די בכל אלה על מנת לשמוט את הקרקע מתחת למסקנות המומחים, שניזונו מתשתית בלתי אמינה ובלתי רלוונטית. משנקבע כי תיאוריו של המערער אינם אמינים, הרי שאין להערכתם של המומחים על מה שתתבסס והיא מתרוקנת מערכה ובצדק נדחתה על ידי בית המשפט (ערעור פלילי 382/75 חמיס נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(729 (2 ))" (ע' 299-300 ) ( הדגשות שלי - ה.ר.ש. ).
וכן:
"לסיום אעיר, כי אין לבוא בטרוניה כלפי המומחים שעשו עבודתם נאמנה וביקשו ככל יכולתם להביא בפני בית-המשפט חוות-דעת מושכלות כדי לסייע בידו בעניין שעמד לפניו. אלא כפי שקורה לא אחת, מאחר שהמומחים בכל תחום, ובייחוד בתחום הפסיכיאטרי, ניזונים מתשתית עובדתית הבאה בפניהם, די בכך שהתשתית איננה נכונה על-מנת להכשילם. כזה הוא המקרה בענייננו" (ע' 303 לפס"ד שמן לעיל).
פרשנות הסעיף מבחינה משפטית
- בערעור פלילי 1213/23 אלאזה נ' מ"י (7.4.25), דן ביהמ”ש העליון לאחרונה בערעורו של נאשם שדקר למוות את רעייתו, הורשע בגין מעשיו בעבירת רצח בנסיבות מחמירות ונגזר עליו עונש מאסר עולם כעונש חובה. במוקד הדיון, כמו בענייננו, ניצבה סוגיית מצבו הנפשי של המערער, כאשר טענתו המרכזית הייתה כי בשל מחלת נפש שממנה הוא סובל יש להרשיעו בעבירה של המתה בנסיבות של אחריות מופחתת או בעבירת הרצח ה"בסיסית". המומחים הפסיכיאטריים באותו עניין, הן מטעם התביעה והן מטעם ההגנה, היו בדעה כי המערער סבל ממחשבות שווא שלפיהן המנוחה בגדה בו וכי מדובר בסימנים פסיכוטיים, ברם נחלקו בעמדתם בדבר הגורם להפרעה הנפשית שממנה המערער סבל ומידת השפעתה על פעולותיו באירוע המתת המנוחה.
בהתייחסו לפרשנות הראויה של סעיף 301ב(ב)(2) קבע ביהמ”ש העליון, מפי כב' השופט י' אלרון, כדלקמן:
"סעיף זה מנוסח באופן זהה לנוסחו של סעיף 300א(א) לחוק העונשין, שקדם לרפורמה בעבירות ההמתה. מצד אחד, הדמיון בין הסעיפים אינו גורע מההבדלים העקרוניים שבין ההסדרים - עבירת ההמתה בנסיבות של אחריות מופחתת, וסעיף 300א לחוק דאז... מהצד האחר, משלא נעשה שינוי בלשון הסעיף הרלוונטי, מתבקש להסיק כי המחוקק ביקש, לעניין רכיבי הנסיבה, להמשיך ולצעוד בדרך הפרשנית שבה נהגה הפסיקה עד לרפורמה בעבירות ההמתה (ראו: פסק דיני בערעור פלילי 1828/14 דאהן נ' מדינת ישראל, פסקה 73 [נבו] (27.6.2019) (להלן: עניין דאהן)). עיון בדו"ח הצוות לבחינת יסודות עבירות ההמתה, מוביל אף הוא למסקנה דומה: