. סתם תוספות, בצורה, ללא רישיון.
ראה פרוטוקול הדיון מיום 5/12/24 עמוד 40 שורות 36 - 39.
- לא מצאתי במסגרת הכרעתי לדון יתר על המידה בעדויות הנתבע ואשתו שכן טענות הנתבע, רובן ככולן הינן טענות משפטיות שבית המשפט בחן אותן והכריע בהן כפי שפורט לעיל. הנתבע העיד גם כן כי נעשו שיפוצים בבית וכך גם העידה אשתו, ובעניין זה ביהמ"ש סבור כי השכל הישר וההגיון מביאים אותו למסקנה, כי ככל הנראה כן נעשו שיפורים בדירה לאחר מגורים של 40 שנה בבית שנבנה בשנות השישים כפי שיפורט בהמשך פסה"ד. עוד מצאתי לציין, כי עדותה של אשת הנתבע לא תרמה ולא חיזקה את טענות הנתבע.
- לאחר שמיעת עדויות בעלי הדין ואשת הנתבע, אני קובע, כי עדותו של התובע מקובלת על בית המשפט. עדותו של התובע, בכל הנוגע למתן הרשות כלל לא נסתרה. גם עדותו של התובע בעניין בניית הבית לא נסתרה כלל וכלל. בית המשפט התרשם, כי עדותו של התובע הינה מהימנה והגיונית ביותר והיא מתיישבת עם הרושם המצטבר לפיו, התובע בתור בעלים של המקרקעין העניק לנתבע רשות שימוש בדירה.
- בכל הנוגע לטיב התנאים או הסיכום שבין התובע לנתבע, מקבל בית המשפט את טענתו של התובע, לפיה מסר לנתבע זכות שימוש חינם להתגורר בדירה, כפי שעשה עם שאר ילדיו, תופעה ומנהג ידועים במגזר אליו משתייכם בעלי הדין. עסקינן ברשות ללא תמורה שלא הייתה מוגבלת בזמן.
התביעה לדמי שימוש - האם זכאי התובע לדמי שימוש וחשבונות חשמל:
- אין חולק כי מדובר למעשה, בהסכמה ובהרשאה שמסר התובע לנתבע לעשיית שימוש חינם לצרכי מגורים בדירה מאז נישואיו. זכות או רשות השימוש שניתנה לנתבע אמנם לא הוגבלה בזמן, והיא הייתה רשות חינם, קרי ללא תמורה, ולכן רשאי התובע להפסיק את רשות השימוש בכל עת.
- התובע בעצמו אישר, כי לא ביקש מהנתבע לשלם לו דמי שכירות, כפי שגם לא ביקש משאר הילדים שהתגוררו בדירות, כך שאין לתובע כל זכות לדרוש דמי שימוש עבור תקופת העבר ובטרם הוגשה התביעה.
- שונים הם פני הדברים לחיוב הנתבע בתשלום דמי שימוש מיום פניית התובע לנתבע לסילוק ידו מהדירה. התובע עותר לקבל דמי שימוש מאז חודש אוקטובר 2022. אין חולק, כי התובע זכאי לדרוש דמי שימוש מהרגע בו ביקש את הפסקת הרשות, בכפוף לכך שהייתה פנייה לקבלת דמי שימוש, אולם דמי שימוש יש לשלם רק מהמועד בו הוא ביקש זאת ולא במועד הוא ביקש לסלקו מהדירה.
- במכתב ההתראה ששלח התובע לנתבע ביום 21/5/23 הוא הודיע לו כי העביר את הטיפול בתביעה לפינוי לעו"ד, אולם במכתבו זה הוא לא דרש דמי שימוש. התובע גם ציין במכתבו, כי הוא מצרף למכתב את התביעה, כאשר מדובר בתביעה לסילוק יד בלבד ולא בתביעה לתשלום דמי שימוש. תביעת התובע לחייב את הנתבע בתשלום דמי שימוש הוגשה רק ביום 25/2/24 כאשר התובע העמיד את סכום תביעתו ע"ס 50,000 ₪.
- מאחר וביהמ"ש מגיע למסקנה כי יש להורות על סילוקו של הנתבע מהדירה, ומאחר והתובע ביקש לחייב את הנתבע בתשלום דמי שימוש, ואף עתר בתביעתו למנות שמאי שיעריך את דמי השימוש הראויים בדירה, מצאתי לקבל את תביעת התובע לדמי שימוש ולחייב את הנתבע בתשלום דמי שימוש מיום הגשת התביעה לדמי שימוש, קרי מיום 25/2/24 ועד למועד מתן פסק הדין.
