על כן, בסופו של יום ניתנה המלצה לאפשר למערערת להמשיך ולהחזיק באחד מבין שני רישיונות אלה בלבד. וכפי שנאמר:
"על ידי פיצול בין שני התוצרים ויבואם על ידי שני יבואנים שונים, תוכל להתפתח תחרות בין אופנועי ימאהה לאופנועי קוואסאקי כיוון שלכל יבואן יהיה תמריץ להתחרות באופן הטוב ביותר אל מול התוצר השנייה [כך במקור] - להגדיל כמה שיותר את מכירות המותג אותו הוא מייבא, להוזיל את המחירים ללקוח, לשפר את איכות השירות ועוד. בנוסף, פיצול בין שני המותגים עשוי להפחית את כוח המיקוח של [המערערת] מול המוסכים המורשים שלה. בהתאם לכך, סביר כי יפחתו חסמי הכניסה וההתרחבות העומדים בפני יתר היבואנים הקטנים, מה שצפוי גם כן לקדם את התחרות בייבוא ומכירת אופנועים".
בהתייחס לקטנועי בנזין חזרה הרשות על ההמלצה שהובאה בחוות הדעת בנוגע לתוצרי סאן יאנג. בהתייחס לקטנועים חשמליים, המליצה הרשות לאפשר למערערת להמשיך לייבאם מתוצרת ימאהה ומתוצרת נוספת שלגביה היא מחזיקה ברישיון (Gogoro; להלן: גוגורו), בכפוף להסכמתה לבחינת רישיונות אלה במועד החידוש הקרוב שלהם. ובהתייחס ליתר כלי הרכב מתוצרת קוואסאקי שהתבקש לגביהם חידוש הרישיון, הומלץ לחדשו ללא הגבלות או תנאים.
- לאור חוות הדעת של הרשות ניתנו למערערת הזדמנויות להשמיע את טענותיה בכתב ובעל-פה טרם קבלת החלטה על-ידי המנהל. טענות המערערת היו בעיקרו של דבר כי המלצות הרשות נעדרות הנמקה ותשתית עובדתית ראויה; כי הניתוח התחרותי שערכה בחוות דעתה שגוי ואימוצו יביא לפגיעה משקית רחבה לרבות פגיעה בצרכנים; כי המלצותיה נגועות באפליה ובאכיפה בררנית; כי החלטה המאמצת את ההמלצות תהיה בלתי סבירה בשל משקל יתר לשיקולי תחרות על פני שיקולים אחרים הנגזרים מחוק הרישוי, להם יש לתת משקל משמעותי; כי אימוץ ההמלצות יביא לפגיעה בלתי מידתית בזכות המערערת לקניין ולחופש עיסוק; כי המנהל נדרש להפעיל שיקול דעת עצמאי ונפרד מהרשות; כי השימוע נערך תוך פגיעה חמורה בזכות הטיעון של המערערת; כי סעיף 10(א) לחוק הרישוי מונה את העילות הבלעדיות שבהתקיימן ניתן לסרב לחידוש רישיון, ובמקרה זה לא התקיימה אף אחת מהן; וכי יש לתת משקל לכך שהמערערת מחזיקה ברישיון מזה עשרות שנים.
- בתום הליך השימוע ולאחר שנערכו היוועצויות חוזרות עם הרשות, ביום 17.4.2024 ניתנה החלטת המנהל. בהחלטה אומצו עיקרי המלצות רשות התחרות ביחס לתוצרי ימאהה וקוואסאקי, אך לא ביחס לתוצרי סאן יאנג. בהתאם לכך נקבע כי יש לאפשר למערערת לחדש את רישיונה ביחס לתוצר סאן יאנג ללא תנאי או מגבלה, וכי בכל הנוגע לתוצרי ימאהה וקוואסקי עליה לבחור בתוך 60 יום לגבי איזה תוצר מבין השניים ברצונה להחזיק ברישיון ייבוא. כן צוין כי רישיון היבואן הישיר עבור התוצר שהמערערת לא תבחר בו יהיה תקף עד ליום 31.12.2024; וכי ככל שהמערערת תבחר לחדש את רישיונה לתוצר ימאהה, חידושו יהיה בכפוף לבחינת רישיונותיה לתוצר זה ולתוצר גוגורו במועד חידושם.
