"במסגרת הדיון בסילוק על הסף, כאשר נבחן דבר קיומה של עילת תביעה, יש לצאת מנקודת הנחה כי כל העובדות להן טענו התובעים הן נכונות. משכך, ומבלי להביע עמדה בשאלה האם הטענות כלפי חלק מהמבקשים נטענו באופן "סתמי" ו"כוללני", אין מקום לסילוק התובענה על הסף" (פסקה 8 בפסק הדין; ההדגשה אינה במקור - ב.א.).
לא נעלם מעיניי, כי חלק מהטענות העובדתיות המפורטות בכתב התביעה נטענו באופן כוללני. ואולם, עיון בכתב התביעה מגלה כי המשיב מפרט בסעיפים 3-4 את תוכן הפרסומים הנטענים, הגם שפרסומים אלה אינם מובאים ככתבם וכלשונם. לטעמי, אין חובה לצטט בגדר כתב התביעה כל שנאמר בפרסומים נשוא הדיון, שכן על פי הוראות תקנות סד"א, כתב התביעה אמור להכיל אך ורק את "העובדות המהותיות" המקימות את עילת התביעה ואין התובע נדרש לצרף לכתב התביעה ראיות להוכחת טענותיו.
על כן, נוכח העיקרון הקבוע בפסיקה, ומתוך נקודת מוצא נכונה לשלב זה של הדיון בתביעה דנן, לפיה כל העובדות המפורטות בכתב התביעה הינן נכונות, אני קובעת כי די בעובדות שפורטו בכתב התביעה כדי להקים עילת תביעה, לכאורית, כנגד הנתבעים על פי חוק איסור לשון הרע.
סמכות עניינית
כבר עמדנו על כך, שטענת המבקש היא שבית המשפט כאן נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה וכי לאור מהות טענות המשיב, הסמכות הבלעדית הוקנתה על-פי חוק הספורט למוסד הבוררות של ההתאחדות לכדורגל.
לעומת זאת, טוען המשיב כי אין תחולה להוראות חוק הספורט על המקרה דנן, בין היתר, משום שהמשיב אינו נופל להגדרת "בעל תפקיד" ואין בין עילת התביעה לבין פעילות ספורט ולא כלום- שני תנאים הדרושים לצורך החלת הוראות החוק על ענייננו.
השאלה הראשונה המצריכה הכרעה בענייננו היא, האם הסכסוך נשוא התביעה נכנס לגדרו של חוק הספורט, אשר מורה לאיגודי הספורט להקים מוסדות שיפוט פנימיים שידונו בסכסוכים בנושאים הקשורים לענייני ספורט במסגרת ההתאחדות לכדורגל, אם לאו.
סעיף 10 לחוק הספורט, הדן בתקנונים, קובע, בין היתר:
")א) ההתאחדות או האיגוד יתקינו תקנונים שיסדירו את הניהול התקין של הענף או של ענפי הספורט שהם מרכזים, לרבות תקנונים בדבר משמעת, שיפוט פנימי, העברת ספורטאים בכפוף לסעיף 11א, שכר ותשלומים לספורטאים, למאמנים ולבעלי תפקידים אחרים.
(ב) ...
(ג) התקנונים האמורים יחייבו את אגודות הספורט, הספורטאים ובעלי התפקידים שבאותו ענף או באותם ענפי ספורט".