התערבות בהחלטות בית הדין לכדורגל - המסגרת הנורמטיבית
- ההתאחדות לכדורגל בישראל (להלן: "ההתאחדות") הינה עמותה ללא כוונת רווח אשר מאגדת בתוכה את אגודות הכדורגל המשתתפות במשחקי הליגה בישראל, והיא אף אחראית על ניהולו השוטף של ענף הכדורגל. נוסף על היותה "עמותה" פועלת ההתאחדות כ "התאחדות" או "איגוד ספורט" כהגדרתם בחוק הספורט, תשמשפט חוזר - 1988 (להלן: "חוק הספורט").
- הלכה למעשה, ההתאחדות לכדורגל, הינה הגוף האחראי על ניהול ענף הכדורגל במדינת ישראל, ועל אף שכאמור היא מאוגדת באופן פרטי, הרי שאין מחלוקת כי יש לה אופי ציבורי מובהק אשר מחייב כי יוחלו עליו נורמות מן המשפט הציבורי. לעניין זה ראו בהפ (תל אביב) 1027/02 אביב גלעדי הפקות בערעור מיסים נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל, פורסם בנבו, ניתן ביום 7.4.03 בסעיפים 8-10:
"ההתאחדות, כפי שכבר צויין, אחראית לניהול השוטף של ענף הכדורגל במדינת ישראל. אף שהינה ישות פרטית מבחינת אופן התאגדותה, הרי ש"העסק" שהינה מנהלת הוא בעל אופי ציבורי. ענף הכדורגל הינו מענפי הספורט הפופולריים ביותר ומהווה מקור משיכה להמוני בית ישראל. מדובר ב"גוף מבוקר" על ידי מבקר המדינה כמשמעו של מונח זה בסעיף 9 לחוק מבקר המדינה, תשי"ח-1958 [נוסח משולב] וחלק לא מבוטל מתקציבה מקורו בכספי ציבור - בין מהקצבות משרדי הממשלה ובין מהקצבות של המועצה להסדר ההימורים בספורט. נדמה כי אין ולא יכולה להיות מחלוקת, כי לאור מעמדה ותפקידיה של ההתאחדות, הינה בגדר גוף שאופיו הוא "דו מהותי", ..... ההתאחדות, אשר כל יעדיה מכוונים לפעילות שהיא ציבורית באופייה - פיתוח ענף הכדורגל בישראל, ריכוזו וניהולו, ובתוקף זה ממלאת תפקידים ציבוריים מובהקים, הינה בגדר גוף "דו מהותי" כאמור, מעצם מהותה, תפקידיה, תכליתה והעניין שיש לציבור בה".
כן ראו בהרחבה מאמרו של אסף הראל, "גוף דו מהותי כיציר כפיו של המחוקק - בראי חוק הספורט, תשמשפט חוזר - 1988", עלי משפט ט תשע"א, עמ' 419, 435-440.
- כחלק מניהול ענף הכדורגל, ובהמשך להוראות סעיף 10 לחוק הספורט, תיקנה ההתאגדות את "תקנון הרישום של ההתאחדות לכדורגל" ("התקנון") וכן את "תקנון בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל" (להלן: "תקנון בית הדין") וכן כוננה את מוסדותיה כדוגמת "המוסד" ו"בית הדין" כאמור לעיל.
- סעיף 11(א) לחוק הספורט קובע כך:
11 (א) הסמכות הבלעדית לדון ולהחליט בעניינים הקשורים לפעילות במסגרת התאחדות או איגוד, תהיה בידי מוסדות השיפוט הפנימיים שנקבעו בתקנון לפי סעיף 10, ובהתאם להוראות שנקבעו בתקנון לפי אותו סעיף; החלטות ערכאת השיפוט הפנימית העליונה בענייני משמעת יהיו סופיות ואין לערער עליהן לפני בית משפט.
- בית המשפט פרש את הוראת סעיף 11 לחוק הספורט ככזו אשר תכליתה הינה יצירת מערכת לפתרון מהיר ויעיל לבירור סכסוכים ייחודיים לתחום הספורט, וזאת בהינתן טיבו של תחום זה כתחום דינאמי אשר נדרש לתת בו החלטות בקצב דחוף ומהיר, ראו ערעור אזרחי 180/07 כץ נ' איגוד הכדורסל בישראל, פורסם בנבו (2009)פסקה 13, רשות ערעור אזרחי 2186/12 עמר נ' מליקסון, פורסם בנבו, מיום 20.5.2013. בהתאם לתכלית זו, נקבע בפסיקה כי יש למצות את הליכי השיפוט הפנימיים של איגודי הספורט וזאת בהינתן מומחיותם הספציפית הן בצרכי החברים באיגוד הספורט, והן בצרכי הניהול השונות של חברי האיגוד. ראו לעניין זה ערעור אזרחי 436/90 איגוד הכדורסל בישראל נ' ל.ב.ן. לקידום כדורסל נשים, פורסם בנבו, ניתן ביום 22.6.1990, בפסקה 5 (להלן: "עניין ל.ב.ן"):
"כבר נקבע לא אחת לגבי גופים וולונטריים, שכשיש לאלה מנגנון של שיפוט פנימי, מן הראוי למצות אותם הליכי שיפוט פנימיים. הדבר ראוי, הן משום שכך קבעו אותם גופים וולונטריים, כשכל המצטרף אליהם יודע ומקבל על עצמו את ההוראות בדבר השיפוט הפנימי, והן משום שלמוסדות השיפוט של גופים אלה הידע והמומחיות, הקשורים בפעילות אותם גופים. וכך בענייננו: אין ספק, שלשופטים בבית הדין יש הידע והניסיון הנוגעים לפעולת האיגוד והאגודות המסונפות אליו, ידע וניסיון שיש בהם כדי לסייע בקבלת ההכרעות המתאימות".
