בנוגע למשיב 3 נטען כי הוא הפר את חובת הזהירות שלו, שכן הוא ידע בזמן אמת את הפרטים על אודות הגירעון שנוצר בקופת ההתאחדות ועל אודות הוצאת הכספים שלא כדין. חרף זאת, במשך שנים הוא לא פעל להבאת הנושא לידיעת הגורמים הנדרשים בהתאחדות או להפסקת הוצאת הכספים. המשיב 3 אחראי גם לרישום המטעה בדו"חות הכספיים של ההתאחדות ולניסיון לקזז את הכספים באופן רוחבי, שלא כדין.
בנוגע למשיב 4 נטען כי הוא הפר את חובת הזהירות שלו כלפי ההתאחדות. הדו"חות הכספיים לשנים 2008-2012, שהוא היה אמון על הביקורת והפיקוח עליהם, היו שגויים וכללו פרטים מטעים. המשיב 4 ידע כי קיים עודף העברות לקבוצות, וידע (או היה עליו לדעת) כי לא ניתן לרשום עודף זה כנכס.
- בנוגע לשאלה האם ניתן להכיר - באופן כללי ובמקרה דנן בפרט - באפשרות להגיש תביעה נגזרת בעמותה, טענו המבקשים כי התשובה לכך היא חיובית. זאת, בהתבסס על שורה של פסקי-דין שבהם הכירו בתי-המשפט באפשרות להגיש תביעה נגזרת בשם תאגיד שאינו חברה, ועל בסיס הבחנה בין המקרה דנן לבין המקרה שנדון בפסק-הדין ברשות ערעור אזרחי 4958/15 שירותי בריאות כללית נ' אהרון [פורסם בנבו] (23.10.2017) (להלן: "עניין כוהני").
עוד נטען כי במקרה דנן מתקיימים התנאים לאישור תביעה נגזרת: המבקשים פנו בפנייה מוקדמת להתאחדות; הם הוכיחו ברמה הנדרשת לשלב זה את קיומה של עילת תביעה נגד המשיבים 2-4, והמשיבים לא סתרו את טענותיהם - מה עוד שלאחר שהמשיבים משכו את תצהיריהם, הטיעון העובדתי שלהם אינו מבוסס על ראיות קבילות; והתביעה וניהולה הם לטובת ההתאחדות. זאת, לנוכח קביעת הרוב בוועדת התביעות כי סיכוייה של תביעה על סך 5 מיליון ש"ח להתקבל הם גבוהים, לנוכח האפשרות לתבוע סכום גבוה בהרבה, ובהתחשב בעמדת הרוב בוועדת התביעות לפיה עלויות ניהול התביעה שיושתו על ההתאחדות לא צפויות להיות גבוהות. לבסוף, המבקשים פועלים בתום לב ורואים לנגד עיניהם את טובת ההתאחדות בלבד.
טענות ההתאחדות
- ההתאחדות (והמשיבים 3-4 שהצטרפו לטענותיה) טענה כי יש לסלק את בקשת האישור על הסף שכן לא ניתן להגיש תביעה נגזרת בשם עמותה בכלל, ובשם ההתאחדות בפרט. לשיטתם, אין מקום להחיל את המנגנון של תביעה נגזרת ביחס להתאחדות, וזאת לאור מאפייניה - ובכלל זה אופייה הציבורי והפיקוח לו היא כפופה, וכן לאור היעדרו של אינטרס רכושי של חברי ההתאחדות בה. כמו כן, אף לו הייתה קיימת הצדקה מהותית להחלת מנגנון התביעה הנגזרת בעמותה, הרי שלנוכח העובדה שמדובר במנגנון חריג, אין להחילו על דרך של היקש ובהיעדר הוראת חוק מפורשת. עוד טענו המשיבים כי אף אילו היה הדבר אפשרי - המבקשים, כחברי הנהלה, שמעמדם אינו מקביל למעמדם של בעלי-מניות או דירקטורים בחברה, אינם בעלי זכות להגיש בקשה כזו.
- לטענת ההתאחדות, יש לדחות את בקשת האישור גם לנוכח העובדה שלא נפל פגם בתהליך של מינוי הוועדה הבלתי-תלויה ועבודתה, או במישור המהותי של תוכן מסקנותיה.
בנוגע למישור ההליכי, הרי שוועדת התביעות פעלה ב"חסות" בית-המשפט, הרכבה שונה ועוצב בהוראותיו וסמכויותיה הורחבו על-ידיו. לכן יש לראות בה את זרועו הארוכה. כן נטען כי הקמת ועדת התביעות והתנהלותה מילאו אחר הדרישות שהוצבו בהלכה הפסוקה בעניין זה. הבירור העובדתי שהוביל לגיבוש עילת התביעה (דו"ח אלקלעי ובהמשך דו"ח סול) מקורו ביוזמה של ההתאחדות, ולמצער הוא נעשה תוך מעורבותה המלאה של ההתאחדות, בעקבות חילופי גברי בהנהלתה. הקמת ועדת התביעות נעשתה בעיתוי המוקדם ביותר שאיפשרו הנסיבות, ובוודאי שלא בשל בקשת האישור - שהוגשה רק לאחר קבלת דו"ח סול, אימוצו ותחילת יישומו.