"על אף האמור לעיל - אין בידי לקבל בנקודה זו את עמדת המשיבים בשלמותה. לשיטתי, יש לראות בפניות המחלקה למפעילי הפלטפורמות המקוונות משום אקטים שלטוניים. ... לגישתי, במצב דברים זה, שבו ישנה אפשרות כי פניותיה הוולונטריות של מחלקת הסייבר הן מזנק (Trigger) לפעולות ה'אכיפה' מטעם מפעילי הפלטפורמות המקוונות (שכאמור, אין בידינו נתונים כלשהם לגביהן), וכי לפניותיה של המחלקה תיתכן השפעה על שיקול דעתם של מפעילי הפלטפורמות המקוונות - יש צורך בהסמכה סטטוטורית כלשהי לשיתוף הפעולה האמור".
בהמשך, לאחר עיון מפורט נמצא (בפסקה 56):
"הנה כי כן פעולותיה במסגרת מסלול האכיפה הוולונטרי עשויות להוות משום אקט מינהלי בעל משמעות אופרטיבית. על כן, בהתאם למושכלות היסוד של המשפט המינהלי, לשם הקביעה כי פעולותיה של מחלקת הסייבר הן חוקיות, יש למצוא להן הסמכה בחוק, ולו כללית."
בעמדה דומה נקטה גם כבוד השופטת אסתר חיות בחוות דעתה (שם פסקה 4).
- בית המשפט העליון מצא, שבמקרה שעמד בפניו, די בסמכותה השיורית של הממשלה מכוח סעיף 32 לחוק יסוד: הממשלה (פסקה 59). בית המשפט הצביע על ההלכה הפסוקה, לפיה "אין ביכולתה של הממשלה לפעול מכוח סמכותה השיורית כדי לפגוע בזכויות יסוד מוקנות של פרטים, המעוגנות, או משתמעות מחוקי-היסוד" (שם פסקה 60), תוך הפניה להלכה שנקבעה בבג"צ 5100/94 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ממשלת ישראל (1999), בדברי כבוד השופט אהרון ברק, כי "'סמכותה ה'שיורית' של הממשלה אינה מקור לסמכות הפוגעת בחירותו של הפרט." אולם, במקרה הנדון ועל יסוד התשתית הראייתית שהובאה בפניו, מצא בית המשפט העליון שלא הוכחה פגיעה בזכויות יסוד, לנוכח מספר מאפיינים, ואלה העיקריים שבהם.
ראשית, נקבע כי "לרובוטים וליצגנים - אין זכויות אדם, ולכן אין מה לדבר על פגיעה בזכויות שלהם לחופש הביטוי", וממילא לא מתעורר באותו מקרה החשש לפגיעה בזכויות יסוד של הפרט. אולם "כאשר קיים ספק אם הפעולה עלולה להביא לפגיעה אמיתית בזכויות יסוד, יש להפעיל זהירות יתרה ...".
שנית, הצד השני של פעולת יחידת הסייבר על פי המנוהל, הוא מפעיל הפלטפורמה החברתית, ולא אדם פרטי שנשלל ממנו חופש הביטוי (עמדה שונה הוצגה בעמדת כבוד השופטת חיות).
שלישית, ההחלטה אם למנוע פרסומים לאור פנייתה של יחידת הסייבר מצויה בשיקול דעתו של מפעיל הפלטפורמה ולא של המדינה.
על כן, לאותה עת ועל יסוד התשתית הראייתית שהוצגה בעתירה, מצא בית המשפט העליון שהפעולה במישור הוולונטרי, אף שהיא אקט שלטוני, מצויה בגדרי הסמכות השיורית של הממשלה.