- עוד נקבע בעניין ל.ב.ן. כי במקרים מסויימים ועל אף שקיימת מערכת שיפוט פנימית בגופים וולנטאריים, אזי בית המשפט יוכל להתערב בהחלטות של אותו הגוף, במידה וישנה הצדקה לכך: "כאן המקום להדגיש, שעל-אף הנטייה שלא להתערב בעניינים בהם קיים הסדר שיפוט פנימי בגופים וולונטריים... גם לאחר החלטת בית הדין אין הדרך לבית המשפט חסומה באותם מקרים שראויה התערבותו של בית המשפט. רק מלים מפורשות של המחוקק יש בהן כדי לשלול התערבות כזו של בית המשפט בהחלטות טריבונאלים של גופים וולונטריים. בסעיף 11 לחוק הספורט יש גם רמז ברור לכך, שהתערבות כזו לא נשללה על-ידי החוק בענייננו. הסיפא של הסעיף קובע, ש"החלטות ערכאת השיפוט הפנימית העליונה בענייני משמעת יהיו סופיות ואין לערער עליהן בפני בית משפט". נוסח זה כולל שלילת סמכות לדון בענייני משמעת שהוכרעו סופית על-ידי מוסדות השיפוט של האיגוד. אך משקבע המחוקק רק לגבי החלטות בענייני משמעת, שאין לערער עליהן לפני בית המשפט, ניתן להבין מכך, שבעניינים אחרים החלטות ערכאת השיפוט העליונה של האיגוד אינן חסינות, במקרים המתאימים, מפני התערבות בית המשפט." (שם, בפסקה 7).
- מכח הכלל לפיו יש למצות את הליכי השיפוט הפנימיים אצל הגופים הוולנטארים, נקבע בפסיקה כי המשפט יתערב בהחלטות של ערכאות שיפוטיות פנימיות במקרים מצומצמים ומוגדרים של חריגה מסמכות או פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, וכן במקרים חריגים נוספים, ראו לעניין זה ערעור אזרחי 2211/96 כהן נ' כהן, פ"ד נ(1) 629, בעמ' 635, מפי כב' השופט חשין:
"הלכה מכבר הא כי בית-משפט לא יתערב בהחלטות טריבונאלים פנימיים של אגודות וולנטאריות, אלא במקרים מוגדרים ומצומצמים הנופלים במסגרת קטיגוריות אלו: אחת, במקום שבו חרג טריבונאל פנימי מסמכותו, ושתיים, במקום שבו פגע טריבונאל בעיקרי הצדק הטבעי. ואולם בתי המשפט סירבו להכניס עצמם בסד שתי עילות מוגבלות אלו, בהדגישם כי ייתכנו מקרים נוספים שבהם יראה בית המשפט להתערב בהחלטתו של טריבונאל פנימי. מקרים נוספים אלה הינם בני-בלי-שם - מקרה אחד לא ידמה לרעהו - אך הכול מסכימים כי המדובר הוא בחריגים לכלל אי ההתערבות".
- כן ראו ערעור אזרחי 7162/06 שטרן נ' אגד האגודה שיתופית לתחבורה בישראל בערעור מיסים פורסם בנבו, ניתן ביום 17.2.2008, פסקה 20:
"ניתן לסכם ולומר, כי לפי הגישה המסורתית, לא יתערב בית המשפט בהחלטותיהם של טריבונלים פנימיים של ארגונים וולונטריים, אלא במקרים חריגים. המקרים הטיפוסיים בהם יתערב בית המשפט יהיו חריגה מסמכות ופגיעה בכללי הצדק הטבעי. מקרים חריגים נוספים, לא ניתן להגדירם מראש, והם ייקבעו ממקרה למקרה. יחד עם זאת, ברור כי הכלל הוא אי התערבות ואילו ההתערבות היא החריג".
- בפסיקה מאוחרת עוד יותר, למשל בקשות עירייה אחרות 2129/19 טרוימן נ' הליכוד תנועה לאומית ליברלית (24.12.2019, פורסם בנבו), שם נקבע (פסקה 7, מפי כב' השופט עמית, להלן, ענין טרוימן):
"הלכה ותיקה עמנו היא כי התערבות בתי המשפט בהחלטותיהם של טריבונלים פנימיים של גופים וולנטרים היא מצומצמת ושמורה למקרים חריגים....על בית המשפט לבחון את הפן הפרוצדורלי והפן הנורמטיבי-מהותי של ההחלטה ובית המשפט יתערב, אם ההחלטה עומדת בניגוד לחוק או לתקנון או לחוקה של המפלגה, תוך חריגה מסמכות, בהיותה נוגדת את עקרונות הצדק הטבעי, או החלטה שנתקבלה בחוסר תום לב, חוסר סבירות, או בניגוד לתקנת הציבור. אלו עילות הביקורת, ועליהן יש להוסיף התערבות ברמת הענישה וסבירותה - עניין איגנט לעיל, וכן מקרים נוספים "בני בלי שם" שגם בהם יראה בית המשפט להתערב."