כיוצא בזה באופן דומה, יכלול התצהיר את כל ההוצאות שנעשו ישירות או בעקיפין, לכל אדם או גוף בהקשר לקבוצת הכדורגל והסובב אותה, אף זה בצירוף לאסמכתאות. האמור פה יחול גם על קבוצת הנוער של הפועל ירושלים. הנתונים יכללו גם פירוט מלא של ה'ליברינטים' דרכם עברו התקבולים או ההוצאות עד שהגיעו ליעדיהם.
תצהיר כזה יוגש תוך 90 ימים מיום מתן פסק-בוררות זה".
- בנוסף לכך, תחת הכותרת "עילות פרטניות", התייחס הבורר למספר נושאים כספיים והכריע בהם, כדלקמן:
א. חוב קבוצת הכדורגל למוסד לביטוח לאומי - נקבע כי חובתו של הנתבע לדאוג לכך שתשלומי המל"ל בגין קבוצת הכדורגל יסולקו כולם (עמ' 27-26 לפסק הבורר).
ב. חוב קבוצת הכדורגל למס הכנסה - נקבע כי על הנתבע לדאוג לסילוק כל חובות קבוצת הכדורגל למס הכנסה (עמ' 28-27 לפסק הבורר).
ג. חובות קבוצת הכדורגל לחברת הגיחון - נקבע כי חובה על הנתבע לשאת בחובות לחברת הגיחון, ככל שהם נובעים מקבוצת הכדורגל והסובב אותה (עמ' 28 לפסק הבורר).
ד. חיוב הנתבע לשלם לתובעת 4 (העמותה הירושלמית), סך 200,000 דולר לפי השער היציג של 1.1.04, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאז ועד לתשלום בפועל, וסך 45,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.03 ועד לתשלום בפועל, בגין "מכירה" ו "השאלה" של שחקנים. נפסק על ידי הבורר, כי סכומים אלה, ישולמו על ידי הנתבע לב"כ התובעים, אשר יחזיק בהם בנאמנות, וכספים אלה ישמשו את צורכי קבוצת הכדורגל, אשר עליהם יורו במפורש התובע 2 (יוסף סאסי) והנתבע (ויקטור יונה), ובהעדר הסכמה יכריע ביניהם פוסק מכריע (עמ' 30-28 לפסק הבורר).
ה. חובת הנתבע לשלם מכספים שהתקבלו ממפיץ כרטיסי הכניסה למשחקי הכדורגל (דוד טל), ואשר הוכנסו לחשבונו הפרטי, סך של 225,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.04. הסכום ישולם לתובעת 4, ובכספים ייעשה, כאמור, בסכסוך קיבוצי ד סיפא לעיל (עמ' 31-30 לפסק הבורר).
ו. חובת הנתבע לשלם לתובעת 4 סך 50,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בפועל, בגין שיק לפקודת המנהל המקצועי של קבוצת הכדורגל, שהופקד בחשבונו הפרטי של הנתבע (עמ' 32 לפסק הבורר).
ז. חובת הנתבע לשלם לתובעת 4 סך 20,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה המתוקנת ועד לתשלום בפועל, בגין שינוי לוגו של הקבוצה (עמ' 33 לפסק הבורר).
ח. הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, כפי שנקבעו בהחלטה נוספת של הבורר מיום 31.1.07, אשר כוללים שני שליש משכר טרחת הבורר, ושכר טרחת עו"ד בגובה 17.5% פלוס מע"מ, מהסכומים שנפסקו.
- למען הסדר הטוב, אציין כי ב"כ המבקשים, עו"ד רונית וולף, בבקשתה בבקשות שונות אזרחי 7150/07 הנ"ל, ערכה חשבון מדויק של הסכומים (נספח ב לבקשה, כאשר התמצית מופיעה בסעיפים 12-5 לבקשה), והגיעה לסכום כולל של 2,291,101 ₪ (דהיינו: כ- 2.3 מיליון ₪, נכון ליום 24.9.07).
