התשובה נחזית להיות חתומה ומסומנת בקוד QR על ידי:
"Andrii SHARONOV First Deputy Chief, Cyber Police Department of the National Police of Ukraine."
המשיבה לא הבהירה אם בעקבות התשובה פנתה לרשויות האכיפה באוקראינה, ואם כן מה הייתה תגובתן.
- בטיעון המשלים בשאלת הסמכות מיום 28.1.2026, שבה המשיבה על טענתה, שפנייתה לחברתTether הייתה במישור הוולונטרי ואין בה "הפעלת סמכות", ו"ממילא אין לצו בית המשפט הנכבד תוקף כופה אקסטרה-טריטוריאלי", ומקור הסמכות בפניה אליה הוא סעיף 3 לפקודת המשטרה.
לטענתה, משמסרה החברה באופן וולונטרי ומכוח מדיניותה את הטוקן הדיגטילי לשליטת המשיבה, אזי "תפיסת הרכוש (הטוקן הדיגיטלי) בארנק משטרתי, אחזקתו בארנק משטרתי וביצוע כל פעולת המרה לגביו (בעתיד) - כל אלה יתבצעו בהתאם לצו השיפוטי שהוציא בית המשפט הנכבד בתאריך 20.5.2025 מכוח סעיף 34 לפסד"פ."
לעמדת המשיבה, "הסמכות הרלוונטית נבחנת תמיד ביחס למידת האקט הכופה שבפעולת הרשות. ככל שהפעלת הסמכות היא בעלת מאפייני כפיה מובהקים, אזי תידרש הרשות להסמכה מפורטת וקונקרטית יותר שמקורה בחקיקה ראשית. מנגד, ככל שמדובר בפעולה שאינה כוללת מאפיין של אקט כופה - כבענייננו - אין מניעה כי במקרים [כאלה] תפעל הרשות מכוח סמכויותיה הכלליות."
לגישתה, נשמרות הזכויות הקנייניות של טוענים לזכות, ראשית במתן הצו הנדון, ושנית במתן זכות לאחר מכן בהגשת בקשה לבית המשפט לביטולו, כפי שעשה העורר.
- לגישת המשיבה, החוק לעזרה משפטית בין מדינות אינו קובע הסדר שלילי, המונע פעולה במישור הוולונטרי למניעתן או חקירתן של עבירות במרחב המקוון. במקרה דנן לא נדרשה עזרה של רשויות האכיפה המקומיות (באוקראינה), שכן חברת Tether פעלה בראש ובראשונה "כדי להגן על עצמה" על פי מדיניותה המפורסמת באתר המרשתת שלה.
- טענה נוספת שהעלתה המשיבה היא, שהבלוקצ'יין של TRON הוא "אירוע רב זירתי במרחב הסייבר", אשר בשונה מנכסים קלאסיים המוחזקים "פיזית" בידי בנקים ותאגידים פיננסיים, הרשת מבוזרת בין שרתים שונים, ב"צמתים" שונים, שחברת Tether שולטת בהם, והטוקן מצוי "במרחב הגלובלי של הרשת". על כן, ובניגוד לחשבון בנק, אין בתפיסתו ברשת משום פגיעה בריבונותה של מדינה כלשהי, ועל כן אין הכרח לפעול בנתיב שנקבע בחוק עזרה משפטית בין מדינות.
- בהשלמת הטיעון של העורר לשאלת הסמכות, מיום 3.2.2026, הציג העורר בפירוט רב טענות עובדה חדשות, לפיהן גורמי אכיפת חוק באוקראינה מסרו לעורר עצמו פרטים אודות שיחה שקיימה עמם נציגת המשיבה, ושלאחר הדיון שהתקיים בית המשפט שלחו נציגי המשיבה לרשויות באוקראינה חומרים ומסמכים לבדיקתם, שלא במסגרת הקבועה בחוק העזרה המשפטית בין מדינות. לאחר בדיקה שנעשתה על ידי שלוש רשויות באוקראינה, יחידת הסייבר, יחידת החקירות ופרקליטות המדינה, ולאחר עימות עם גרסת העורר, נמסרה למשיבה - כך טען ב"כ העורר ששמע מהעורר - "תוצאת הבדיקה לפיה העורר לא מעורב בשום פעילות עבריינית בטח שלא במודע ובוודאי לא בצורה עקיפה". לכך הוסיף עוד טענות חריפות, כשלדבריו "[ש]מדובר בהתנהלות חמורה ביותר שלא ניתן לעבור עליה לסדר היום". לא מצאתי לחזור על פרטי הטענות, שכן בתגובה שהוגשה ברשות, הבהיר ב"כ המשיבה שאין לדברים אלה יסוד, ושלמעט שיחה ראשונית שקיימה רפ"ק וייס עם משטרת אוקראינה (שפרטיה לא הובאו בפניי), הדברים משוללי יסוד. ואכן, בראשית הדיון שהתקיים ביום 19.2.2026, בתשובה לשאלת בית המשפט אישר בא כוח העורר, שאין בידו כל תיעוד למהלכים שאותם העלה על הכתב (שם ע' 3 ש' 16).