- בתמצית, הנימוקים שפורטו בהחלטה היו כי קידום התחרות בענף הרכב הוא אחת התכליות החשובות שעמדו בבסיס חוק הרישוי, ועל כן יש ליתן לשיקולי תחרות את משקלם הראוי; כי תפקידו של המנהל הוא לאזן בין כלל השיקולים הרלוונטיים במטרה להגשים את תכליות החוק בצורה המלאה ביותר; כי במסגרת זו הוא מחויב על פי החוק להיוועץ עם רשות התחרות, שהיא הגוף המקצועי והמומחית לעריכת ניתוחי שוק; כי המנהל אינו מוגבל לעילות שבסעיף 10(א) לחוק במתן החלטה שלא לחדש רישיון, והוא רשאי להחליט שלא להקצות זכות גם מטעמים של קידום התחרותיות הענפית מכוח סעיף 45 לחוק; כי ספק אם ניתן להגדיר את הרישיון הניתן למערערת כקניין, ובכל מקרה מדובר בפגיעה מידתית; כי הפגיעה בחופש העיסוק של המערערת היא רק באופן מימוש העיסוק, וגם היא מידתית; כי הרישיונות שניתנו למערערת לאורך השנים ניתנו מראש לזמן קצוב, ובכל מקרה ניתן למערערת זמן התארגנות ממושך ליישום ההחלטה דנן; וכי אין לקבל את טענת המערערת לאכיפה בררנית. בכל הנוגע לטענות במישור הכלכלי נקבע בהחלטה כי לא נפל פגם בניתוח התחרותי שערכה הרשות; כי קיימים חסמי כניסה משמעותיים לענף הרכב הדו-גלגלי, הפוגעים בתחרות; כי מידת התחליפיות בין תוצרי ימאהה וקוואסאקי גבוהה, בהיותם תוצרים יפנים המתחרים ביניהם כמעט בכל תתי הקטגוריות; כי בשל כך פוטנציאל קידום התחרות מאי-חידוש אחד מהרישיונות ברור ומשמעותי, והתועלת הפוטנציאלית בגינו לציבור גבוהה עד גבוהה מאוד; וכי פיצול הרישיונות לא יגרום לפגיעה בצרכנים בהיבט הבטיחותי ובמתן השירותים.
- המערערת לא השלימה עם ההחלטה ביחס לתוצרי ימאהה וקוואסאקי והגישה עליה עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. נטען בין היתר כי ההחלטה פוגעת בזכויותיה החוקתיות, וכי מדובר בפגיעה בלתי מידתית. החלטת המנהל גם ניתנה בחוסר סמכות, שכן לא קמה אף אחת מהעילות הקבועות בסעיפים 8 ו-10(א) לחוק שבהתקיימן רשאי המנהל לסרב לחדש רישיון. המנהל ניסה בהחלטתו לעקוף את הצורך בהתקיימות עילות אלה באמצעות סעיף 45 לחוק, ברם סעיף זה אינו מהווה מקור סמכות עצמאי לסרב לחדש רישיון כאשר לא מתקיימות העילות הקבועות בחוק. נוסף על כך, המנהל הפר את חובתו לקבוע אמות מידה להפעלת סמכויותיו במתן וחידוש רישיון, כך שהחלטתו לוקה בשרירותיות. החלטתו גם פוגעת שלא כדין בהסתמכות המערערת על הרישיון שניתן לה ובציפייתה שיחודש בהיעדר שינוי ממשי; היא ניתנה בהיעדר תשתית עובדתית מספקת; היא לוקה בחוסר סבירות קיצוני; היא התבססה על ניתוח תחרותי שגוי וחסר ותוביל דווקא לפגיעה בתחרות ובציבור; היא התקבלה מבלי להיוועץ במועצה המייעצת לייבוא רכב ולשיווקו (להלן: המועצה) כמתחייב בחוק הרישוי; היא ניתנה מבלי לאפשר למערערת זכות טיעון אפקטיבית; והיא מפלה את המערערת ומהווה אכיפה בררנית כלפיה. נוכח כל האמור נתבקש להורות כי בקשותיה לחידוש רישיונות היבואן הישיר לתוצרי ימאהה וקוואסאקי תתקבלנה בלא כל תנאי, ולמשך התקופה המרבית הקבועה בחוק של 6 שנים.
