ז. טענתו העיקשת והחד משמעית של הנאשם לאורך כל עדותו בבית המשפט, לפיה רצח את המנוחה בהנחיית קול פוקד, מהווה כר לא אכזב לשקרים, לשינויי גרסאות ולסתירות, ולפיכך לא מצאתי לתת בה כל אמון.
ראשית, בכל בדיקותיו הפסיכיאטריות, החל מהבדיקה הראשונית במיון של המרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב, יממה לאחר הרצח, עבור דרך בדיקות ע"י הפסיכיאטר ד"ר רזניק בכלא ניצן וכלה בבדיקות חוזרות ונשנות לאורך תקופת ההסתכלות במב"ן, שלל הנאשם בצורה מפורשת שמיעת קולות פוקדים טרם הרצח (ראו ת/31 ע' 2 מתאריך 13.2.23, בדיקות בכלא ניצן בתאריכים 2.4.23, 19.4.23, בדיקות במב"ן בתאריכים 19.5.23, 23.5.23, 28.7.23 - ת/1 ע' 6-9).
בבדיקה במב"ן בתאריך 26.6.23 נרשם באופן מפורט כי הנאשם "שולל שמיעת קולות בבדיקה ובעברו כולל סמוך לביצוע המעשה המיוחס לו בכתב האישום, שולל בתוקף שקיבל פקודות לפגוע באשתו" (ת/1 ע' 8; עדות ד"ר אייזנשטיין ע' 43 ש' 27-31).
יתרה מכך, אפילו למומחה ההגנה ד"ר אור, אשר בדק את הנאשם בתאריך 9.1.24, כמעט שנה לאחר הרצח, לא סיפר הנאשם שרצח את המנוחה משום ששמע קול שהורה לו לעשות זאת, תוך ששלל בצורה פוזיטיבית הפרעות בפרצפציה (חוות הדעת של ד"ר אור ע' 31; עדות ד"ר אור ע' 318 ש' 3-14, 23). משהתבקש הנאשם ע"י ד"ר אור לתאר את מה שקרה בליל הרצח, אמר: "נתתי לה מכה בראש, זה מה שאני זוכר, לא יודע למה, יש לי בלאק, לא זוכר כלום, כאילו אדם אחר השתלט עלי, לא יודע מה קרה לי" (חוות הדעת של ד"ר אור, ע' 8).
בניגוד גמור לגרסאותיו הנחרצות בעניין זה בבדיקות הפסיכיאטריות, בגרסתו בביהמ"ש, שב הנאשם וטען כי פעל הן בליל הרצח והן באירוע בליעת הכדורים תחת השפעה של קול פוקד. משהתבקש בחקירה הנגדית להסביר את הפער ואת הסתירה שבגרסאותיו, לא השכיל לתת הסבר, התחמק באמרו "פעם ראשונה ששואלים אותי שאלות כאלה. גם במב"ן לא שאלו אותי את השאלות האלה אפילו" (ע' 177 ש' 31), ולאחר מכן הכחיש מפורשות שאמר לרופאים שלא שמע קולות (ע' 178 ש' 16-17). זאת, אף שהמסמכים הנוגעים לעניין הוגשו בהסכמה, הסנגור המלומד לא חלק על תוכנם ולא חקר נגדית את עדי התביעה בסוגיה זו, על כל המשתמע מכך מבחינה ראייתית.
לא למותר להוסיף, כי בשלהי עדותו בביהמ"ש, שב ונשאל הנאשם ע"י ביהמ”ש מדוע שלל שמיעת קולות הן טרם הרצח בשיחתו עם ד"ר שלפמן והן במהלך כל ההסתכלות לאחר הרצח, בשיחותיו עם הפסיכיאטרים שבדקו אותו. הנאשם לא השכיל לספק מענה מתקבל על הדעת לשאלה משמעותית זו. תחילה, ניסה להתחמק ממתן מענה, בהמשך מסר גרסה כבושה לפיה נבהל שכן ראה בתחילת ההסתכלות אדם כבול ששמע קולות (אף שאין בכך להסביר את דבריו לד"ר שלפמן לפני הרצח ולרופא במיון טרם הקבלה למחלקה), ולבסוף שינה גרסה וטען שלא בדיוק שמע קול: "אבל אני תמיד אמרתי, הקול זה לא קול, זה גם איזה סוג של כוח כזה ביחד, לדעת מה זה קול, מה זה כוח" (ע' 209-211).