סכסוך עבודה (תל אביב) 5658-02-24 BATTOCCHIO CRISTIAN DAMIAN – מועדון הכדורגל מכבי תל אביב

החלטה

לפנינו בקשת הנתבע להורות על סילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית ולחלופין להורות על עיכוב הליכים בשל קיומה של תניית בוררות.

הרקע לבקשה

1. התובע שחקן כדורגל, אזרח איטליה וארגנטינה, הועסק על ידי הנתבע המפעיל את הקבוצה הבוגרת של מועדון הכדורגל מכבי תל אביב (להלן - הנתבע).
2. בין הצדדים נחתם הסכם ביום 10.07.17 לפיו התובע ישחק בקבוצה במשך שתי עונות (2017-2018 ו- 2018-2019) עם אופציה להארכת ההסכם לעונה נוספת (להלן - ההסכם, נספח 1 לבקשה).
3. סעיף 7 להסכם קובע כי חילוקי דעות בין הצדדים ידונו במוסד הבוררות הפנימי של ההתאחדות לכדורגל בישראל (להלן - ההתאחדות).
4. לקראת סיומה של המחצית הראשונה של עונת המשחקים 2018-2019, בחודש 01/2019, סיים התובע את תפקידו והצדדים חתמו על הסכם סיום וכתב ויתור (להלן - כתב הוויתור, נספח 2 לבקשה). במסגרת כתב הוויתור שילם הנתבע לתובע כ- 148,750 יורו (624,000 ₪ לערך), כנגדם התחייב התובע להימנע מתביעות כנגד הנתבע והצהיר כי אין לו דרישות נוספת כלפיו.
5. ביום 04.02.24 הגיש התובע את תביעתו כנגד הנתבע לתשלום זכויות שונות בגין הפרת ההסכם וכן בגין אי-תשלום זכויות סוציאליות מכח חוקי המגן בסך כולל של כ- 900,000 ₪.
6. להשלמת התמונה יצוין כי הנתבע הגיש תביעה כנגד התובע למוסד הבוררות של ההתאחדות. במסגרת התביעה עתר לחייב את התובע בהשבת הכספים שקיבל כנגד חתימתו על כתב הוויתור, בשל הפרותיו הנטענות של ההסכם וכן בפיצויים בגין פגיעה בשמו הטוב עקב הפרת התחייבויותיו בסך כולל של כמיליון ₪ (נספח 3 לבקשה).

טענות הצדדים בבקשה

7. הנתבע עתר לסילוק התביעה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית לנוכח הוראת סעיף 11(א) לחוק הספורט, התשמ"ח-1988 (להלן -חוק הספורט) ומאחר שהסמכות הבלעדית לדון בסכסוך בין הצדדים נתונה למוסדות הבוררות של ההתאחדות. לטענתו, חוק הספורט גובר על חוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן - חוק בית הדין לעבודה) שכן הוא חוקק מאוחר יותר ואינו כולל סעיף שמירת דינים אלא קובע במפורש סמכות בלעדית של מוסדות השיפוט הפנימיים של ההתאחדות.
8. עוד טען הנתבע כי במסגרת כתב הוויתור התחייב התובע שלא לנקוט בהליכים כנגד הנתבע ועל כן, על בית הדין לסלק את תביעתו לפי סמכותו מכח סעיפים 44 ו- 45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.
9. לחלופין ביקש הנתבע כי בית הדין יעכב את ההליך עד לסיום הליך הבוררות במוסד הבוררות של ההתאחדות, וזאת מכח סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן - חוק הבוררות).
10. ככל שבית הדין לא ייעתר לאמור, ביקש הנתבע כי ההליך יעוכב עד להכרעה בשני הליכים תלוי ועומדים שאוחדו בבית הדין הארצי לעבודה (בקשת רשות ערעור 44937-01-21 הפועל רעננה - בבייב ואח' [נבו] ובקשת רשות ערעור 19063-02-21 בן שושן - מועדון הכדורגל א.ג בית"ר ירושלים (2001) בערעור מיסים ואח' [נבו] (להלן - ההליך התלוי ועומד)).
11. התובע בתגובתו הפנה לפסיקת בית הדין הארצי בבקשת רשות ערעור 1504/02 הפועל באר שבע - אפרים צבי [נבו] (05.11.02) (להלן - עניין צבי) ובה נפסק כי גם מקום בו מדובר בבוררות חובה מכח חוק הספורט ההכרעה בדבר זכויות מכח חקיקת מגן אינה בת בוררות ומשכך הסמכות הבלעדית נתונה לבית הדין לעבודה.
12. עוד טען כי תניית הבוררות היא תנייה פסולה בחוזה אחיד לפי חוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982.
13. בעניין ההליך התלוי ועומד בבית הדין הארצי טען התובע כי אין להורות על עיכוב ההליך עד להכרעה שכן ההליך התלוי ועומד מתנהל למעלה מ- 3 שנים ואינו קרוב להכרעה או פשרה, וממילא חוות הדעת שניתנה בהליך מטעם היועצת המשפטית לממשלה קובעת כי הפורום המתאים לבירור תובענות שעילתן מבוססות על זכויות מכח משפט העבודה המגן הוא, ככלל, בית הדין לעבודה.