- בית המשפט דחה את העתירה. תחילה נקבע כי החלטת המנהל ניתנה בסמכות, שכן סעיף 45 לחוק מקנה לו סמכות מפורשת שלא לחדש רישיון מטעמים של קידום תחרות. מדובר בסעיף העומד בנפרד מסעיפים 8 ו-10(א) לחוק, המקנה למנהל עילה עצמאית לאי-חידוש רישיון; כי מסקנה זו גם נתמכת בתכלית חוק הרישוי ובהיסטוריה החקיקתית שלו; וכי כל מסקנה אחרת תביא לריקון הוראת סעיף 45 מתוכן. אמנם בהתחשב בהשלכות של הפעלת הסמכות יש לעשות בה שימוש רק במקרים חריגים ובהתאם לכללי המשפט המינהלי, אולם הסמכות קיימת. עוד נקבע כי לא נמצא ממש בשלל הפגמים שנטען כי נפלו בהליך. המערערת לא טענה להיעדר אמות מידה ושרירותיות בשימוע שנערך לה, ובכל מקרה אין חובה לקבוע אמות מידה ואין בעובדה שהן לא נקבעו כדי להביא לבטלות ההחלטה בענייננו, שהייתה מקצועית ומנומקת וניתנה על בסיס תשתית עובדתית קונקרטית ולאחר הליך סדור. בית המשפט גם העיר כי השיקולים המפורטים בחוק הרישוי נבחנים ומיושמים לפי נסיבות המקרה הפרטניות כך שקשה לקבוע מראש קריטריונים אחידים לכל תרחיש. עוד נדחתה טענת המערערת לאי-מתן זכות טיעון. נקבע כי ניתנה לה זכות טיעון בהליך סדור שבו נשמעו טענותיה הן בכתב והן בעל-פה וההחלטה כללה התייחסות מפורטת לטענותיה. כמו כן נדחתה טענת המערערת לאי-קיום חובת ההיוועצות במועצה, תוך שנקבע כי גם טענה זו לא הועלתה בשימוע. מכל מקום ההיוועצות האמורה נדרשת על פי החוק רק במקרים של אי-חידוש רישיון מכוח סעיפים 8 ו-10 לחוק ולא במקרה של החלטה מכוח העילה העצמאית שבסעיף 45 לחוק. נוסף על כך דחה בית המשפט את טענת המערערת לאכיפה בררנית, בקבעו כי ההחלטה ניתנה תוך הבחנה ברורה בינה לבין יבואנים אחרים והוכח כי אין בסיס זהה להשוואה ביניהם.
- לגופה של ההחלטה קבע בית המשפט כי מדובר בהחלטה סבירה, מידתית, מקצועית ומאוזנת שהתקבלה על בסיס חוות דעתה המקצועיות והמעמיקות של הרשות; לאחר דיון מעמיק בטענותיה של המערערת ואיזון בין זכויותיה לבין ההגנה על האינטרס הציבורי; תוך הפעלת שיקול דעת עצמאי על ידי המנהל באימוץ החלקי של המלצות הרשות; ותוך בחינת אמצעים שפגיעתם פחותה. על רקע האמור, ובהינתן היקף ההתערבות המצומצם של בית המשפט בהחלטות כגון דא, נקבע כי ההחלטה אינה מגלה עילה להתערבות. אמנם יש בהחלטה משום פגיעה במערערת, אולם למול האינטרס שלה, עומד האינטרס הציבורי שבפתיחת השוק לתחרות, הסרת חסמים והורדת המחירים האפשרית עקב התחרות. אכן מדובר בהחלטה תקדימית, אך קידום התחרות מחייב קבלת החלטות חדשניות. נוכח כל האמור דחה בית המשפט את העתירה, אך לצד זאת ניתן למערערת פרק זמן נוסף להתארגנות עד לסוף שנת 2025.
מכאן הערעור שלפנינו.