משכך, ובלי להידרש לפרטים, טוב היה עושה ב"כ העורר לו היה נמנע מהעלאת טענות אלו בין בכתב ובין בעל פה, ללא שהיה בידו תיעוד ולו ראשוני לאמיתותן. כך בפרט, כשהשלמת הטיעון נדרשה לשאלת הסמכות גרידא.
- 00אשר לשאלת הסמכות, שב ב"כ העורר על טענותיו, והפנה לסעיף 53 לחוק העזרה המשפטית בין מדינות העוסק בבקשה לבצע חיפוש ותפיסה במדינה אחרת.
- 0אשר לטענות בדבר מבנה רשת הבלוקצ'יין שמנהלת Tether, טען ב"כ העורר שהחברה שולטת באופן בלעדי על כלל הטוקנים מסוג USDT, ומנהלת "רשת מרוכזת ובלתי מבוזרת", כמעין בנק של כלל הטוקנים מסוג זה, כמעין בנק, "שמחזיק הטוקנים דומה ללקוח של הבנק שמפקיד את כספו בבנק, ומבחינה רשימות וקניינית הכסף רשום על שמו ושייך לו, ואולם יש לבנק זכות לפעול עם כספו של הלקוח בכל דרך שימצא לנכון ...." בניגוד לרשת TRON זו אינה רשת מבוזרת.
- כאמור, המשיבה השיבה ברשות לטענות העורר. בכל הקשור לשאלת הסמכות, שבה על טענותיה. בעניין אופיה של רשת הבלוקצ'יין, טענה המשיבה הנכסים הדיגיטליים אינם נמצאים "בכספת" מאובטחת של החברה בשרתים באל סלבאדרו, אלא "פרוסים כטוקן (TRC-20) על גבי הבלוקצ'יין של TRON אשר ב"כ העורר מסכים כי מדובר ברשת בלוקצ'יין מבוזרת". על כן נכסים אלה מצויים בבלוקצ'יין ללא ייחוס למקום גיאוגרפי מסויים, והקפאתם אינה "אירוע מדינתי".
- בדיון השני, שהתקיים ביום 19.2.2026, נשאל הוצג לבא כוח המשיבה נוסחו המחייב של הצו הנדון, והשיב "כי הצו עצמו בפורמט הגנרי שלו, איך שבנוי מתוך מערכת פלא של משטרת ישראל, נותן את הרושם שיש צו כפייתי ללא סמכות אקסטרה טריטוריאלית, ביהמ"ש יראה את זה והעברתי הלאה, זו הערה מדויקת, למה, כי זה לא מה שהצו עושה, אנו לא בכדי הבהרנו שהצו עצמו כלפי המשטרה ומקבל הסמכה מבית המשפט" (שם ע' 4 ש' 18). ובמענה להערת בית המשפט הוסיף: "אם ביהמ"ש חושב שיש בעיה עם הפרקטיקה הוולונטרית זה דבר אחד. דבר אחר לחלוטין זה ... הניסוח מחדש והבאתו שוב מחדש בפני ביהמ"ש קמא, זה דבר אחר לחלוטין" (שם ע' 5).
- ביום 1.3.2026 הגישה המשיבה הודעה לפיה פנתה לבית משפט קמא כדי שיבהיר את כוונתו בצו מיום 20.5.2025, וכי בית משפט קמא דחה את הבקשה בקובעו:
"לאחר שהובאה לעיוני הבקשה שהוגשה בתאריך 22.2.2026 לבית המשפט המחוזי, ובהינתן שטרם ניתנה החלטת בית המשפט, ומתוך כבוד להחלטות בית המשפט המחוזי, תואיל המבקשת לפנות בבקשה לאחר קבלת החלטה בבית המשפט המחוזי."