- מאחר ולא הוגשה חוות דעת לתיק להערכת שווי דמי השימוש הראויים בדירה, תינתן החלטה נפרדת בדבר מינוי שמאי אשר יעריך את שווי דמי השימוש בדירה.
- באשר לדרישת תשלום חשבונות החשמל ששילם התובע במקום הנתבע עבור הצריכה בדירה, מצאתי לקבל את טענת הנתבע ולחייב אותו בסך של 5,645 ₪ בלבד לפי החישוב שנערך על ידו. אציין בעניין זה, כי הסכום שביקש התובע לא היה ברור, פעם ביקש 19,624 ₪, פעם סך של 10,624 ₪ ופעם דרש סך של 11,060 ₪.
- התובע צירף אישורים אודות חשבונות החשמל שהוא שילם ולטענתו סכום הצריכה הכולל עבור תקופה של 15 חודשים שלא שולמה ע"י הנתבע מגיע לסך של 26,176 ₪ והצריכה החודשית לכל 4 הדירות היא סך של 1,745 ₪. התובע גם מודה שהוא קיבל מהנתבע סך של 2,800 ₪. התובע חילק את הצריכה על ארבעת הדירות לפי מספר הנפשות, אולם בחישוב שלו נפלה טעות. החישוב הנכון הוא חלוקת הסך של 1,745 ₪ על מספר הנפשות. מספר הנפשות בדירת התובע הוא 3, התובע אשתו ועוד בת. מספר הנפשות בדירת הבן ש. הוא 8, ש., אשתו ועוד 6 ילדים, מספר הנפשות בדירת הנתבע הוא 6, הנתבע ואשתו ועוד 4 ילדים, כאשר יש לציין כי שתי בנות נוספות של הנתבע התחתנו ואין גרות בדירה. קיימת עוד דירה בה מתגוררות שתי אחיותיו של התובע ובסה"כ יש בארבעת הדירות 19 נפשות. סכום הצריכה החודשי לפי חישוביו של התובע בעצמו עומד ע"ס 1,745 ובחלוקה ל - 19 נפשות התוצאה היא סך של 92 ₪ לכל נופש.
- מאחר ויש בדירת הנתבע 6 נפשות אזי סכום החוב הכולל עבור כל המשפחה הוא 552 ₪ בכל חודש, סכום זה כפול 15 חודשים שביקש התובע מגיע לסכום כולל של 8,280 ₪, שזהו סכום החוב הכולל. מסכום זה יש לקזז את הסך של 2,800 ₪ ששילם הנתבע לתובע, אותו התובע לא מכחיש, כך שסך כל חוב החשמל שעל הנתבע להחזיר לידי התובע הוא סך 5,480 ₪. יש לציין ולהדגיש, כי התובע ניתק את החשמל מדירה הנתבע עוד ביום 15/3/24, והתובע הודה בכך בחקירתו, ולכן לא ניתן לדרוש לחייב את הנתבע בתשלום חשבונות החשמל מעבר לתאריך זה.
- אשר על כן אני קובע כי על הנתבע לשלם לידי התובע את הסך של 5,480 ₪ בגין צריכת החשמל. הסכום ישולם תוך 45 יום, ולא יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פס"ד זה ועד התשלום המלא בפועל.
האם זכאי הנתבע לפיצוי כלשהו בגין השקעתו בדירה:
- עפ"י הפסיקה החבות בפיצוי של בר הרשות במקרה של ביטולה וסילוקו מהמקרקעין אינה מובנת מאליה. היא צריכה לנבוע מהסכם מפורש או להשתמע מהסכם או הסדר מכללא. ברם בהיעדר התחייבות מפורשת או משתמעת כאמור, לא ניתן להסיק חובה שכזו לא מדיני הגנת הדייר ולא מכל דין אחר (דברי השופט חיים כהן המנוח בע"א 160/62 עובדיה לוי נ' עיריית תל אביב-יפו, פ"ד טז 1773, 1780 (1962)). מקום שנפסקו פיצויים לבר הרשות ללא תמורה בנכס המקרקעין שרשיונו בוטל נפסקו הפיצויים עבור השקעותיו בלבד בנכס והשבחתו (ע"א 4163/91 מינהל מקרקעין ישראל נ' בראשי (פורסם בנבו) 28/4/1998, ע"א 32/77 טבוליצקי נ' בית כנסת ובית מדרש החסידים פ"ד לא(3) 210 (1977), ע"א 1156/02 עבד אל סלאם ח'יר נ' אלון לידאי (פורסם בנבו) 11/5/2003). בהלכת ח'יר נ' לידאי היה מקרה שבו בוטל רישיון חינם במקרקעין לאחר 40 שנים ולא נמצא בסיס לפיצוי (עמ' 7 לפסק הדין).