דיון והכרעה

14. בפתח הדברים נציין כי לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בכלל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין, הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
15. סעיף 10(א) לחוק הספורט קובע כי "התאחדות או איגוד יתקינו תקנונים שיסדירו את הניהול התקין של הענף או של ענפי הספורט שהם מרכזים, לרבות תקנונים בדבר משמעת, שיפוט פנימי, ובכלל זה מוסדות השיפוט הפנימיים וסדרי הדין שלפיהם ידונו - בכפוף לסעיף 11, העברת ספורטאים - בכפוף לסעיף 11א, וכן בדבר שכר ותשלומים לספורטאים, למאמנים ולבעלי תפקידים אחרים".
16. סעיף 11(א) לחוק הספורט מוסיף וקובע: "הסמכות הבלעדית לדון ולהחליט בענינים הקשורים לפעילות במסגרת התאחדות או איגוד, תהיה בידי מוסדות השיפוט הפנימיים שנקבעו בתקנון לפי סעיף 10, ובהתאם להוראות שנקבעו בתקנון לפי אותו סעיף; החלטות ערכאת השיפוט הפנימית העליונה בענייני משמעת יהיו סופיות ואין לערער עליהן לפני בית משפט."
17. המוסד לבוררות של ההתאחדות פועל מכח הוראת סעיף 10 לחוק הספורט. כפי שנפסק, כוונת המחוקק הייתה לרכז ולהסדיר את המחלוקות המתעוררות בענפי הספורט במסגרת מערכת שיפוט פנימית, באמצעות החלת "בוררות חובה" (ברע (ארצי) 1020/00 אברהם (אבי) כהן נ' מכבי תל-אביב מחלקת הכדורגל [נבו] (18.06.20)).
18. סעיף 5(א) לחוק הבוררות קובע כי בית משפט שאליו מוגשת תביעה בעניין שהוסכם בין הצדדים להעבירו לבוררות, יעכב את ההליכים בתובענה לבקשת בעל דין שהוא צד להסכם הבוררות. עם זאת, סעיף 5(ג) לחוק מסייג וקובע כי "בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות".
19. לצד הוראות אלה, קובע סעיף 3 לחוק הבוררות כי "אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים". בעניין צבי נפסק כי "דין בוררות על פי חוק הספורט כמוהו כדין בוררות על פי חוק הבוררות בשינויים המחויבים מההוראות הייחודיות לחוק הספורט ולתקנונם שהותקנו על פיו".
20. בשל האמור ועל אף מאפייניו הייחודיים של חוק הספורט, פסק בית הדין הארצי כי זכויות המוקנות לעובד מכוח משפט העבודה המגן אינן ניתנות לוויתור ולכן אין להעבירן להכרעת בורר כי אם לבררן במסגרת בתי הדין לעבודה (בקשת רשות ערעור (ארצי) 575/09 מועדון הכדורגל הפועל ירושלים - שוויג [נבו] (15.12.09)).

על הלכה זו חזר בית הדין לאחרונה בבקשת רשות ערעור (ארצי) 47057-06-23 ספורטאי הוד השרון עמותה להתעמלות - דוד בן ברוך [נבו] (01.08.23) תוך התייחסות להליך התלוי ועומד כדלקמן: