לדברי העדה, על בסיס בחינת התנהגות הנאשם לפני ואחרי הרצח, ברור שהוא הבין את מה שעשה. עוד נראה שהייתה לו יכולה להימנע מעשיית המעשה, באיזו מידה זו כבר הכרעה שיפוטית (ע' 98-99).
חוות הדעת של מומחה ההגנה ד"ר גיא אור מתאריך 29.9.24 וחוות הדעת המשלימה מתאריך 21.12.25
- ד"ר אור, מומחה בפסיכיאטריה ופסיכואנליטיקאי, נפגש עם הנאשם בתאריך 9.1.24, כמעט שנה לאחר הרצח. כן עבר ד"ר אור על חומרי החקירה , על חוות הדעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי ועל החומרים הרפואיים שעמדו בבסיסה. ד"ר אור שוחח עם אחיו של הנאשם אלי ויחיאל אטיאס.
- בפתח חוות הדעת, סקר ד"ר אור את "תולדות עברו" של הנאשם. בין היתר, נרשם שם, מפי הנאשם, כי עד לחודש וחצי האחרון לפני האירוע הנדון, לא סבל לדבריו מקושי נפשי וציין כי היה בסדר. תיאר כי אהב לקרוא, היה מאושר בתקופה זו והתכוון לחזור לשוק העבודה ולפתוח שוב חברה. בשל כך אף התחייב לרכב חדש מסוג טסלה וצבר חובות אחרי שנעצר (ע' 3). עוד נרשם, כי הנאשם שלל מתחים ביחסיו עם המנוחה בתקופה האחרונה שלפני הרצח (שם). הנאשם מסר למומחה כי השתמש בגראס מדי יום "עשר שנים לפחות" וכי כמה חודשים לפני האירוע החל להשתמש באקסטזי (ע' 4). כן תיאר הנאשם שתיית יין וערק לפני שינה. הנאשם סיפר כי מספר שבועות קודם להמתת המנוחה הפסיק שימוש בכדורי שינה ואמר שהרגיש בעקבות כך "תזזיתי", תוך ששלל הזעות, רעד או שינויים במצב ההכרה, לרבות הזיות" (שם).
הוסיף הנאשם ואמר לד"ר אור, כי חודש-חודש וחצי לפני המקרה...נכנס למצב של סוג של דיכאון...התנתקות....לא רצה חברה של אנשים ולא רצה לדבר עם אף אחד..." (שם). באותו זמן השינה הייתה גרועה, התיאבון לא היה טוב והיו גם בעיות עם השיניים.
הנאשם תיאר בפני ד"ר אור את אירוע הנסיעה לגאורגיה עם גיסו, את האירוע בבית אחיו, אירוע נוסף שהתרחש כשהיה עם בתו בבית ואת ניסיון ההתאבדות (ע' 5-7).
הנאשם אמר שתחושת הדיכאון לא הייתה קבועה והיו בה תנודות, יומיים אחרי האירוע אצל אחיו יחיאל קם בבוקר והרגיש טוב, כאילו לא קרה כלום (ע' 6).
ביחס לאירוע הרצח, מסר הנאשם כי ביום שישי הלך עם המנוחה יד ביד לארוחת ערב, הכול היה בסדר ושמח. לקראת צאת שבת התחיל להרגיש שוב חרדות ופחדים... לא יודע ממה... נשאר בבית כשהמנוחה הלכה לאחיה. אחרי שהמנוחה חזרה והביא לו אוכל, הרגיש פחד...לא יודע ממה... לא משהו שיכול לשים עליו אצבע... שלל עצבנות (ע' 7-8). המנוחה העלתה מזוודות ואמרה לו להביא דברים שלו והוא אמר שאין לו כוח שבבוקר יביא. עלה אחריה לישון... כנראה נרשם לשעה, קם באמצע הלילה בארבע, הלך למרפסת הביא משקולת ונתן למנוחה בראש ובפנים. יש לו בלאק ולא זוכר כלום. כשנשאל לגבי סכין אמר שזוכר שירד למטבח להביא סכין משוננת ושדקר אותה, אחרי זה ירד הכין קפה, יצא לכיוון המעלית, שאל את עצמו מה עושה עם קפה בחוץ, חזר הביתה, הרגיש שמשהו קרה, עלה למעלה ואלוהים אדירים, ראה את הדם על הרצפה והבין שעשה משהו...")ע' 8).
- בשיחות של ד"ר אור עם שני אחיו של הנאשם, הללו מסרו שמצבו הנפשי הדרדר כשבועיים וחצי לפני הרצח. אלי מסר שהנאשם נראה בתקופה זו במצב דכאוני, אפאטי, פניו היו נפולות (ע' 12) אבל עשרה ימים לפני הרצח נראה היה שהוא מתחיל לחזור לעצמו ולדבר בצורה נורמלית (ע' 13). יחיאל תאר את האירועים שנסקרו קודם בהרחבה, ברם מסר שדווקא ביום שישי לפני הרצח, בארוחה בבית הוריו, המנוחה "נראתה וואו", הנאשם היה בסדר גמור, חייך ואכל. יחיאל חשב שהנאשם מתחיל לחזור לעצמו ושהכל מתחיל להסתדר (ע' 10-11).
- בבדיקת הנאשם ע"י ד"ר אור לא הייתה עדות לתכני שווא בתוכן החשיבה, נשללו מחשבות תוקפניות, נשללה ולא הייתה עדות להפרעה בפרצפציה, ההתמצאות, הזיכרון והריכוז היו תקינים, בוחן המציאות היה תקין (ע' 31).
- ד"ר אור ציין כי בבדיקת MRI מוח של הנאשם, נצפו מוקדים בודדים, קטנים ולא ספציפיים בחומר הלבן, שאר ממצאי הבדיקה היו תקינים. בפענוח בדיקת EEG נמצאה האטה אינטרמיטנטית קלה על פני אזור טמפורלי שמאלי, אך לא נמצאה פעילות אפילפטיפורמית. לשיטת ד"ר אור, הממצאים ב-MRI יכולים להיות חסרי משמעות אך יכולים גם לבטא שינויים וסקולאריים ויתכן גם ביטוי למחלה דלקתית, הגם שבמקרים של טרשת צפוי שהממצאים יהיו משמעותיים יותר. ההאטה האינטרמיטנטית ב- EEG יכולה להיות קשורה להפרעה פרכוסית על אף שלא נמצאה עדות לפעילות אפילפטיפורמית בבדיקה. הממצאים מותירים חשד לקיומו של הליך אורגני מוחי, הגם שנדרש בירור נוסף כדי להגיע למסקנות באשר לכך. הוסף, כי בירור כאמור והסקת מסקנות בהתאם אינם בתחום מומחיותו של ד"ר אור (ס' 21 ע' 37). יוער, כי בעדותו כבר הבהיר ד"ר אור שאיננו חושב שהנאשם סובל מדימנציה או שיש לו הפרעה מוחית אורגנית בשלה הוא איננו מתפקד (ע' 312 ש' 8-9).
- בפרק המסקנות כתב ד"ר אור כי הוא סבור שהנאשם סבל בתקופה שקדמה לאירוע מהפרעה דיכאונית-חרדתית בעצמה משמעותית. בנוסף, סבל הנאשם מהפרעת אישיות עם רמת ארגון אישיות נמוכה, שהיא הפרעה עם משמעות גדולה ליכולת התפקוד, במיוחד במצבי דחק. מהפרעה זו סבל, בהתאם למהלך המחלה השכיח, מאז בגרותו וניתן להבין לאור ההפרעה במבנה האישיות את קשיי התפקוד שהיו לו בעבר במישור התעסקותי ואת השימוש הממושך בסמים ובאלכוהול. נותר חשד לקיומה של הפרעה מוחית אורגנית שהחלה להתפתח ושייתכן כי תרמה לתמונה הקלינית.
ד"ר אור מסכים שההפרעה הדיכאונית ממנה סבל הנאשם איננה עולה כדי הפרעה דיכאונית מג'ורית, בעיקר משום שעצמת ההפרעה לא הייתה קבועה אלא תנודתית. עם זאת, בעתות בהם התרבו התסמינים, מדובר לדעת ד"ר אור בהפרעה דיכאונית משמעותית, כאשר דווח על ירידה גדולה במצב הרוח, בעניין ובמוטיבציה, תוארו קשיי שינה והפרעה בתיאבון, איטיות בחשיבה וביטויי ייאוש לרבות מחשבות אובדניות. עוד נרשם כי "ניתן להעריך כי במצבים בהם החמירו תסמיניו, סבל מרומינציות, כפי שהסביר ד"ר אייזנשטיין בחוות דעתו, אשר מהוות מנגנון החמרה של התסמינים הדיכאוניים והחרדתיים..." (ס' 22-23, ע' 38).
