לבחינת קיומה של הפרעה נפשית חמורה, תוך התייחסות לנייר העמדה של איגוד הפסיכיאטרים, ראו גם ערעור פלילי 1019/13 אילן רייצין פאיס נ' מ"י (6.7.15).
- בהלכה הפסוקה נדחתה בעבר הטענה לפיה ניתן ללמוד על חוסר יכולתו של נאשם להימנע מהרצח מתוך נסיבות הביצוע האכזריות, כדוגמת דקירה שוב ושוב של המנוחה, 49 פעמים, באמצעות שתי סכינים. נפסק, והדברים יפים גם למקרה שבפנינו, כי "נקבע בפסיקה כי ביצוע של רצח באופן שאינו מתיישב לכאורה עם אמות המידה של האדם הסביר, אינו מהווה כשלעצמו אינדיקציה מספקת למצבו הנפשי של הנאשם וליכולת השליטה שלו בעת הביצוע (ראו: עניין בחטרזה, בפסקה 23)" (ערעור פלילי 1019/13 אילן רייצין פאיס נ' מ"י, פסקה 22 (6.7.15)).
- בעניין פאיס לעיל, בו נדחתה טענה לקיומה של הפרעה נפשית חמורה, קבע כב' המשנה לנשיאה א' רובינשטיין, כי "אחד המבחנים לקיומה של הפרעה נפשית חמורה הוא המצב שלאחר מעשה העבירה, ולעתים לאורך שנים. כלומר, יש לטעמי לבחון לא רק את העבר שקדם למעשה העבירה, אלא גם את התקופה שמאז העבירה, שכן הדעת נותנת כי מי שסובל מהפרעה נפשית חמורה יתן לה ביטוי גם בהמשך הזמן; והנה בחוות דעתו של פרופ' לוי בעקבות בדיקה מ-18.4.13 נמסר כי המערער מקבל תרופה והנה קלה להרגעה -לשינה (אף כי הוסיף "בגלל מחשבות"); המדובר במועד שלאחר ארבע שנים במאסר, ובעיניי הדבר אומר דרשני, ואינו פועל לזכות קבלתה של טענת סעיף 300א" (סעיף ז לחוות דעתו של כב' המשנה לנשיאה).
- בספרות המשפטית ניתן למצוא התייחסויות דומות לפרשנות המונח "הפרעה נפשית חמורה". לשם המחשה, ניתן להפנות למאמרו של חאלד גנאיים, "הרפורמה בעבירות ההמתה: מעבר מרצח שבצדו עונש מופחת להמתה בנסיבות של אחריות מופחתת - אך אין די בכך" (מחקרי משפט לג, התשפ"א - 2021, ע' 246, ע' 263-264), בו נכתב:
"החוק אינו מגדיר את המונח "הפרעה נפשית חמורה", ומלומדים פסיכיאטרים-משפטיים ציינו דוגמאות של הפרעה נפשית שאליה מתלווה "לאורך השנים הפרעה משמעותית בתפקוד המקצועי והחברתי, והנאשם מזוהה על-ידי בני משפחה וקרובים כמופרע נפשית, מטופל על ידי המערכת הפסיכיאטרית, נראה כסובל מהפרעה נפשית גם בהתנהגותו בבית המשפט, ומופרעותו בולטת גם בתקופת מעצרו". בית המשפט העליון קבע גם כי, ככלל, "הפרעת אישיות" כשלעצמה אינה נופלת בגדר "הפרעה נפשית חמורה" כדרישת החוק ואולם, ייתכנו מקרים בודדים וחריגים, שבהם הפרעת האישיות תהא בעלת השלכות כה חמורות עד כי תמלא את הדרישה. בית המשפט קבע, בהסתמך על נייר עמדה של איגוד הפסיכיאטריה המעוגנת בחוק בישראל, כי במקום שבו אדם מאובחן כמי שלוקה בהפרעת אישיות המביאה לפגיעה ניכרת בתפקודו, כאשר הפסיכופתולוגיה קרובה לזו של חולה נפש פסיכוטי, יראו בהפרעת האישיות "הפרעה נפשית חמורה" הנופלת בגדר תנאי החוק. הפגיעה החמורה באישיות צריכה להתבטא באלה: טיפול פסיכיאטרי מתמשך, צורך בטיפול תרופתי בנוגדי פסיכוזה, קשיים ניכרים ביכולת לעבוד ולשמור על קשרים, כישלונות בחיי המשפחה והפרעה של ממש בתפקודים בלימודים, בחברה, בעבודה ובשירות צבאי ועוד".