הנה כי כן, לא שוכנעתי כי הצדדים ראו את היחסים ביניהם ככאלו המקימים יחסי עובד-מעביד. כך גם אין חולק כי יחסי הצדדים לא הוצגו כיחסי עבודה כלפי שום גורם חיצוני. יש להניח שהתובע, אשר עובד במשרה מלאה במקום אחר, מודע לחובות המוטלים על מעביד, בין היתר, בדבר חובת הדיווח לשלטונות המס ולמוסד לביטוח לאומי. על כן, לו סבר באמת ובתמים כי בינו לבין הקבוצה השתכללו יחסי עבודה, היה עליו לפעול להסדרת הדיווח בגינם גם כלפי צדדים שלישיים ולא כך נעשה.
- צורת תשלום השכר: הצדדים לפנינו מסכימים כי עד למועד פתיחת העונה ביום 1.9.2009 לא היה התובע אמור לקבל כל תמורה בעד פעילותו בקבוצה (עמ' 7, שורות 12-8). הצדדים עסקו רבות בשאלה אם לאחר מועד זה היה התובע צפוי לקבל שכר מהקבוצה וככל שכן באיזה שיעור. לטענת התובע הוא ציפה לקבל משכורת של 2,000-1,000 ₪ לחודש. הפועל קטמון מצדה טענה שאילו היה התובע מקבל תמורה כלשהי היה מדובר ב-700 ₪ לכל היותר בעד החזר הוצאות. בסיכומיו טען התובע כי היות שאין מחלוקת שהוא היה צפוי לקבל תמורה כלשהי מפעילותו בקבוצה, הרי שהדבר תומך בכך שיש להכיר בקיומם של יחסי עבודה בין הצדדים. אין בידי לקבל את טענות התובע. גם כאן טענות התובע לא נתמכו בבדל ראיה והן לא יצאו מגדר השערה ועל כן אין בהן כדי לתרום לדיון בענייננו. אוסיף כי גם לו היה התובע מוכיח כי הפועל קטמון התחייבה לשלם לו 700 ₪ בעד החזר הוצאות, לא היה בכך בלבד כדי להפוך את התובע לעובד שלה.
- סוף דבר - על יסוד כל האמור, תביעת התובע להכרה בתאונה מיום 27.8.2009 כתאונת עבודה נדחית. משנדחית התביעה נדחית גם ההודעה לצד ג', שכן חיותה של ההודעה לצד ג' מקורה בהוראות סעיף 369 לחוק, העוסקות באי רישומו של מעביד, או באי תשלום במועד של דמי ביטוח עבור עובד, עניינים שכאמור אינם מתקיימים במקרה שבפנינו.
מדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי ועל כן וכמקובל, אין צו להוצאות.
- זכות ערעור: לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ד סיוון תשע"ד, (22 יוני 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.