שנית, ד"ר אור נפגש עם הנאשם פעם אחת בלבד, למשך שעות ספורות, כשנה אחרי הרצח. לעומת זאת, המומחה מטעם הפסיכיאטר המחוזי ביסס את חוות דעתו על הסתכלות ממושכת ומקיפה, לאורך שלושה חודשים, במהלכה נבדק הנאשם בבדיקות חוזרות ע"י אנשי מקצוע שונים, ובמסגרתה עקב אחר מעשיו של הנאשם צוות מקצועי שלם במשך ימים ארוכים. לא מצאתי כל בסיס להעדיף את התרשמותו הפסקנית של ד"ר אור, שלא יכול היה להתרשם מן הנאשם לאורך זמן ובסמיכות לרצח, על פני התרשמות כלל גורמי המקצוע מטעם הפסיכיאטר המחוזי.
שלישית, בניגוד לד"ר אייזנשטיין, אשר העיד במסגרת פרשת התביעה, בטרם נשמעה בפנינו עדות הנאשם, ומשכך לא היה חשוף לסתירות הדרמטיות ולשינויי הגרסה בעדות הנאשם ולא יכול היה להתייחס אליהם, העיד ד"ר אור לאחר שקרא את פרוטוקול עדות הנאשם. חרף הסתירות המהותיות שנתגלו בין הדברים שמסר הנאשם לד"ר אור לבין עדותו בביהמ”ש בנושאים מהותיים שונים, בדגש על תיאור מפורט של פעולה בהתאם להוראות קול פוקד, תוך שלילת תחושות חרדה בליל הרצח, הוסיף ד"ר אור להתייחס לנאשם כאל "אדם אמין ומהימן", תוך שנמנע מלתת נפקות משמעותית לשקרי הנאשם ולסתירות המהותיות שנתגלו בדבריו.
רביעית, בחוות הדעת של מומחה ההגנה שזורות סתירות פנימיות וקביעות שאינן עולות בקנה אחד עם חומרי החקירה שהועברו לעיונו של המומחה. לשם המחשה אפנה לכך שד"ר אור קבע שהנאשם סבל מהפרעת נפשית מתמשכת, שבאה לידי ביטוי מאז בגרותו ופגעה בתפקודו לאורך השנים, למרות שהנאשם עצמו אמר לד"ר אור בבדיקה שעד חודש וחצי לפני הרצח לא סבל מקושי נפשי (ע' 3 לחוות הדעת הבסיסית) ואף שמכלול הראיות בתיק מצביעות על תפקוד תקין ונורמטיבי של הנאשם בכלל מישורי חייו לאורך שנים ארוכות. דוגמא נוספת נוגעת לקביעת מומחה ההגנה שהנאשם צרך סמים לאורך תקופה ממושכת של כעשר שנים, אף שבחומרים שהועברו אליו ניתן היה לראות שלכלל גורמי המקצוע שבדקו את הנאשם קודם לכן, מסר הנאשם גרסה שונה ומצומצמת בהרבה. בהשלמה לחוות הדעת, כחלק מניסיון להציג את מסקנותיו ככאלו שעולות בקנה אחד עם המלצות איגוד הפסיכיאטרים, הוסיף וקבע ד"ר אור כי ההפרעה ממנה סבל הנאשם הייתה צריכה להיות מטופלת תרופתית בחודש שקדם לרצח ושהיה מקום לאשפז את הנאשם (ע' 9 לחוות הדעת המשלימה). זאת, בהתעלם מהעובדה שארבעה פסיכיאטרים שונים שבדקו את הנאשם, בניגוד לד"ר אור, לפני הרצח ומיד לאחריו, הגיעו למסקנה כי הוא איננו זקוק לאשפוז או לטיפול תרופתי משמעותי. לא זו אף זו, ד"ר אור לא הסביר כלל כיצד אותו אדם שהיה זקוק לשיטתו לטיפול תרופתי ולאשפוז, השכיל להבריא ולחזור לאיתנו אחרי המעצר ללא כל טיפול מסוג זה. לבסוף, אזכיר כי ד"ר אור העיד שהפרעת האישיות של הנאשם מתבטאת, בין היתר, בבעיות ביכולת למגע אינטימי, למרות שהנאשם שלל בשיחות עמו בעיות ביכולת למגע אינטימי והגדיר עצמו כמי שהיה מסופק מיחסי המין שלו עם המנוחה.