עעמ 23432-11-24 מטרו מוטור שיווק (1981) בע"מ נ' משרד התחבורה והבטיחות בדרכים אגף הרכב ושירותי תחזוקה - חלק 8

על רקע האמור, אין לקבל את טרוניית המערערת בנוגע לעומק ההידרשות לחוות הדעת.  עמדת המערערת אינה הולמת את האופן שבו נערכת ביקורת שיפוטית על החלטות המינהל, ואין לקבלה.  המערערת טוענת כי בכך נפתח פתח להטלת סנקציות משיקולי תחרות ללא ביקורת שיפוטית על ההיבטים העובדתיים והמקצועיים של ההחלטה, בניגוד לדין הקיים המאפשר פנייה לבית הדין לתחרות שעורך ביקורת מקצועית לגופו של עניין.  ברם טענה זו הלכה למעשה אינה תוקפת את החלטת המנהל אלא את הוראות החוק (ולמותר לציין כי לא הונחה לפנינו כל תשתית לבחינת טענה מעין זו.  וראו בהקשר זה: בג"ץ 4794-08-24 סטריט נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 5 (7.1.2025); ע"א 993/19 פלוני נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון, פסקה 41 (5.7.2022); עע"מ 2966/19 HUMAN RIGHTS WATCH‏ נ' שר הפנים, פסקאות 11-10 (5.11.2019)).  בכל מקרה, גם בהליך המוגש לבית הדין לתחרות לא מתבצעת "שמיעה מחדש" כנטען על ידי המערערת.  עמד על כך בית משפט זה בעניין נמל אשדוד:

"בשונה מביקורת שיפוטית 'רגילה' לפי כללי המשפט המנהלי, ובכלל זה ביקורת שיפוטית שמפעיל בית משפט זה על החלטות הממונה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק [...], הוראות חוק התחרות, בשילוב עם הכלים המסורים בידי בית הדין לתחרות, משמיעים לנו כי אופן בחינת החלטותיו של הממונה על ידי בית הדין לתחרות הוא רחב יותר: תפקידו הוא להפעיל שיקול דעת עצמאי ולבחון לעומק את הסוגיה מושא החלטת הממונה; בסמכותו לא רק לאשר או לבטל את ההחלטה, אלא גם לתת החלטה אחרת תחתיה.  [...] יחד עם זאת, היקפה של הביקורת השיפוטית אותה מפעיל בית דין מנהלי לעולם נגזר מהקשר הדברים הנדון, ובכלל זה מהות הנושא בו עסקינן, הרכב בית הדין וכשירות החברים בו, וכן הכלים העומדים לרשותו [...].  לפיכך, הגם שלבית הדין לתחרות ישנם הכלים והמומחיות לערוך בחינה לגופו של עניין, אין מדובר בהליך של שמיעה מחדש (de-novo), ולהחלטת הממונה העומדת בבסיס הערר שהונח לפתחו, ולנתונים המובאים במסגרתה, ניתן משקל נכבד, בהינתן הידע, הכלים, המומחיות והניסיון המצטבר המצויים ברשותו [...]" (שם, פסקאות 41 ו-44; ראו גם: ע"א 3389/06 הרשות להגבלים העיסקיים נ' דור-אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ, פ"ד סא(3) 757, 789-788 (2006); בג"ץ 4874/21 אליקים בן ארי בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקאות 33-29 (6.2.2022)).

54. הנה כי כן, גם בטענות אלה של המערערת אין כל ממש ודינן להידחות.

סוף דבר

55. לא עלה בידה של המערערת להצביע על טעם המצדיק את התערבותנו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. אשר על כן, אמליץ לחבריי כי נדחה את הערעור ונחייב את המערערת בהוצאות המשיב בסך של 50,000 ש"ח.
56. עוד אמליץ לחבריי כי בנסיבות העניין, נורה כי על המערערת להודיע למשיב בתוך 30 יום עבור איזה תוצר בכוונתה לחדש את רישיון היבואן שברשותה ביחס לאופנועים - ימאהה או קוואסקי; וכי רישיון היבואן עבור התוצר שאותו תבחר שלא להמשיך לייבא, יהיה בתוקף עד ליום 30.6.2026. בהקשר זה, איני סבור כי יש מקום להיעתר לבקשתה החלופית של המערערת להמתין עם יישום ההחלטה עד לפרסום הקריטריונים על ידי המשיב.  מובן כי ככל שיהיה בקריטריונים כדי להצדיק שינוי מהחלטתו של המנהל, פתוחה לפניה הדרך לפנות אליו בבקשה מתאימה.