האמת צריכה להיאמר - נוסחו של סעיף 7ב(ג) לפקודה אינו בהיר דיו בעניין זה אך דברי ההסבר וכן טיבה ואופיה של ההחלטה הנתקפת (על-ידי התובע או על-ידי העובד לפי העניין) משמיעים לנו את המסקנה המתבקשת כי כללי הדין אשר יש להחיל בכל הנוגע לבקשות על-פי סעיף 7ב(ג) ו-7ב(ד) לפקודה הינם כללי המשפט המנהלי לפיהם נבחנות כרגיל החלטות מנהליות. אחד מכללי היסוד בדין המנהלי לביקורת שיפוטית על החלטות המינהל הוא כי בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות המנהלית בשיקול דעתו שלו ואינו בוחן את תבונתה של ההחלטה. במסגרת הביקורת השיפוטית עליו לבחון את חוקיות ההחלטה ואת סבירותה, על-פי עילות ההתערבות המוכרות בדין המנהלי (בית דין גבוה לצדק 11087/05 חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בערעור מיסים נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פס' 13
(21.8.2012); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי ב 625-620 (2010)). העולה מן האמור לעיל הוא כי בדונו בבקשות על-פי סעיף 7ב(ג) ו-7ב(ד) לפקודה, עליו לקיים ביקורת שיפוטית על החלטת המדינה להכיר או שלא להכיר בחסינות העובד, תוך יישום כללי המשפט המנהלי הנוהגים בעניין זה. כך לטעמי יש לפרש את הסמכות שניתנה לבית המשפט באותם הסעיפים לבחון את סוגיית התקיימותם של תנאי החסינות, וזאת מן הנימוקים שפורטו לעיל. עליהם אוסיף ואציין כי פירוש אחר המאמץ את עמדת פלקסר בעניין "מבחן הבירור המקדים", לפיו נדרש בית המשפט הדן בבקשות אלה לקיים הליך של בירור בראיות לעניין התקיימות תנאי החסינות, יש בה משום התעלמות מהחלטת היועץ המשפטי הממשלה ומן המשקל אשר ייחס המחוקק להחלטה זו על-פי סעיף 7ב(ב) לפקודה, והוא אינו מתיישב עם הסמכות שהוקנתה למדינה לכתחילה להכיר או שלא להכיר בחסינות כזו. אכן אין טעם ואין תכלית להעניק למדינה סמכות להכיר בחסינות ולקבוע כי החלטתה מחייבת את בית המשפט לדחות את התובענה נגד העובד (סעיף 7ב(ב) לפקודה), אם כל אימת שיבקש זאת התובע (או העובד במקרה שבו החליטה המדינה שלא להכיר בחסינות), יהא על בית המשפט לשוב ולדון בהתקיימות תנאי החסינות מבראשית.
נוכח מסקנה זו יש לדחות את הטענה המרכזית שהעלה פלקסר בערעורו ולפיה היה על בית המשפט קמא לקיים בירור עובדתי ולשמוע ראיות בסוגיית החסינות וכי שגה בהחילו ביקורת שיפוטית על-פי כללי המשפט המינהלי על החלטת המדינה להכיר בחסינותם של השוטרים. פלקסר העלה טענות נוספות בערעור שהגיש הנוגעות לזכותו לחקור מצהירים במסגרת הדיון בבקשה ולקיים בה דיון בעל-פה וכן טען להיעדר סמכות של הרשם לדון בבקשות כאלה. לסוגיות אלה אפנה עתה.