- בנוסף לכך, חייב המשיב, על פי פסק הבורר, לשלם מכיסו את חובות הקבוצה למס הכנסה ולביטוח לאומי, אשר מוערכות על ידי ב"כ המבקש, בסדר גודל של "מיליונים רבים של שקלים" (סעיף 13 רישא לבקשה הנ"ל).
אישור פסק הבורר על ידי בית המשפט המחוזי
- ההליכים בין הצדדים, המשיכו גם לאחר פסק הבורר, כאשר הוגשו לבית המשפט המחוזי בירושלים, המרצות פתיחה מצד שני הצדדים, לאשר את פסק הבורר או לבטלו.
- איחדתי את המרצות הפתיחה השונות (המרצת פתיחה 5145/06; המרצת פתיחה 6034/07; המרצת פתיחה 6023/07, [פורסם בנבו]), וקיימתי דיון בכולן.
- לאחר דיון שנמשך מספר שעות, ניתן על ידי פסק דין, באולם בית המשפט, ביום 28.6.07 (נוסח סופי ומחייב, ניתן ביום כג תמוז תשס"ז (9.7.07)), ובו הכרעתי, כי הבקשה לביטול פסק הבורר נדחית, ואילו הבקשה לאישור פסק הבורר נתקבלת. כן דחיתי המרצת פתיחה שהגיש המשיב להחזרת הדיונים לבורר (להלן - "פסק הדין").
כמו כן, חייבתי את המשיב לשלם שכר טרחת עו"ד בסך 25,000 דולר, בתוספת מע"מ, כאשר סכום זה "יתורגם בשקלים", נכון ליום 28.6.07, על פי השער היציג באותו יום, ויישא הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 28.6.07, ועד ליום התשלום בפועל. סכום זה של שכר טרחת עו"ד, נקבע על פי הצהרת ב"כ המבקשים, על הסכם שכר טרחה בין המבקשים לבין עורך דינם.
- משמעות האמור לעיל היא, כי מבחינת שיטת המשפט בישראל, אושר פסק הבורר, והוא ניתן למימוש כמו פסק דין של בית משפט.
- אעיר, כי נמסר לי שהמשיב הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, על פסק דיני הנ"ל. לא ראיתי את הבר"ע, ואינני רואה צורך להתייחס לסיכויי קבלתה או אי קבלתה, וזאת על פי כללי הנימוס המקובלים בין בית משפט זה לבין בית המשפט העליון. לפיכך, לא ראיתי לנכון לנתח את ההחלטות שצרף עו"ד אבי סגל, ב"כ המבקשים, לסיכומי התשובה שלו, ואשר מהם ניסה להסיק, כי המגמה של שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר, שנתן מספר החלטות בסוגיית הבוררות, הינה שלא להתיר בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית משפט מחוזי המאשר פסק בורר, שכן בקשת רשות ערעור זו, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים חריגים, כאשר עולה שאלה בעלת אופי משפטי או ציבורי (מעבר לעניינם של הצדדים עצמם), או כאשר יש צורך בהתערבות בית המשפט העליון משיקולי צדק או לצורך מניעת עיוות דין.
- על כל פנים, אין חולק כי לא הוגשה לבית משפט זה, ואף לא לבית המשפט העליון, כל בקשה לעיכוב ביצוע, וממילא, לא ניתנה החלטה לעיכוב ביצוע של פסק דיני, אשר מאשר את פסק הבורר.
- יתרה מזו, במהלך הדיון בפניי ביום 14.1.08, כאשר עלתה שאלת עיכוב הביצוע, נכתב בפרוטוקול המוקלט כדלקמן (עמ' 52, שורות 26-15):
"כב' השופט: מר שילה מה שאתם עושים עכשיו, אתם עושים דיליי, דיליי, במקום להגיש פורמאלית בקשה לעיכוב ביצוע, אתם עושים עיכוב ביצוע פרטי?