רביעית, לשיטת הנאשם בעדותו בביהמ"ש, הקול שפקד עליו לרצוח את המנוחה הוא אותו קול שפקד עליו, כשבועיים קודם לכן, להתאבד (אירוע בליעת כדורי השינה). חרף זאת, לא סיפר הנאשם לאיש מקרובי משפחתו או לפסיכיאטרים שבדקו אותו מיד לאחר אירוע בליעת הכדורים, ששמע קולות כלשהם. בבדיקותיו הן בבית החולים באר יעקוב והן ע"י הפסיכיאטרית הפרטית ד"ר שלפמן, נמצא כי בוחן המציאות והשיפוט של הנאשם היו תקינים ולא תוארו הזיות או מחשבות שווא כלשהן (ת/30, ת/32).
חמישית, משמעות טענת הנאשם לפיה רצח את המנוחה בהנחיית קול פוקד, היא כי לשיטתו הוא היה פסיכוטי, עם בוחן מציאות פגום, עובר לרצח. ככל שהיה ממש בטענה זו, הייתה ההגנה טוענת לתחולת הגנת אי השפיות. דא עקא, לאורך כל ההליך הפלילי, לרבות בסיכומים, הובהר כי לא זו עמדת ההגנה וכי אין מחלוקת שהנאשם לא היה פסיכוטי בזמן הרצח. לשם המחשה ניתן להפנות לדברי הסנגור המלומד בזמן חקירת ד"ר אייזנשטיין: "הנאשם לא דיבר על שמיעת קולות, הוא אמר שיש איזה כוח פנימי" (ע' 41 לפ' 28.11.24 ש' 26 וראו גם דברי הסנגור: "אנחנו מסכימים שהוא לא היה במצב פסיכוטי ומסכימים שלא היו לו הלוצינציות ודלוזיות, אין מחלוקת" פ' 3.12.24 ע' 59 ש' 28 ). אין זאת אלא, כי חרף עמדת כלל המומחים, כולל מומחה ההגנה, לפיה לא פעל הנאשם בהנחיית קול פוקד, ניסה הנאשם בעדותו, להחמיר את מצבו הנפשי, תוך מסירת תיאורים שהאמין כי יהא בכוחם לשפר את מצבו המשפטי.
00
0ח. הנאשם טען בעדותו כי אין לו בזיכרון תמונות של המנוחה לאחר הרצח, הכל בוצע באור של הטלוויזיה, הוא לא זוכר שראה איך היא נראתה (ע' 112, 113). עוד טען הנאשם, ש"לא ראה דם בכלל כל האירוע", היה לו קצת דם על הידיים (ע' 113 ש' 17-26). בניגוד לזאת, בשיחתו עם מומחה ההגנה, ד"ר אור, מסר הנאשם כי לאחר רצח המנוחה והכנת הקפה, הוא יצא לכיוון המעלית אך חזר לתוך הבית, שכן הרגיש שמשהו קרה, עלה שוב למעלה, ראה את הדם על הרצפה ואז הבין שעשה משהו (חוות הדעת של ד"ר אור, בע' 8). גם בחקירתו הנגדית, מסר הנאשם, מבלי משים, אמירה הסותרת את עדותו בדבר אי הבחנה במצבה של המנוחה לאחר הרצח: "לא רציתי שחס וחלילה (הילדים) יעלו ויראו את אימא שלהם ככה שוכבת" (ע' 174 ש' 11). טענת הנאשם בביהמ"ש, לפיה לא ראה דם ולא הבחין במה שקרה למנוחה אף איננה עולה בקנה אחד עם תמונות הזירה המתעדות מראה מזעזע של גופת המנוחה, כתם דם גדול על הכרית ושלולית דם גדולה ליד המיטה. לא למותר לציין, כי משנשאל הנאשם מדוע הלך לשטוף ידיים במטבח אחרי הרצח, ככל שלא ראה כלל דם במהלך האירוע הקשה, ענה תשובה מתחמקת ומופרכת, לפיה "זה הטבעי שלי, שאני הולך כל בוקר, עושים נטילת ידיים, כאילו זה הדבר הראשון שאני עושה" (ע' 114 ש' 32).