שנית, בניגוד לאדם המצוי בצורה אוטנטית תחת השפעת קול פוקד, החווה את אותו קול בצורה ממשית ומוחשית ויודע לתארו ללא קושי, התקשה הנאשם לתאר את "הקול הפוקד" ומסר גרסאות עמומות שונות לגביו.
בחקירתו הראשונה לאחר הרצח, לא דיבר הנאשם בברור על קול אלא אמר "פתאום משהו אומר לי תקום עכשיו, כאילו ממש קח עכשיו איזה משהו ושבור אותה לרסיסים...". במקום אחר אמר הנאשם "משהו אמר לי צא החוצה, השתלט עלי, תשבור את הראש". בשלהי החקירה הבהיר הנאשם במענה לשאלת החוקר: "מי אומר לך את זה?" כי מדובר "במשהו, משהו מבפנים, שאני לא יכול להשתלט עליו" (ת/16ב ע' 18 ש' 28-30, ע' 29 ש' 24-30, ע' 46). כפי שניתן לראות, בגרסה זו לא ברור כלל שמדובר בטענה על שמיעת קול חיצוני פוקד, הנאשם תיאר דווקא תחושה פנימית שלו, ואין תיאור לפיו אותו "משהו" אמר לנאשם לדקור את המנוחה בסכין.
גם בחקירתו השנייה, שבועיים אחרי הרצח, משנשאל הנאשם "למה החלטת לפגוע באשתך. מה קרה", השיב: "איזה משהו אמר לי בפנים לעשות את זה". לשאלת החוקר "מה זה אומר מבפנים" ענה הנאשם: "לא יודע איך להסביר" (ת/17ב ע' 18 ש' 2-6). בהמשך החקירה, נתנה לנאשם הזדמנות נוספת להסביר מדוע המית את המנוחה, ברם הנאשם לא סיפק הסבר כלשהו אלא אמר שאיננו יודע, מבלי שתיאר רגשות לחץ או חרדה ומבלי שטען כי שמע קול פוקד חיצוני שהורה לו מה לעשות (שם, ע' 25 ש' 10-14).
בעדותו בביהמ”ש המשיך הנאשם לספק תשובות עמומות לשאלה מה לשיטתו השפיע עליו בליל הרצח, מבלי שתיאר בצורה אוטנטית את טיבו של אותו קול פוקד ותוך שמסר כי פתאום איזה כוח השתלט עליו, זה כמו קול, משהו שכופה את הבן אדם לעשות כרצונו. עם זאת, בניגוד לגרסאותיו הקודמות, אמר הנאשם לראשונה בעדותו כי אותו "כוח" התייחס לכלי הרצח כשאמר לו מפורשות לקחת משקולת ולהלום במנוחה בראש (ע' 100 לפ' ש' 29-33) ואף הגדיל לעשות עת הוסיף כי אחרי שהלם במנוחה, הקול המשיך להגיד לו "סכין סכין" ולכן ירד להביא סכין מהמטבח (ע' 102 ש' 22-29). למותר לציין, כי עסקינן בגרסה כבושה, שלא סופק כל הסבר לכבישתה.
שלישית, בעדותו בביהמ”ש דיבר, כאמור, הנאשם על קול או כוח אחד שהשפיע עליו. בניגוד לכך, בשלהי חקירתו השנייה אמר הנאשם לחוקר "זה הכוח שנכנס בי, זה הקולות שאמרו לי לעשות את זה, זה בטח לא אני" (ת/17ב ע' 55 ש' 14-16).
כאשר נשאל הנאשם בחקירתו הנגדית איזה קול דיבר אליו, האם גבר או אישה, התחמק ממתן מענה באומרו: "זה אי אפשר להסביר את זה בכלל" (ע' 143 ש' 32). בהמשך, במענה לשאלות בית המשפט, אמר הנאשם שהקול היה בעברית, זה לא משהו ששומעים באוזניים, הוא לא זוכר אם זה קול של גבר של או אישה, חושב שאולי זה היה קול של גבר (ע' 148).