תיק אזרחי (רח') 21733-08-16 מועדון הכדורסל מכבי תל-אביב (1995) בע"מ נ' יובל נעימי

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1. התובע נפצע ביום 26.08.13 עת ששיחק כשחקן כדורסל ב"נבחרת ישראל", תוך כדי אימון של הקבוצה. עובר לאירוע היה התובע שחקן כדורסל מקצועי ותפקד באופן מלא.  בזמנים הרלוונטיים לפציעה היה התובע שחקן רשום ושחקן מן המניין, במועדון הכדורסל מכבי תל אביב (להלן: המועדון).

שחקני המועדון בוטחו, בזמנים הרלוונטיים לפציעתו של התובע, ע"י הנתבעת 1 (להלן: המבטחת(.  בעקבות התאונה ועד להחלמתו, הפסיק התובע את השתתפותו במשחקי כדורסל, לרבות במסגרת המועדון.  לאחר שהחלים, שב התובע לשחק במסגרת המועדון והיה לשחקן מן המניין.

2. תקופת ההתקשרות בין התובע למועדון הינה מיום 11.8.13 עד ליום 11.12.13, כאשר במהלך אותה תקופה שימש המועדון כמעסיק ראשי של התובע. עד ליום הגשת כתב התביעה המתוקן, קיבל התובע שכר מלא מהמועדון.

ביום 10.1.15 הוגשה תביעה למוסד לביטוח לאומי בגין תאונה זו.  ביום 16.3.15 הודיע המוסד לביטוח לאומי כי מכיר הוא בפגיעת התובע כתאונת עבודה.  בהמשך, נקבעה נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 10%.

3. התביעה הוגשה כנגד המועדון והמבטחת. התובע טוען כי הנתבעות חייבות לפצותו בגין נזקיו הגופניים ביחד ולחוד הן מכוח חוק הספורט והן מכוח הסכם ההתקשרות שנכרת בינו לבין המועדון.

התובע הפנה להוראות הסכם ההתקשרות, לפיהן מתחייבת הקבוצה לפצות את השחקן במקרה של פציעה שתוכר כ"תאונת עבודה" ע"י המוסד לביטוח לאומי, ותגמולי המוסד לביטוח לאומי וביטוח הקבוצה יעמדו לזכותו של השחקן במקרה של נכות קבועה.

4. המבטחת טענה ששמו של התובע אינו רשום עוד ברשימת השחקנים שהעבירה אליה המועדון ועל כן אין לו כיסוי ביטוחי, וזאת אף אם בזמנים הרלוונטיים לתאונה היה שחקן מן המניין.
5. המועדון הגיש בקשה להורות על עיכוב ההליכים בתביעה (לפי ס' 5(א) לחוק הבוררות), ככל שהם נוגעים למועדון, שכן מדובר בתביעה העוסקת בהיבטים חוזיים בהסכם בין שחקן לקבוצת כדורסל. המועדון טען כי בירור המחלוקת, על פי הוראות הדין ופסיקת ביהמ”ש העליון, נמצאים בסמכותו הבלעדית של המוסד לבוררות של איגוד הכדורסל בישראל (להלן: האיגוד).

על פי האמור בבקשה, התובע והמועדון הינם צדדים להסכם, המהווה הסכם בוררות סטטוטורי מכוח סעיפים 10 ו- 11(א), לחוק הספורט תשמ"ח-1988 (להלן: חוק הספורט).  לגישת המועדון, האמור בסעיפים 7(א) ו-(ב) להסכם עליו חתמו הצדדים, מהווה תניית בוררות מפורשת, המקנה סמכות שיפוט בלעדית לאיגוד לדון בכל סכסוך הנוגע לחוזה בין הצדדים.