- הפסיקה אף חדדה את הקביעה של פסיקת פיצוי במקרה של ביטול רישיון במקרקעין בהיבט מהותי ודיוני כאחד. בהיבט המהותי בוססה הקביעה בהלכות שצויינו לעיל שלפיה פיצוי בגין ביטול רשות במקרקעין יינתן רק עבור השקעות והשבחת המקרקעין, ולא בגין הסתמכות מקבלת הרשיון או ציפייתו להמשך שימוש במקרקעין. בהיבט המהותי, הונחו הערכאות הדיוניות לבסס חיוב בפיצוי על בסיס ראיות מוצקות, חוות דעת מקצועיות של שמאים וחישובים מדוייקים.
- אציין, כי טענת ההשקעה של הנתבע אכן עלתה בכתב ההגנה וגם בתצהיר עדות הראשית שהוגש מטעמו. במסגרת טענותיו טען הנתבע כי ביצע עבודות רבות, עשה שיפוץ בדירה לפני החתונה ובין היתר הרס קיר פנימי, צבע את הקירות, עשה עבודות טיח, הרכיב דלתות פנים ודלת ראשית חדשה, הרכיב חלונות חדשים מאלומיניום, הרכיב ארונות מטבח ועוד. הנתבע גם טען, כי גם לאחר החתונה הוא סגר חדר מדרגות ועשה תוספת לדירה בשטח של 40 מ"ר והפך אותה לחלק בלתי נפרד מהדירה.
- אציין, כי טענות הנתבע בדבר ההשקעות והשיפורים שעשה בדירה לא נתמכו בראיות. סכום ההשקעות ע"ס 250,000 ₪ נטען בעלמא וללא כל ראיות ו/או אסמכתאות. הנתבע לא הוכיח מי ביצע את העבודות, לא הביא שום עד ואף איש מקצוע שביצעו את העבודות, על מנת לתמוך בגרסתו אודות העבודות וההשבחה שנעשתה בדירה.
- מחומר הראיות ומשמיעת התובע, הנתבע ואשתו עולה, כי הנתבע ואשתו נכנסו לדירה שהיא הייתה במצב ראוי למגורים. יחד עם זאת, השכל הישר וההגיון אומר כי הנתבע עשה בדירה שיפוצים, תיקונים או שינויים כשלהם, ובפרט לאחר תקופת מגורים של מעל 40 שנה, וסביר להניח שבוצעו עבודות של צבע, אולי גם ריצוף, החלפת דלתות וחלונות, אחזקה ותיקונים, אולם בוודאי שלא בהיקף הסכום לו הוא טוען. עוד מצאתי לקבוע, כי טענת הנתבע לבניית תוספת ניתן לבדוק בנקל מהיתר הבנייה ובאמצעות חוות דעת מקצועית, דבר שיהיה על השמאי שימונה לבדוק במסגרת חוות הדעת שתוגש מטעמו.
- בנסיבות, ולאחר שמיעת הצדדים, אני קובע כי ההשקעות שנעשו הינן השקעות שהיו לאחר שנכנס הנתבע לדירתו ולא לפני, ובגין השקעות אלו יש לפצות את הנתבע.
- דרך המלך להוכחת ההשקעות הנטענות במקרה זה, ובהעדר כל אסמכתאות בדבר סכומי ההשקעה, הינה באמצעות חוות דעת שמאית אשר תיבחן מה היו השינויים שעשה הנתבע בדירה, לאחר שהוא ואשתו התחתנו והתגוררו בה. כאמור הנתבע צירף לתיק חוות דעת שמאית לעניין ההשקעות והשיפורים, ללא קבלת אישור ביהמ"ש לכך, ובשל כך הורה ביהמ"ש על גריעתה מהתיק.
