בתשאול הראשוני המוקלט לאחר הרצח, תאר הנאשם, כמפורט מעלה, כי טרם הרצח, היה לו ויכוח נוקב עם המנוחה על הנסיעה לגאורגיה, במהלכו איימה המנוחה לעזוב את הבית אם לא ייסע עמה לגאורגיה (ת/16ב ע' 12 ש' 30 ואילך). מדברי הנאשם ניכר כי המנוחה אמרה לו שהגיעו מים עד נפש, שנמאס לה מהתנהלותו מולה ומול אחיה (שארגן פעם נוספת את הנסיעה לגאורגיה) ושהיא שוקלת "לצאת מהתמונה", לקחת את הדברים שלה ולעזוב את הבית. בליל הרצח אמרה המנוחה לנאשם שאין לה כוח אליו, שיעשה מה שהוא רוצה, היא עולה לישון כי צריכה לקום מחר לעבודה. הנאשם מצדו הטיח במנוחה באותו ויכוח כי הוא לא מאמין לה, משום שלא אמרה לו ביום שישי שצריכה ללכת לעבודה ביום ראשון בבוקר, אלא אמרה שדברה עם הבוס ושלא תלך לעבודה בראשון (ת/16ב ע' 17 ש' 3-19). תיאור זה על אודות הדברים הקשים שהוחלפו בין הנאשם למנוחה לפני הרצח לא חזר על עצמו מרגע שהחוקרים החלו לתעד בכתובים את גרסאות הנאשם, ומאותו שלב מסר הנאשם גרסאות שונות וממתנות ביחס לשיח שהתקיים בינו לבין המנוחה טרם הרצח.
כך, למשל, בחקירתו השנייה, שבועיים לאחר המקרה, הכחיש הנאשם שרב עם המנוחה לפני הרצח ושהיא הכעיסה אותו (ת/17ב ע' 23 ש' 12-14).
אף בעדותו השמיט הנאשם את פרטי הוויכוח האמור ומזער אותו, תוך שהציג את המנוחה כמי שקבלה בהבנה ובשוויון נפש את חוסר רצונו לנסוע לגאורגיה, וזאת על מנת להסתיר את המתח שגאה בינו לבין המנוחה לפני הרצח. לשם המחשה אפנה לתיאור הבא מתוך עדות הנאשם: "אשתי ראתה כאילו שאני, התחילה לחשוב שאולי אני לא רוצה, היא אמרה לי 'אתה רוצה לנסוע או אתה לא רוצה לנסוע? אתה לא רוצה, אין בעיה לבטל. יש לנו אפשרות גם שבוע הבא לנסוע, עדיין יש לנו מספיק זמן'. אמרתי לה 'לא, אני רוצה לנסוע. אין לי שום בעיה, אני רוצה לנסוע'" (ע' 143 ש' 11-15). נדמה כי הפער בין תיאור מינורי ורגוע זה לבין התיאור הסוער שמסר הנאשם בתשאול הראשוני מדבר בעד עצמו.
אין מדובר בסתירה חסרת משמעות אלא בפערים היורדים לשורשו של עניין בתיק דנן. קו ההגנה מנסה להציג את הנאשם כמי שהתעורר לפתע משינה באמצע הלילה וללא כל רקע, סיבה או בסיס, רצח את המנוחה רק משום שקול מסתורי פקד עליו לעשות כן. בהתאם לקו הגנה זה, ועל מנת להציג עצמו כמי שפעל "בטירוף" וללא כל קשר למציאות, הקפיד הנאשם לטעון כי לא רב עם המנוחה וכי היא לא הכעיסה אותו טרם הרצח. דא עקא, גרסתו הראשונה והאוטנטית של הנאשם בחקירה, שעה שסבר, ככל הנראה, כי דבריו לא מתועדים ולפני שהספיק להבין עד תום איזו גרסה תועיל לו, חושפים את התמונה האמיתית. יחסי הנאשם והמנוחה בחודש וחצי שקדמו לרצח, מאז חזר הנאשם מגאורגיה בחטף, היו קשים ומתוחים מאוד. הנאשם היה ספון רב הזמן בביתו, לא תרם דבר לבית ולמשפחה, נוסף להתנהגותו ממד אכזרי והמנוחה "ספגה הכל" וכבר התקשתה לסבול את התנהגויות הנאשם. נראה כי תכנית הנסיעה לגאורגיה הייתה בבחינת ניסיון אחרון מצדה של המנוחה לשפר את מצבו של הנאשם ואת המצב בכללותו והיא תלתה בה תקוות רבות. משהבינה המנוחה, סמוך לפני הרצח, כי הנאשם איננו מעוניין לנסוע עמה וכי השחיתה שוב את כספם ואת האנרגיה שלה לריק, הבהירה לנאשם שנמאס לה ושהיא מתכוונת לצאת מהתמונה ואף לעזוב את הבית. עבור הנאשם, שהיה אובססיבי וקנאי למנוחה, איום מעין זה היה בלתי מתקבל על הדעת ולא ניתן היה להשלים עמו. לא למותר להזכיר, כי נוכח היות בני הזוג גרושים ממילא, ובהתחשב בכך שכבר שנה לפני הרצח התבטאה המנוחה בפני קרוביה שהיא רוצה לעזוב את הנאשם, איום בדבר פרידה מהנאשם ועזיבה של הבית היה עבור הנאשם מוחשי ומאיים עד מאוד. נקל לשער כי הנאשם, המובטל מזה שנים מספר, הנעזר במנוחה לפרנסתו והרואה את המנוחה כחלק בלתי נפרד ממנו, חשש עד מאוד ממצב בו היא תעזוב אותו לנפשו. דבריה של המנוחה פגעו בכבודו של הנאשם וב"אגו" שלו, לאחר שהורגל שנים רבות קודם לכן, שהוא ה"מלך" (כדבריו), המפרנס העיקרי והגורם המוביל בבית. זהו הרקע העובדתי שהוביל לרצח המנוחה ולא קול פוקד מסתורי שהומצא על ידו לצורך ההליך הפלילי במטרה לחלצו מן המצר. בהמשך לכך, מובנת הקפדתו של הנאשם לטשטש, להכחיש ולהסתיר את כלל מרכיבי הרקע האמור, לרבות מצוקתו הכלכלית ותלותו במנוחה, העובדה שהמנוחה איימה שנה קודם ואף עובר לרצח לעזוב אותו והוויכוח הנוקב שהתגלה בין השניים בליל הרצח.