השופט יחיאל כשר:
- אני מסכים עם חבריי כי דין הערעור להידחות. אבקש להוסיף שתי הערות קצרות משלי.
- תחילה אבקש להתייחס להערתו של חברי, המשנה לנשיא נ' סולברג, לפיה סבור הוא כי אי-חידוש רישיון בנסיבות העניין דנן מהווה "פגיעה מתוחמת, שאינה על הצד החמור של הפגיעה בזכות לחופש העיסוק" (פסקה 15 לחוות דעתו), וכי: "אין מדובר בפגיעה בזכות לקניין" (פסקה 18 לחוות דעתו).
השאלה האם, ובאילו מקרים, מהווה החלטה שלא לחדש רישיון פגיעה בזכות חוקתית, ובפרט בזכות לקניין, הינה שאלה מורכבת אשר הייתי מעדיף להותיר את ההכרעה בה לעת מצוא (לדיון מקיף בהכרה ב-"קניין חדש" כמושא להגנה חוקתית ראו: אהרן ברק חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק כרך ג - זכויות חוקתיות 1297-1292 (יצחק זמיר עורך, 2023); וביחס להכרה ברישיון כקניין במובנו החוקתי, ראו שם, בעמ' 1306-1297). עם זאת, אף אם אניח, כחברי, כי אי-חידוש רישיון אינו מהווה פגיעה בזכות לקניין במובנה החוקתי (וכאמור, אינני מביע דעה בעניין זה לכאן או לכאן), סבורני כי במקרים שבהם עסקינן באי-חידוש רישיון לפעילות עסקית בעלת ערך ניכר (בין באופן אובייקטיבי ובין בהתחשב בנסיבותיו של בעל העסק), לא ניתן להתעלם מהפגיעה הקשה שתגרם לפעילות העסקית מאי-חידושו של הרישיון, ויש ליתן לפגיעה זו משקל ממשי בבחינת ההחלטה האם לחדש את הרישיון אם לאו. נראה כי דברים אלו מקובלים גם על חברי (וראו פסקאות 19 ו-20 לחוות דעתו), והנני מוצא לנכון להדגישם.
כך, לדוגמא, אין אי חידושו של רישיון נשק לאדם המחזיק נשק לצרכי תחביב, כאי-חידושו של רישיון להובלת חומרים מסוכנים לעסק שמהותו (כולו או למצער חלק משמעותי הימנו) בשינוע חומרים מסוכנים.
אכן, בשני המקרים מדובר בהחלטה שעניינה אי-חידוש רישיון. ואולם, ההבחנה ביניהם ממחישה כי בחינתן של נסיבות העניין אינה מסתיימת בסיווג המשפטי של הזכות הנפגעת, אלא במה שעומד מאחוריה ולרבות מהותה של הפגיעה הכלכלית בבעל הרישיון.
בנקודה זו לא למותר להעיר כי אף אם החלטה על אי-חידוש רישיון נתפסת, ובצדק, כחמורה פחות מהחלטה על ביטול רישיון קיים (ראו, למשל: עע"מ 3956/19 אל-נל ייבוא ושיווק בע"מ נ' משרד הכלכלה והתעשייה, פסקה 33 לפסק דינו של השופט ע' גרוסקופף והאסמכתאות הרבות שם (16.2.2020)), הפסיקה עמדה על כך שגם החלטה בעניין אי-חידוש רישיון אינה עניין של מה בכך. זאת, בין היתר, נוכח הסתמכותו של בעל הרישיון וציפייתו הלגיטימית כי רישיונו יחודש. משכך, כבר לפני שנים רבות קבע בית משפט זה כי, ככלל, "אין לסרב לחידוש ההיתר, אלא אם קיים טעם מיוחד, המצדיק זאת" (בג"ץ 171/78 אשכר בע"מ נ' שר העבודה והרווחה החברתית, פ"ד לו (3) 141, 148 (1982); וראו גם: בג"ץ 8082/15 עמותת הל"ה העמותה למען הקשיש נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים, פסקה 20 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן (10.7.2016); עע"מ 4501/09 מדינת ישראל נ' עמאר, פסקה 37 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (16.3.2010)).