הואיל וחוק הספורט הוא חוק ספציפי, בשונה מהוראותיו הכלליות של חוק הבוררות, והוא אף מאוחר מחוק הבוררות, הרי שהוראותיו גוברות.
בדומה, נקבע בפרשת כץ כי יש לראות בכך חובה סטטוטורית לקיום הליכי בוררות, וכי במקרים כאלה, אין לביהמ”ש שק"ד אם לעכב את ההליכים שבפניו אם לאו, והוא חייב לעכב את ההליכים ולהעביר את הדיון לבוררות.
לא מצאתי הפנייה של התובע לפסיקה מאוחרת יותר, הקובעת כי הלכה שנקבעה בפרשת כץ שונתה, או כי "אינה יכולה להתקיים כיום" כטענתו. להיפך: בפסיקה ברשות ערעור אזרחי 2186/12, משה עמר נ' מאור מליקסון וההתאחדות לכדורגל בישראל [20.5.2013], חזר בית המשפט העליון והפנה לאותה הלכה, והסיר כל ספקות שייתכן והיו עד לאותה עת, באשר למהות והיקף המחלוקות שיש להעבירן להכרעה במוסד לבוררות.
- לשיטתי, ניתן היה להגיע לאותה מסקנה מכח ההסכם בין הצדדים. עם זאת, מאחר שהתובע טען כי ההסכם מהווה "הסכם אחיד" ולשיטתו התנאי הקובע העברת סכסוכים לבוררות הוא תנאי מקפח, מצאתי כי לנוכח המסקנה הנ"ל, אין צורך לדון בכך. בין אם ההסכם מחייב העברה לבוררות ובין אם לאו, חובה זו קיימת כאמור לעיל על פי החוק, ודי בכך.
סוף דבר
- המחלוקת בית התובע למועדון, באשר להפרת חובת הביטוח (אם היתה כזו) ולפיצוי המגיע לתובע כתוצאה מכך, תידון בפני המוסד לבוררות של איגוד הכדורסל. לפיכך, אני מורה על עיכוב ההליכים בתובענה זו, ככל שהם מתייחסים לתביעה כנגד המועדון. המועדון אינו נדרש להגיש כתב הגנה במסגרת תובענה זו.
על התובע לפנות למוסד לבוררות ולהגיש שם את תביעתו כנגד המועדון.
- אני מחייבת את התובע בהוצאות ושכ"ט עו"ד בגין הגשת בקשה זו בסך 1,500 ₪.
- הדיון הקבוע בתיק יתקיים במועדו, במחלוקת שבין התובע לבין המבטחת, ובה בלבד.
ניתנה היום, ד' סיוון תשע"ז, 29 מאי 2017, בהעדר הצדדים.
רנה הירש