[ראו גם: דיון (ארצי) נה/3-125 דיון (ארצי) נה/3-125 אלון בן דור - מאיר יוליוס, [פורסם בנבו] כט (1) 286 (1996, כט (1) 286 (1996); ערעור עבודה (ארצי) 163/06 שרה אכשטיין - איגוד ערים לכבאות חולון, בת ים, אזור, בערעור מיסים [פורסם בנבו] (1.7.08); סמדר אוטולנגי בוררות - דין ונוהל כרך ב', ע' 1167-1168 (מהדורה רביעית, 2005)].
- כאמור, אחד המקרים אותם יראה בית הדין כ"נסיבה מיוחדת" המצדיקה חריגה מן הכלל לפיו בורר אינו מוסמך לדון בזכויות שמקורן בחקיקת המגן הינה העלאת טענת חוסר הסמכות בדיעבד, לאחר השלמת הליך הבוררות ומתן הכרעה. התנהגות מעין זו, בה מחזיק בעל דין בטענת היעדר הסמכות כ"קלף מנצח", אותו יוכל "לשלוף" ככל שתוצאות הבוררות לא יהיו לרוחו, מקימה מניעות נגד אותו בעל דין מלעשות שימוש בטענה זו. כך, עקרון המניעות בא למנוע ניצול לרעה של הוראות החוק.
- לא נעלם מעיננו כי בענייננו נטען כי הקבוצה העלתה את טענת חוסר הסמכות עוד בפני הבורר, אולם מעיון בפרוטוקול הבוררות (נספח ג' לבקשה לביטול), עולה כי כלל לא מדובר באותו הליך שבפנינו שבו הועלתה. מן הפרוטוקול שצורף, אשר אמנם הקבוצה הייתה צד לו ואמנם נערך באותו יום דיונים (11.11.19) ובפני אותו בורר, עולה כי הטענה לחוסר סמכות הועלתה בהליך שמספרו שם 50-19/20 בתיק שהתנהל בין הקבוצה לבין מר ציון צמח, ולא כנגד המבקש כאן (אשר מספר ההליך שלו בבוררות כעולה מן המסמכים היה 49-19.20).
במאמר מוסגר ובבחינת למעלה מן הצריך, נציין כי מנוסח הדברים ממילא עולה כי מדובר בטענה שנזנחה או נטענה מלכתחילה בעלמא, שכן כל שנכתב מפיו של עו"ד הינדאווי שם היה (ההדגשה אינה במקור - ח"ט): "לא הגשנו בקשה לסילוק על הסף מחוסר סמכות הבורר לדון בחוקי עבודה, כי הייתה בקשה לפירוק האגודה והמתנו ולאור זאת הנספח להסכם תקף והיה כזה אם היה מונח ביהעברת מקום דיון לעבודה".
- על כן, אנו סבורים כי קיים טעם לפגם בהעלאת טענה גורפת לחוסר סמכות הבורר כאשר מדובר בקבוצה המנהלת, כעולה מן הפרוטוקולים וההליכים שהזכירה היא עצמה, הליכים רבים בפני בוררות של ההתאחדות, רק לאחר קבלת תוצאות פסק הבוררות ולאחר שנפסק לחובתה. מעבר לכך, אין להתעלם מן העובדה כי הקבוצה הגישה את הבקשה לביטול לאחר חלוף המועד הקבוע בחוק הבוררות להגשת בקשה לביטול (וזאת אף אם נקבל את הטענה כי הפסק ניתן ביום 12.4.20, ולא כפי הכתוב על גביו ביום 2.4.20, והומצא לה במועד שלא פורט בחודש 05/20), ולמעלה מחודש לאחר שהוגשה הבקשה לאישור מטעם המבקש, ומבלי לציין כי כבר נפתח הליך לאישור בנדון. התנהלות זו אף היא מקימה מניעות מהעלאת טענת חוסר סמכות ומצדיקה דחיית הבקשה לביטול.
- יפים לענייננו הדברים שנכתבו לא זה מכבר על ידי ביהעברת מקום דיון הארצי בערעור עבודה (ארצי) 29856-11-18 אורן סימניאן - ההתאחדות לכדורגל בישראל - איגוד ים [פורסם בנבו] (28.7.19), בעניין דומה, כדלקמן: "קיים קושי במצב שבו המערער בהכירו את "כללי המשחק" הדיוניים בוחר לתקוף אותם לאחר שהוכרעה "תוצאת המשחק" לחובתו." [ראו והשוו גם: ערעור עבודה (ארצי) 234/08 מועצה דתית - רבנות אזורית - מרום הגליל - הרב דוד אלבז [פורסם בנבו] (16.8.09)].
- אשר לבקשת המבקש לפיצויי הלנה ממועד מתן פסק הבוררות (פרוטוקול דיון מיום 30.11.20 ע' 2 ש' 21), הרינו להבהיר כדלהלן.
ראשית, כי ספק אם בית הדין מוסמך לפסוק פיצויי הלנה לאחר מתן פסק הדין [ערעור עבודה (ארצי) 1504/02 ניסים עדיקא - קפה נאווה - אניס צאלח בשאראת [פורסם בנבו] (3.1.06); עדמ (ארצי) 1009/04 ויקטוריה סבירסקי - ראיסה לרנר [פורסם בנבו] (25.10.06)]. לטעמנו ספק זה יש להחיל ביתר שאת לגבי הטלת פיצויי הלנה בבקשה לאישור פסק בורר.