[השוו גם: תב"ע (עבודה ארצי) 3-163/נד הלסקו ישראל בערעור מיסים - עזבון המנוח אלי גל-און ואח', כח(1) 066 (1994)]
- הנה כי כן, הזכות כמו גם הזכאות לשכר, אשר היא שנדונה בבוררות, היא זכות בת בוררות, ואין בהכרעתו של הבורר בדבר אי תשלומה בפועל, בפרט עת לא נתבעו שם או נפסקו פיצויי הלנת שכר, משום חריגה מסמכות המקימה עילה לבטלותו של ההליך [ראו והשוו גם פסיקות נוספות של בית דין זה: תב (תל אביב) 58922-01-17 אורי יצחקי - החברה לקידום הספורט והכדורסל בנתניה בערעור מיסים [פורסם בנבו] (23.3.18); סעש (תל אביב) 53107-06-18 SOTIRIS NINI - מכבי אבשלום פ"ת - מחלקת כדורגל (ע"ר) [פורסם בנבו] (2.10.18)].
זאת ועוד, נדונו בפסק הבוררות שאלות הנוגעות לניכוי קנסות ומפרעות מן השכר, עניינים אשר הידע ביחס לראוי והמקובל בהם במערכת היחסים שבין קבוצה לשחקן, מצוי ביתר בידי מוסדות השיפוט הפנימיים המופעלים על ידי ההתאחדות.
- הקבוצה מסתמכת בבקשתה, בין היתר, על הפסיקה בעניין תב (תל אביב) 24483-05-20 אוהד דוד - בני כפר אכסאל לתרבות וספורט [פורסם בנבו] (16.6.20), בה נקבע כי "כידוע, הזכאות לשכר עומדת בליבת משפט העבודה והזכויות הקוגנטיות. צדדים אינם רשאים להתנות על הזכות לשכר. מכאן שהבורר לא היה מוסמך לדון בשאלת זכאות התובע לשכר". מדובר בפסק דין תמציתי הדוחה בקשה לביטול פסק דין שבו נדחתה בקשה למתן תוקף של פסק דין לפסק בוררות, כאשר נסיבות המקרה נסקרו בו בקצרה בלבד. לפיכך, אין בידנו לגזור ממנו גזירה שווה לענייננו, בפרט משממילא מדובר בפסיקה מקבילה אשר אין בה כדי לחייבנו. דברים אלו נכונים גם ביחס לפסק הדין בעניין תב (תל אביב) 34603-12-15 הראל אחזקות - מועדון הכדורגל הפועל תל-אביב בערעור מיסים - דניאל עמוס [פורסם בנבו] (9.6.16), אשר ערעור עליו נמחק נוכח הקפאת הליכים כנגד מועדון הכדורגל, ולא נדון לגופו.
- נוסף על האמור, נזכיר כי הלכה היא שבהתקיים נסיבות מיוחדות רשאי בין הדין לקבוע כי יש להשאיר את פסק הבוררות על כנו, אף מקום שהבורר פסק בהיעדר סמכות. כפי שנקבע ברשות ערעור אזרחי 4710/00 הרצל גושן - סמינריון גבעת חביבה, נה (2) 426 (2001):
"העיקרון שלפיו בוררות אינה מסגרת מוכרת לדיון בזכויות שמקורן ב"חוקי מגן" אינו כלל נוקשה, ונסיבות מיוחדות מצדיקות חריגה ממנו. ראשית, מחדל בעל-דין לטעון להיעדר סמכות הבורר במהלך הבוררות והעלאת טענת היעדר סמכות רק לאחר שניתן פסק בורר יהיו בדרך-כלל בעוכריו ויכשילו את ניסיונו לבטל את הפסק (ערעור אזרחי 816/88 המועצה האזורית מעלה-יוסף נ' תישרא בע"מ, [פורסם בנבו] בעמ' 130; רשות ערעור אזרחי 300/89 ולקו חברה לבניין ועבודות עפר בערעור מיסים נ' החברה לפיתוח חוף אילת בע"מ, [פורסם בנבו] בעמ' 516). שנית, בענייני בוררות תיבחן טענת חוסר סמכות הבורר העולה במסגרת בקשה לביטול פסק על רקע השאלה אם השארת הפסק על כנו, חרף היעדר סמכות, עלולה לגרום עיוות דין למי מן הצדדים. ברוח זו קובע סעיף 26(א) לחוק הבוררות, כי: "בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על אף קיומה של אחת העילות האמורות בסעיף 24, אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין"."