עובדי הציבור. וייאמר מייד - "מבחן כתב התביעה" שאליו התייחסו פלקסר ושי ושאותו שאבו מן ההלכות המתייחסות לסילוק תביעה על הסף בשל היעדר עילה, אינו מתיישב על פני הדברים עם המסלול הדיוני הייחודי שנקבע בתיקון 10 לפקודה לעניין בירור חסינותם של עובדי מדינה ועובדי רשויות ציבוריות. בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי בנצרת סברו אחרת ובהחלטותיהם נושא רשות ערעור אזרחי 775/11 הנוגעות לטענת החסינות בעניינה של עו"ד גורדון, אימצו את מבחן כתב התביעה ודחו את טענת החסינות. משכך, יש מקום להתערב בהחלטות אלה כפי שיפורט להלן.
- בסדרי הדין שנתייחדו לסוגיית החסינות של עובדי הציבור על-פי תיקון 10 לפקודה בולטת ההוראה הקובעת כי החלטת בית המשפט בבקשות הנוגעות לחסינות תינתן לאלתר (ס' 7ב(ה) לפקודה לעניין עובדי מדינה וס' 7ג(ג) לפקודה לעניין עובדי רשויות ציבוריות. לביקורת שנמתחה על הוראות אלה ראו אבניאלי, בעמ' 480). המועדים אשר נקצבו בתקנות להגשת בקשות בעניין זה מנתבים אף הם את ההכרעה בסוגיית החסינות אל פתח הדיון. ההיגיון שביסוד הוראות אלה המבקשות לסיים את בירור סוגיית החסינות בטרם יפנה בית המשפט לדון בתביעה לגופה ולהכריע בה, הינו ברור ופשוט. מי שהוקנתה לו בחוק חסינות מפני הליך משפטי (בין אם היא דיונית ובין אם היא מהותית), אינו צריך להיגרר לאורך כל ההליך כולו עד שתוכרע שאלת חסינותו ומן הראוי כי הדבר ייקבע ככל הניתן כבר בפתח הדיון. מהירות ההכרעה בשאלת החסינות, ויכולתה של המדינה או הרשות הציבורית לגרום לצירופה כנתבעת ולדחיית התביעה נגד העובד על הסף, מובילים לכך שבאותם המקרים אשר בהם העובד עומד בתנאי החסינות עשויה התביעה נגדו להידחות סמוך מאוד למועד הגשתה ומבלי שהוא יידרש כלל לנקוט מצידו בהליך כלשהו לצורך כך.
- מדוע בחר המחוקק לקבוע סדרי דין ייחודיים אלה לצורך בירור חסינותם של עובדי ציבור? נראה כי הדבר נובע במידה רבה מן העובדה שהפגיעה באינטרסים של התובע כתוצאה מדחיית התובענה המופנית באופן אישי נגד העובד הינה נמוכה ביותר וזאת נוכח יכולתו להמשיך לנהל את ההליך נגד המדינה או נגד הרשות הציבורית, לפי העניין, ולהיפרע מידיהן את הפיצוי המגיע לו אם יוכיח את תביעתו. לעומת זאת, מנקודת מבטו של העובד הטירחה והמשאבים הכרוכים בצורך להתגונן מפני התובענה עשויים להיות כה גבוהים עד שיהיה בהם לכשעצמם כדי להרתיע את העובד ולהשפיע על שיקול דעתו בקבלת החלטות מנהליות (להשפעת המטרד שבתביעה על התנהגות הנתבע באופן כללי ראו: David Rosenberg and Steven Shavell, A Model in Which Suits are Brought for Their Nuisance Value, 5 Int'l Rev. L. & Econ. 3 (1985)). על כן, כך נראה, הניח המחוקק כי