כך, בדין הישראלי מבוססת העזרה המשפטית בין מדינות על עקרון ההדדיות, ובעיקרו של דבר, מדינת ישראל והמדינה הזרה רשאיות לפנות זו אל זו בבקשות לביצוע לפעולות דומות, תוך הקניית הגנות דומות למי שעלול להיפגע מפעולותיהן.
מהחוק עולה בבירור שכדי לבצע פעולות חקירה ובהן תפיסת חפץ וחילוט רכוש במדינה זרה, מתקיים הליך מוסדר, הבוחן את הצורך החקירתי, את הפעולות הנדרשות בעטיו ואת החלופות. בהליך זה נדרשת משטרת ישראל לפנות ליועץ המשפטי לממשלה כ'רשות מוסמכת', שלה, ולא למשטרת ישראל, מסור שיקול הדעת. היקף ההיענות לבקשה נקבע בסופו של דבר על ידי המדינה הזרה, כאשר למי שעלול להיפגע מן העזרה המשפטית שמעניקה המדינה הזרה, עומדות הגנות באותה מדינה ולפי הדין החל בה.
מדובר בהסדר מובנה המאזן בין האינטרס השונים ובהם: הצורך החקירתי המקומי, ההגנה על מערכת היחסים הבין מדינתית, וההגנה על זכויות פרט שעלול להיפגע מהחקירה.
- כך, על אף הקושי בשאלת "המיקום" של חפץ או של ראיה במרחב הסייבר (ויסמונסקי ע' 142), ועל אף הרחבות שונות שנעשו בכל הקשור לשאלת המיקום והסכמות בינלאומיות שהתגבשו בעניין זה, הרי שבכל הקשור לחיפוש ולתפיסה, נותרה על כנה הגישה הטריטוריאלית - קרי שסמכות האכיפה מוגבלת לשטחי מדינת ישראל. כך הדבר במצב החוקי היום, וכך גם על פי הצעת חוק החיפוש החדש (ה"ח הממשלה 867), שטרם הבשילה לחקיקה (ויסמונסקי ע' 143, וה"ש 98).
- כאמור, בית משפט קמא קיבל את עמדת המשיבה לפיה בשל אופיו הייחודי של מרחב הסייבר, לעתים פעולה במסלול של עזרה משפטית בין מדינות תהא ממושכת מדי. במצב זה, קבע בית משפט קמא, "המשיבה לא יכולה לשבת בחיבוק ידיים ולאפשר את הברחת כספי המירמה, שנגנבו מקרבנות העבירה, בהיקפים של מיליוני דולרים מארנק 'החניה' החוצה", ולפיכך "הצו היה דרוש כחלק מפעולה מהירה של המשיבה", ו"המשיבה הייתה רשאית אפוא לפנות לחברת Tether גם אם וולנטרית - וזו נסמכה על צו תקף".
- אלא שצורך אינו מקנה סמכות. "גם פעולה מינהלית 'טובה' או כזו שנעשית מתוך 'צורך מינהלי' יכולה להימצא כבלתי חוקית אם אין לה מקור סמכות." (בית דין גבוה לצדק 4466/16 עליאן ו-6 אחרים נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (14.12.2017), פסקה 13 לחוות דעתו של כבוד השופט יורם דנציגר, והאסמכתאות שם).
על כן, בהעדר מקור סמכות, הצו להקפאת החשבון, שניתן ביום 20.5.2025 אינו יכול לעמוד.