- מסקנת ד"ר אור היא כי מצבו הנפשי של הנאשם, הכולל את מצבו הדיכאוני-חרדתי במשולב עם ארגון האישיות הגבולי הנמוך וייתכן גם פגיעה מסוימת בתפקודים המוחיים על רקע אורגני, הביאו למצוקה נפשית קשה ולכך ששיפוטו והיכולת שלו לבקרה ולשליטה של מעשיו נפגעה במידה רבה. שילוב ההפרעות מהן סבל הנאשם במהלך הרצח עונה להגדרה של "הפרעה נפשית" כמצוין בסעיף 301ב(ב)(2) לחוק העונשין העוסק באחריות מופחתת. בעת ביצוע מעשה ההמתה סבל הנאשם, בגין התחלואה הנפשית האמורה, מפגיעה ניכרת ביכולת להבין את הפסול שבמעשיו או להימנע מעשיית המעשה (ס' 26-29).
- בעדותו הראשית, התבקש ד"ר אור להסביר מהי להבנתו "הפרעה נפשית חמורה", ואמר "הזווית המקצועית שלי המושג חמור במקרה הזה לדעתי נקשר למשמעות שלו ביכולת לעשות מעשים שבהם השליטה, השיפוט, האמביציה והתובנה הם פגומים במידה ניכרת כלומר מה הם אותם, זאת הפרעה שבנוכחותה יכולה לגרום לפגיעה כזו ואחר כך השאלה השנייה תהיה האם בפועל במקרה הזה זה מה שהיה גם, אותה הפרעה אכן גרמה לזה" (פ' 27.3.25, ע' 288 ש' 1-5). ד"ר אור טען שכל ההפרעות הנפשיות ברמה המקצועית הן בגדר disorder וסרב, הלכה למעשה, להתייחס בצורה מפורטת להבדל בפסיכיאטריה משפטית בין מחלת נפש לבין הפרעות אישיות (פ' ע' 288-291).
- משנשאל ד"ר אור מה המשמעות של מנגנוני ההגנה הנמוכים של הנאשם מבחינת יכולתו למשל לברוח מן הדירה בליל הרצח, נמנע מלתת תשובה ברורה, תוך שהשיב שכל תשובתו היא "השערתית", "מדובר באזור מאוד עמום, זה לא שאני יודע" (ע' 296 ש' 1-9).
גם כשהתבקש מומחה ההגנה, על בסיס דברי הנאשם במכלול החומרים שהיו בפניו, להצביע מהי החוויה שחוללה, לשיטתו, את "ההתפרקות" בנפש הנאשם בליל הרצח, לא השכיל לספק לכך מענה, וכך גם ביחס לשאלה מדוע אותו תהליך מנטלי לא בא לידי ביטוי בהתנהגות הנאשם כלפי אנשים אחרים באותו הזמן (298-299).
- ד"ר אור אישר בעדותו כי בבדיקתו את הנאשם, הנאשם לא סיפר לו שהוא פעל על בסיס הוראות של קול פוקד ואף שלל קיומן של הזיות והוסיף כי הוא לא חושב שהנאשם היה הזייתי בזמן הרצח (ע' 318 ש' 3-14, 24, ע' 374 ש' 27). המומחה הבהיר, כפי שהבהירו מומחי התביעה, כי האופן שבו תיאר הנאשם בבית המשפט את הקול הפוקד איננו מתאים מבחינה קלינית לתיאור אופייני של הזיה (ע' 364 ש' 22-23, ע' 375 ש' 1-7). עם זאת, מומחה ההגנה התחמק ממתן משמעות לסתירה הברורה בסוגיה זו בין גרסאות הנאשם בכלל בדיקותיו לבין עדות הנאשם בביהמ"ש, ופטר את עצמו בתשובה לפיה הוא חושב שהנאשם "מנסה להגדיר משהו שיכול להסביר לעצמו אולי גם לאחרים מה היה לו" (שם, ש' 14-23; ע' 359-362). רק לאחר שאלות חוזרות ונשנות בחקירה הנגדית, הודה המומחה כי אולי הנאשם תאר את הקול הפוקד בעדותו משום שחשב שזה קו הגנה טוב יותר במשפט או כי קיבל עצה בעניין זה מעצורים אחרים בכלא (ע' 363 ש' 5-8). לא ניתן הסבר אף לשאלה כיצד צבר ההפרעות ה"חמור" המתואר ע"י מומחה ההגנה עבר לנאשם מיד אחרי הרצח למרות שהנאשם לא טופל בכלא קלינית או תרופתית (ע' 337-338).
