"אני לא יכול להגיד שבגלל הנסיעה לגאורגיה, אני באתי ועשיתי, כי יכולתי גם לא לנסוע. אף אחד לא עמד לי עם אקדח ברכה ואמר לי 'אם אתה לא נוסע עכשיו אתה מת', נכון? אז מה, אז איפה פה המשהו שאני יכול לקשור אותו, בקטע של הראש? הקולות באו, כמו שהם באו בהפתעה. בפעם הראשונה הם באו בהפתעה, בפעם השנייה באותה צורה. מה אני יכול להגיד יותר מזה?" (ע' 170 ש' 23-30).
כן שלל הנאשם בחקירתו הנגדית שדיכאון הוא שגרם לו לרצוח את המנוחה: " את אומרת דיכאון, אני אמרתי פעם שהדיכאון גרם לי לעשות את הדבר הזה? אני אמרתי? שמעת אותי אומר דבר כזה?" (ע' 192 ש' 8-9).
בפתח חקירתו הנגדית, הבהיר הנאשם כי הוא איננו סובל מכאבים פיזיים וכי איננו מקבל טיפול תרופתי כלשהו מאז שנעצר, לרבות תרופות פסיכיאטריות (ע' 110 ש' 1-16).
הנאשם מסר כי את המשקולת הניח לאחר הרצח ליד המיטה וכשירד למטבח שטף ידיים (ע' 111 ש' 19 ,31). לשיטתו, אין לו בזיכרון תמונות של המנוחה לאחר הרצח, הכל בוצע באור של הטלוויזיה, לא זוכר שראה איך היא נראתה (ע' 112, 113). הנאשם טען ש"לא ראה דם בכלל כל האירוע", היה לו קצת דם על הידיים (ע' 113 ש' 17-26). משנשאל הנאשם מדוע הלך לשטוף ידיים אחרי הרצח, ענה "זה הטבעי שלי, שאני הולך כל בוקר, עושים נטילת ידיים, כאילו זה הדבר הראשון שאני עושה" (ע' 114 ש' 32). גם את הקפה הכין לאחר מכן כי "זה דברים שאני עושה אותם בהרגל היומיומי שלי" (ע' 116 ש' 1-2). הוסיף ואמר הנאשם, שהשאיר את הבית פתוח, בכוונת מכוון, כדי שאנשים יוכלו לעלות לדירה בלי להעיר את הילדים שישנו בה (ע' 174 ש' 4-5).
משהוטח בנאשם שהשוטר ראה שהתחבא ברכבו סמוך לבניין מגוריו ורק כשהתקרב לעברו הרים ראש, טען שלא ניסה להתחבא אך אישר שהוריד את הכיסא ברכב לאחור כדי "לתפוס את הראש שלו" (ע' 118 ש' 5-9).
במענה לשאלות הפרקליטה, מסר הנאשם שלמד יעוץ השקעות באוניברסיטה הפתוחה, שאהב לנגן, שנהג לקרוא ספרי פסיכולוגיה ופילוסופיה ושהשתכר טוב בתקופה שעבד (ע' 120).
עוד אישר, כי אף שנכנס לחובות של כחמישה מיליון שקלים בתחילת שנות האלפיים, לא נלחץ ולא נכנס מזה לדיכאון אלא התמודד עם הקשיים "כמו גבר" (ע' 121). אף לגבי התקופה שקדמה לרצח, אמר הנאשם, מבלי משים, שהיו שבועות שלמים שלא היה לו כלום ושהכל היה בסדר (ע' 124 ש' 18; ע' 132 ש' 12-16), שלמד קורס מקוון של קריפטו ושניסה להקים חברה (ע' 133 ש' 8-16).