פרוצדורה חריגה זו, לפיה הודעה מטעם המדינה מכתיבה במידה רבה את תוצאות התביעה ככל שהופנתה נגד העובד, משקפת את נכונותו של המחוקק להקנות משקל מכריע להחלטת היועץ המשפטי לממשלה בכל הנוגע לקיומה של חסינות וכן בכל הנוגע להטלת האחריות הבלעדית לפיצוי התובע, ככל שתוכח, על כתפי המדינה. ובמילים אחרות, נראה כי מן השיקולים שמנינו לעיל מוכן היה המחוקק להסתפק בהקשר זה בהחלטה מנהלית הקובעת כי התקיימו התנאים הקבועים בפקודה להכרה בחסינות העובד, בסוברו כי החלטה כזו - ככל שהיא עומדת בכללי המשפט המנהלי - די בה ואין צורך להוסיף עליה הליך משפטי אשר במסגרתו יצטרך בית המשפט לברר בראיות את דבר התקיימותם של תנאי החסינות (דברי הסבר לסעיף 7ב להצעת החוק; קלהורה וברדנשטיין, בעמ' 323-321).
מסגרת הדיון בבקשת תובע על-פי סעיף 7ב(ג) לפקודה
- החלטת המדינה להכיר בחסינות עובד המדינה אינה סוף פסוק אם ביקש התובע מבית המשפט בתוך התקופה שנקבעה בתקנות הנזיקין, לקבוע "שלא מתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א" (סעיף 7ב(ג) לפקודה). כמו כן
החלטת המדינה שלא להכיר בחסינות אף היא אינה סוף פסוק אם ביקש העובד מבית המשפט בתוך התקופה שנקבעה בתקנות הנזיקין לקבוע "שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א" (סעיף 7ב(ד) לפקודה).
מהם הכללים המשפטיים אשר על-פיהם יחליט בית המשפט בבקשת התובע או בבקשת העובד המתייחסות להחלטת המדינה בעניין החסינות?
החלטת המדינה בדבר הכרה או אי-הכרה בחסינות היא על-פי טיבה החלטה מנהלית, וככזו היא כפופה לביקורת שיפוטית על-פי כללי המשפט המנהלי. מדברי ההסבר להצעת החוק הנוגעת לתיקון 10 עולה כי זהו אכן סוג הביקורת השיפוטית שאותו ראה המחוקק לנגד עיניו, הגם שהערכאה אותה העדיף כאכסניה לקיום אותה הביקורת היא הערכאה הדיונית שבפניה הוגשה תביעת הנזיקין, וזאת מטעמי יעילות. כך צוין לעניין זה בדברי ההסבר (עמ' 137):
מוצע כי החלטת המדינה לאמץ את מעשה עובד המדינה או שלא לאמצו, תהיה כפופה לביקורת הערכאה הדנה בתובענה במסגרת של הליך מקדמי ולא לביקורת בית דין גבוה לצדק, כדי למנוע כפל דיון בשתי ערכאות באותה שאלה, ומכיוון שהשאלות שיידונו במסגרת התובענה, ואופי הביקורת בהליך זה, אף שהוא מתנהל במסגרת תביעה נזיקית, יהיה מינהלי במהותו, כמתחייב מהעובדה שמדובר בביקורת על החלטה של המדינה; נטל ההוכחה בענין כגון זה יוטל על הטוען נגד החלטת המדינה.