- בחקירה הנגדית הוברר כי טרם שערך את חוות הדעת בעניינו של הנאשם, לא ערך ד"ר אור חוות דעת רבות בתיקי רצח (ע' 320 ש' 32). המומחה לא ידע לומר באלו מקרים בהם הגיש חוות דעת בתיקים פליליים, דעתו התקבלה (ע' 321 ש' 12).
- בחקירה הנגדית טען ד"ר אור, שהדיכאון בפני עצמו איננו מגיע להפרעה חמורה אבל שילוב ההפרעות יוצר הפרעה נפשית חמורה (ע' 328 ש' 13-22).
- ד"ר אור אישר בחקירה הנגדית, כי בניגוד למצופה ממי שסובל מדיכאון קשה, הנאשם נראה מטופח בהופעתו החיצונית ולא מוזנח (ע' 339 ש' 33).
- בעדותו, שב והפנה ד"ר אור לחרדה הגדולה שהציפה את הנאשם טרם הרצח והובילה, לשיטתו, לפעולה ממנה התקשה הנאשם להימנע (לשם המחשה ראו למשל ע' 357), מבלי שהתייחס כלל לעובדה שהנאשם הכחיש נחרצות בעדותו כי חש חרדה בליל הרצח.
- משנשאל ד"ר אור ע"י ביהמ”ש במה שונה הנאשם מנאשמים אחרים שפעלו באלימות קשה נגד בנות זוגם בנסיבות דומות על רקע היות הנאשם מובטל בעוד בת זוגו עובדת, על רקע פגיעה באגו, על רקע תובנה שבת הזוג שוקלת פרידה וכו', והאם כולם אמורים להיות מורשעים בעבירה של המתה באחריות מופחתת, השיב מומחה ההגנה כי "הקטגוריה של הפרעת אישיות עם ארגון גבולי נמוך היא קטגוריה אחרת, זה התנהגות אחרת" והוסיף "זה לא התנהגות של האדם הרגיל, זה מצב מאוד שביר שכותבים על זה זאת אומרת זה מתבטא בהמון ביטויים קליניים כמו הבעיה בזהות, בעיה ביכולת למגע אינטימי" (ע' 381 ש' 15, 27-29). זאת, אף שהנאשם לא תיאר בעיה בזהות ואף שלל בשיחות עמו בעיה ביכולת למגע אינטימי, תוך שהגדיר עצמו כמי שהיה מסופק ומרוצה מיחסי המין שלו עם המנוחה.
- בתאריך 21.12.25, לאחר שבישיבת הסיכומים בעל פה העיר ביהמ”ש כי לא הייתה התייחסות בחוות הדעת של הפסיכיאטרים, להמלצות שפרסם בעבר איגוד הפסיכיאטרים ביחס להגדרה של "הפרעה נפשית חמורה", כמו גם לפסיקת ביהמ”ש שהתייחסה להמלצות אלו, הוגשה השלמה בכתב לחוות הדעת של ד"ר אור.
בהשלמה טען ד"ר אור כי נייר העמדה בו עסקינן אינו מייצג בהכרח את עמדתם המקצועית של רב הפסיכיאטרים בישראל, שכן הוא של "פסיכיאטרים בשרות המדינה", מה גם שאיגוד הפסיכיאטרים הוא איגוד מקצועי ולאו דווקא מייצג בסוגיות "מדעיות". לשיטת ד"ר אור, הקריטריונים המגדירים את תנאי הסף ל"הפרעה נפשית חמורה", מבטאים החמרת יתר ואינם מבוססים על דרכי האבחון וההערכה הקליניות המקובלות (ע' 3). עוד הודגש, כי אין התייחסות לאפשרות של יותר מהפרעת נפש אחת בו זמנית, דבר הרלוונטי למקרה שבנדון (ע' 4).