- בהקשר זה יש לציין, כי מאחר וביהמ"ש לא יכול להעריך את שווי ההשקעות באופן ברור ומדוייק, וגם לא על דרך האמדנה, ולא ניתן לפסוק סכום פיצויי ללא קבלת חוות דעת מקצועית מטעם מומחה מוסמך, יש מקום להורות על מינוי מומחה בתחום השמאות אשר יעריך את שווי ההשקעות שנעשו בדירה. בהיעדר חוות דעת מקצועית ובהעדר פירוט מדוייק אודות ההשקעות, ידו של ביהמ"ש כבולה מלקבוע מה הוא סכום ההשקעות המדוייק.
- אשר על כן, אני מורה על מינוי שמאי אשר יעריך את שווי ההשקעות, השיפורים ו/או השיפוצים, ככל שהיו ונעשו בדירה מאז קיבל הנתבע את הדירה בשנת 1995 ועד היום. במסגרת חוות הדעת יעריך השמאי גם את שווי דמי השימוש הראויים בדירה.
- לאחר קבלת חוות הדעת השמאית ייקבע סכום הפיצויי שיש לפסוק לנתבע בגין השקעתו בדירה.
- מינוי שמאי יינתן בהחלטה נפרדת.
סיכום כללי:
- מכל האמור לעיל עולה באופן ברור כי התובע בתור בעלים של המקרקעין והדירה, הוא זה שבנה את הדירה, שהייתה מוכנה למגורים בטרם נישואי הנתבע. עוד ניתן לקבוע, כי לא היה כל סיכום בכתב בין התובע לבין הנתבע בעניין זכות השימוש ו/או המגורים בדירה.
- הוכח כי אין עסקינן בהסכם כתוב ולא הייתה בענייננו התחייבות כתובה להעביר בעתיד את הזכויות במקרקעין או בדירה לנתבע. מדובר למעשה, בהסכמה ובהרשאה שמסר התובע לנתבע לעשיית שימוש חינם לצרכי מגורים בדירה מאז נישואיו. זכות או רשות השימוש שניתנה לנתבע אמנם לא הוגבלה בזמן, והיא הייתה רשות חינם, קרי ללא תמורה, ולכן רשאי התובע להפסיק את רשות השימוש בכל עת. משכך הם פני הדברים, אין ספק כי עסקינן ברשות שימוש חינם שנתן התובע לנתבע וכזו, רשאי הוא לבטלה בכל עת ולעתור לסילוק ידו של הנתבע מהדירה.
- לא הוכחה כל אמירה, או סיכום, כי רשות השימוש בדירה הייתה בלתי הדירה. רישיון חינם שהינו בלתי הדיר משתייך למקרים נדירים והכרה ברשות שימוש חינם כזו אינה ניתנת לביטול, אך ורק במקרים נדירים והפסיקה קובעת, כי המגמה הינה צמצום מופעיה של רשות בלתי הדירה ולא הרחבתה (ראו: רע"א 1156/02 חיר נ' לידאי, פ"ד נז(3) 949, 955- 957 (2003).
סוף דבר:
- התביעה למתן סעד של פינוי כנגד הנתבע מתקבלת.
- התביעה למתן סעד של דמי שימוש מתקבלת וסכום דמי השימוש הראויים שיש לחייב את הנתבע לשלמו ייקבע לאחר קבלת חוות דעתו של השמאי.
- סכום הפיצויי שמגיע לנתבע בגין ההשקעות שנעשו בדירה ייקבע גם כן לאחר קבלת חוות דעתו של השמאי.
- ניתן בזאת צו המורה לנתבע לסלק ידו מן הדירה משוא התביעה, לפנותה ולהחזירה לידי התובע כשהיא נקייה מכל אדם וחפץ. על מנת לאפשר לנתבע, לאשתו ולילדיהם להתארגן ולמצוא דיור חלופי, אני קובע כי הנתבע יפנה את הדירה תוך 60 יום מהיום. ביצוע הפינוי ייעשה ללא שום קשר לתביעת דמי השימוש וזכות הנתבע לקבלת פיצויי, סוגייה שכאמור תוכרע לאחר קבלת חוות דעת שמאית.
- בנסיבות העניין, וחרף התוצאה אליה הגעתי, ועל מנת לא להסלים את הסכסוך בין הצדדים ובעיקר לנוכח התוצאה הקשה של פס"ד זה, וזאת בשעה שכתוצאה ממנו יידרש הנתבע ובני משפחתו למצוא מקום מגורים אחר וייגרם להם נזק לא מבוטל, לא מצאתי ליתן צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
- המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את שני התיקים שבכותרת.
מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.