כפי שנקבע באותו הליך (בסעיף 10 לפסה"ד):
"עולה בבירור כי תביעתו אינה תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף, כי אם תביעה לפיצוי בגין הימנעות המשיבים, שלא כדין לטענתו, מעריכת פוליסת ביטוח למבקש, או בגין היעדר פיקוח נאות מצד חלקם על עריכתה."
בדומה, בענייננו, התובע הגדיר את התביעה בכותרתה כ"תביעה כספית" בסכום של 29,000 ₪. בסעיף 19 לכתב התביעה טען התובע כי חובת הנתבעות לפצותו בגין ימי אי-כושר ונכות צמיתה "בהתאם לפוליסת הביטוח". על בסיס טענות אלה, שוכנעתי כי התביעה דנן אינה תביעה בגין נזקי גוף, אלא תביעה כספית לתשלום סכום מוגדר וקצוב, המגיע לו לטענתו כתגמולי ביטוח. קביעה זו אינה מושפעת מהגדרת "מקרה הביטוח", שהוא במקרה דנן, אירוע שבו נגרם לתובע נזק גוף.
(החלטה דומה ניתנה גם בתיק אזרחי (שלום הרצליה) 15363-08-12, גבריאל פרל נ' האוניברסיטה העברית בירושלים [10.02.2014]).
- ניתן ללמוד על אופן סיווג התביעה גם בהיקש למקרה אחר, בו ניכר עיקרון דומה: ברשות ערעור אזרחי 10471/07, גור ישראלי נ' הפניקס חברה לביטוח בערעור מיסים [19.08.2009], נקבע כי שיעור האגרה ומועד תשלומה תלוי בסיווגה של התביעה. ביהמ”ש פסק כי יש ליתן למושג "תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף" בתקנות האגרות משמעות צרה, לפיה רק תביעה המוגשת בעילה נזיקית הינה תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף.
מכאן מתבקשת המסקנה דומה בענייננו, שתביעה חוזית לקבלת תגמולי ביטוח לפי פוליסת ביטוח הנובעת מנזק גוף שנגרם לתובע, אינה מהווה "תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף" אלא תביעה כספית לסכום קצוב.
- הלכה היא כי תניית בוררות המחייבת פניה לבוררות בכל סכסוך הנוגע ליחסים החוזיים בין הצדדים, יש לפרש בהרחבה. עוד נקבע בפרשת כץ, נקבע כי גם עילות נזיקיות שאינן קשורות בקשר בלתי אמצעי לעילה החוזית עליה חל הסכם הבוררות, מן הדין שימסרו לבוררות.
בהתאם, אני מקבלת את עמדת המועדון, לפיה לא נשללה סמכות מוסדות השיפוט הפנימיים של איגוד או התאגדות הכדורסל, לדון במחלוקת כפי שהוגדרה בתביעה זו.
- סעיף 5(ג) לחוק הבוררות מורה כי בימ"ש רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות.
עם זאת, סעיפים 10-11 לחוק הספורט מעגנים חובה סטטוטורית לקיום הליכי בוררות. נקבע שם, כי בית המשפט יעכב הליכים מקום בו מוגשת אליו תביעה שחוק הספורט חל עליה ואשר עומדת בתנאי התקנונים - כהוראה פוזיטיבית, שאינה משאירה שיקול דעת בידי בית המשפט.