בכל מקרה, בית הדין העליון מבהיר, כי סירוב של קבוצה, או שחקנים, לקיים את הוראת, או הנחיית, השופט לעלות לכר הדשא, משמעותו במקרה הטוב הינה 0 נקודות ו- 0 שערים, ובמקרה הרע, הפסד טכני 3:0, ולכן אין מדובר בחוטא שיצא נשכר, או במסר לקבוצות ולשחקנים, כי הם רשאים לסרב להוראות השופט.
- לאור האמור לעיל אני סבור, כי לאור התנהגות אוהדי הפועל באר שבע ולאור סירוב שחקני בני סכנין לעלות לכר הדשא, התוצאה של 0:0 ללא נקודות אינה בלתי סבירה באופן קיצוני.
לפיכך טענות הפועל באר שבע בנושא זה נדחות.
עם זאת, ייתכן והיה מקום בנסיבות האמורות לשקול קביעת משחק חוזר, ובכך אעסוק כעת.
משחק חוזר?
- נימקתי בהרחבה לעיל, מדוע אני סבור כי לא נפל פגם בהכרעת בית הדין העליון של ההתאחדות, כי גם בני סכנין וגם הפועל באר שבע, אחראיות לאי קיום המשחק, וכי בהכרעה זו אינה כל סטייה מדוח שופט המשחק ובוודאי שלא חריגה מסמכות.
עם זאת, במהלך הדיון העליתי את ההצעה, כי חלף העונש בדבר תוצאת משחק 0:0 ללא נקודות לשתי הקבוצות, ייערך משחק חוזר, וברצוני להרחיב בנושא זה.
- על מנת להכריע האם יש מקום לקיים משחק חוזר יש לבחון את הסוגיה בשלושה מישורים. המישור הראשון, האם קיימת סמכות לבית הדין העליון לקבוע משחק חוזר בנסיבות אלו; המישור השני, ככל שקיימת סמכות שכזו, האם נכון וראוי היה לקבוע משחק חוזר בנסיבות שלפניי, והמישור השלישי, ככל שיש סמכות לקבוע משחק חוזר, וככל שנכון וראוי לקבוע משחק חוזר, מהו גדר שיקול הדעת של בית המשפט להורות על קיומו.
- לעניין סמכות בית הדין העליון, הרי אני סבור כי קיימת סמכות מפורשת לבית הדין העליון להורות על קיום משחק חוזר והוא אף עשה שימוש בסמכות זו בעבר.
תקנה 7א' לתקנון המשמעת מסדירה את סמכויות בית הדין, במסגרת סמכויות אלו נקבע בתקנה 7(א)(9), כדלקמן:
"קביעת תוצאות משחק
לקבוע תוצאת משחק באופן הקבוע בתקנוני ההתאחדות, או להחליט על קיום משחק חוזר ותנאי קיומו, בין אם הועמדה הקבוצה לדין בגין אירועי המשחק ובין אם לאו, בין אם הורשעה ובין אם זוכתה." (הדגשה שלי - ג.ה.).
כלומר, התקנון מקנה סמכות מפורשת לבית הדין להורות על משחק חוזר, גם כאשר קיימת הרשעה.
לטעמי, הוראה זו בתקנון המשמעת מאפשרת ומסמיכה את בית הדין לקבוע משחק חוזר, גם במקרים בהם קובע תקנון האליפות סנקציה אחרת, כגון הפסד טכני, או תוצאות 0:0 ללא חלוקת נקודות, כמו במקרה שלפנינו.