לעניין זה, ר' קביעת בית הדין העליון של ההתאחדות בעניין 3-14-15 הפועל רמת גן נ' ההתאחדות לכדורגל [פורסם בנבו]:
"משמעותה של הוראה זו, כפי שנדונה והוגדרה לא אחת בפסיקת בית הדין העליון, הינה כי על אף הוראות תקנון האליפות, הרי לבית הדין המשמעתי, וכמוהו כמובן לבית הדין העליון, קיים שיקול דעת, בהתאם לנסיבות המקרה, לקבוע את תוצאות המשחק, ולעיתים אף את קיומו של משחק חוזר, ולא מוטלת עליו בהכרח החובה ליישם ככתבם וכלשונם את הוראות תקנון האליפות לעניין קביעת הפסד טכני.
.
לשון אחר - לבית הדין הסמכות, ועימה גם שיקול הדעת, שלא לפסוק בהכרח על הפסד טכני, גם במקרים בהם לא הגיע המשחק לסיומו באשמת קבוצה, וגם במקרים בהם הורשעה קבוצה באילו מן העבירות המנויות בסעיף 12 ט׳(4) לתקנון האליפות." (הדגשה שלי - ג.ה.).
מוסדות השיפוט של ההתאחדות לכדורגל חזרו על הלכה זו בפסקי דין רבים, ר' לאחרונה בפסק הדין של בית הדין העליון ב- 61-24-24 איחוד בני סכנין נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל ואח' [פורסם בנבו] (11.3.2025) (להלן: "עניין בני סכנין"), בו נקבע משחק חוזר וזאת למרות הרשעת בני סכנין בעבירה שתוצאתה הפסד טכני לבני סכנין. כן ר' 21-24-25 הפועל נוף הגליל נ' התאחדות לכדורגל [פורסם בנבו] (3.11.2024) ועוד.
לפיכך, במישור הסמכות לקבוע משחק חוזר, אני מקבל את עמדת הדיין שמעוני, בתיק זה, אשר קבע:
"לאמור, תקנון המשמעת אינו כובל את ידינו בקביעת התוצאה ל"קבוע בתקנוני ההתאחדות" מקום שמוצאים אנו לראוי להחליט על קיום משחק חוזר".
- מכאן יש לדון במישור השני, המהותי, האם ראוי לפסוק משחק חוזר בנסיבות האירועים שאירעו ביום 1.9.2024.
אני סבור כי בנושא זה, יש מקום לדון במישור השני העוסק בשאלה, האם ראוי לפסוק משחק חוזר בנסיבות שלפנינו, ביחד עם המישור השלישי העוסק בגדר שיקול הדעת של בית המשפט להתערב בנושא זה.
לטעמי, תוצאת הדיון המשולב במישור השני והשלישי במקרה שלפניי הינה, כדלקמן.
מצד אחד, כאשר לא נערך כלל דיון בנושא המשחק החוזר בבית הדין העליון, אין מקום שבית המשפט ידון בנושא מקצועי מובהק זה כערכאה ראשונה. עם זאת, ומצד שני, ראוי להשיב את הנושא לבית הדין העליון של ההתאחדות, אשר יכריע האם בנסיבות הקיימות, ראוי לקבוע ולקיים משחק חוזר.
ואנמק תוצאה זו.
- בפתח הדברים אבהיר, כי כאמור לעיל, על אף ששתי הקבוצות הורשעו בעבירות שדינן ענישה בדמות תוצאת 0:0 ללא נקודות, הייתה קיימת סמכות לבית הדין לשקול חלופה אחרת.
אין חולק, כי במקרה שלפניי החלופה של משחק חוזר לא נבחנה, ואין הכרעה של בית הדין העליון בסוגיה, האם ראוי בנסיבות אלו לקיים משחק חוזר וזאת חלף תוצאה של 0:0 ללא נקודות. למעשה, לא רק שאין הכרעה בנושא החלופה, בבית הדין העליון אין כל דיון בנושא.
- אכן, כפי שציינתי לעיל, בבית הדין המשמעתי, הדיין שמעוני בפסק דינו, קובע שיש אפשרות לקיים משחק חוזר, אולם, לטעמו, בנסיבות תיק זה, לא יהיה ראוי לעשות כן, בין היתר היות והדבר עומד בסתירה לתחושת הצדק. אלא, שהדיין לנדאו אינו מביע עמדתו ביחס לאפשרות של משחק חוזר, והדיין ליובין סבור, כי שיש לתת ניצחון טכני להפועל באר שבע. כלומר, אין הכרעה של בית הדין המשמעתי בסוגיה, האם ראוי היה לקבוע משחק חוזר במקרה זה.
כאמור, באשר לפסק דינו של בית הדין העליון של ההתאחדות, הרי בפסק דין זה כלל לא מוזכר המונח "משחק חוזר", וממילא אין כל דיון, או הכרעה, בנושא זה.
- בנסיבות אלו, כאשר לא נערך כל דיון בנושא המשחק החוזר בבית הדין העליון ואין הכרעה של בית הדין המשמעתי, אני סבור, כי מצד אחד, אין מקום שבית המשפט יכריע בנושא זה, שהינו נושא אשר נמצא בליבת העיסוק של מוסדות השיפוט של ההתאחדות, ובוודאי שלא יכריע בו כערכאה ראשונה. אולם, ומצד שני, אני סבור כי יש נימוקים טובים דיים על מנת שאורה לבית הדין העליון להשלים את הדיון בנושא זה, ואבאר את שני צדי המשוואה.
- כפי שפירטתי לעיל בהרחבה, עילות ההתערבות של בית המשפט בפסקי הדין ובהחלטות של מוסדות השיפוט הינן מצומצמות, וברור כי בית המשפט לא יחליף את שיקול דעת מוסדות השיפוט בשיקול דעתו שלו ולא יהווה ערכאת ערעור על מוסד השיפוט של ההתאחדות.
הסוגיה של קביעת משחק חוזר במקרה שלפניי הינה מורכבת, וכוללת אלמנטים עקרוניים של ענישה, התרעה, הגינות, רוח המשחק ועוד, וכן אלמנטים טכניים הכרוכים בקביעת משחק חוזר, לאור הזמן שחלף.