במסגרת התגובה לבקשת הקבוצה לביטול פסק הבוררות נטען כי התביעה הייתה לתמורה הנסמכת על הסכם ההעסקה שנכרת בין הצדדים. לטענת המבקש, פעילות הצדדים נעשתה במסגרת ההתאחדות אשר פועלת בהתאם לחוק הספורט, תשמשפט חוזר - 1988 (להלן - חוק הספורט) ולתקנונים פנימיים אותם התקינה, המחייבים את כלל העוסקים בענף, בהתאם לסעיף 10(א) לחוק הספורט. בין יתר התקנונים, קיים תקנון המוסד לבוררות ולגישור היוצר מנגנון שיפוט פנימי. סעיף 2 לתקנון המוסד לבוררות, מונה רשימת נושאים בהם מוסמך לדון, וביניהם כל סכסוך הנוגע ליחסים החוזיים בין קבוצה לשחקן. זאת, כפי הנהוג בכל העולם.
בנוסף להוראות התקנון המחייבות, אף בהסכם ההעסקה קיימת תניית בוררות מפורשת לפיה כל סכסוך הנוגע להסכם ההעסקה יידון בפני המוסד לבוררות שליד ההתאחדות, בהתאם לתקנון. לגרסת המבקש, רכיב התביעה היחיד שנתבע הינו תשלום שכר עבודה ואין בתביעתו כל רכיב שעניינו חקיקת מגן או צווי הרחבה, אשר לבית הדין הסמכות הייחודית לדון בהם. מדובר בעניין המצוי באופן מובהק בתחום מומחיותם של הבוררים במנגנון השיפוט הפנימי, ואשר נסיבותיו הן כאלה הנידונות בו בדרך שגרה.
היות שמרביתן של התביעות המוגשות למוסד לבוררות עניינן תביעת שכר, הרי שפרשנות אחרת תוביל לקצו של טריבונל שיפוטי זה, בניגוד למדיניות המשפטית הראויה והרצויה [תוך הפנייה לרשות ערעור אזרחי 180/07 אמיר כץ - איגוד הכדורסל בישראל [פורסם בנבו] (4.10.09)], העולה בקנה אחד עם סעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה ותכלית חוק הספורט.
- עיקרי טענות הקבוצה
בין הצדדים נכרת ביום 31.1.19 הסכם עבודה של ההתאחדות, המעגן בתוכו זכויות קוגנטיות החוסות תחת חוקי העבודה.
על פי סעיף 3 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן - חוק הבורות) אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים. הלכה פסוקה היא שזכויות המוקנות לעובד מכוח משפט העבודה המגן אינן ניתנות לוויתור ולכן אין להעבירן להכרעת בורר [תוך הפנייה ל: ערעור עבודה (ארצי) 73/08 יהלומי מסיקה צ'ינו ובניון בערעור מיסים - עראקי [פורסם בנבו] (14.9.09); ערעור עבודה 791/05 דורון כץ - רועי ספיר [פורסם בנבו] (4.5.06) (להלן - עניין ספיר); בית דין גבוה לצדק 760/79 דיין - ביהעברת מקום דיון הארצי לעבודה, פ"ד ל"ד (3), 820 (להלן - בית דין גבוה לצדק דיין); וכן פסקי דין נוספים אשר ניתנו בבית הדין האזוריים לעבודה].