בחינת התקיימות תנאי סעיף 301א(א)(1) לחוק העונשין - המעשה נעשה לאחר תכנון או לאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית
- משנדחתה טענת הנאשם, כי יש להרשיעו בעבירה של המתה באחריות מופחתת, אפנה לבחון את טענתו החלופית, לפיה יש להרשיעו בעבירת הרצח "הבסיסית", כלומר ברצח בכוונה בהתאם לסעיף 300(א) לחוק העונשין, להבדיל מרצח בנסיבות מחמירות, כטענת המאשימה. אזכיר, כי לשיטת ההגנה בסיכומיה, ההחלטה להמית את המנוחה הייתה נטולת הגיון או מחשבה והתקבלה באופן ספונטני, לפנות בוקר, תוך כדי עוררות משינה, מסיבה שאיננה ידועה אפילו לנאשם עצמו (סעיף 12 לסיכומי ההגנה).
- תנאי להרשעת הנאשם בעבירה של רצח בנסיבות מחמירות הוא כי יוכח שמעשה ההמתה נעשה לאחר תכנון או לאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית.
- בערעור פלילי 7905/23 כלאסני נ' מדינת ישראל, פסקה 42 (16.2.2025), עמד ביהמ”ש העליון על ההבחנה בין עבירת הרצח ה"בסיסית" בכוונה לבין העבירה של רצח בנסיבות מחמירות, בקבעו כדלקמן:
"מטבע הדברים, הגם שחלף זמן מה מאז כניסת הרפורמה בעבירות ההמתה לתוקף, פרשנות הסעיף עודנה בשלבי התגבשות. ככלל, ביחס לחלופת ה"תכנון" הובהר כי במישור עיתוי התכנון, לשון הנסיבה דורשת כי מעשה הרצח בוצע לאחר תכנון. היינו, נדרש תכנון מוקדם למעשה הרצח, אשר יתקיים מבעוד מועד וקודם למעשה ההמתה, כך שאינו יכול להתגבש במהלך מעשה ההמתה עצמו כפי שהוכר לפני הרפורמה בעבירות ההמתה. כמו כן, נדרש תכנון איכותי אשר יכול להתבטא, למשל ובין היתר, בהכנת כלי הרצח, בחירת עיתוי מתאים לרצח ורקימת תוכנית לביצוע הרצח (עניין יפימוב, בפס' 37).
לעניין החלופה הנוספת - "הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית", הרחבתי גם כן במקרה קודם:
"[...] לשון החוק מבהירה כי נדרש הליך ממשי של שקילה. [...] לצורך כך, ניתן למנות רשימה בלתי ממצה של נסיבות עזר [...]: ראשית, משך הליך השקילה. בהיבט זה ברי כי לא די במחשבה חולפת כהרף-עין הואיל ובכך עלול להיטשטש קו הגבול שבין הנסיבה המחמירה לבין מעשה המתה שקדמה לו "כוונה ספונטנית", בניגוד לכוונת המחוקק. יחד עם זאת, ניכר שאין מקום לדרוש הליך שקילה הנפרס על פרק זמן ממושך.
שנית, הליך השקילה. לא בכדי לשון החלופה אינה מונה 'שקילה' לבדה אלא נלווית לה הדרישה כי יתקיים 'הליך' של שקילה. אף שאין לדרוש הליך רב-שלבי של שקילה חוזרת ונשנית או התלבטות אינטנסיבית אם לבצע את מעשה ההמתה, אכן יש טעם בכך שהשקילה לא תבליח עובר לרצח כאנקדוטה רגעית או פתאומית אלא תבוא לידי ביטוי בשלביות מסוימת של התגבשות שיקול הדעת.