בענין יעקובוב היה בית המשפט העליון ער לכך כי שלילת האפשרות לדון בסעד הכספי לפיצוי מכוח המודל של תקיפה עקיפה עשויה להצריך פיצול התובענה במקרים בהם יעלה הצורך בתרגום הכרעת בית המשפט המינהלי לסעד כספי. ואולם נקבע כי תוצאה זו, על אף ההכבדה הטמונה בה, אינה מצדיקה סטייה ממצוות המחוקק הגלומה בסעיף 93א לפקודת המשטרה. וכך נאמר:
"סיכומו של דבר, בחינת מהותה של התביעה מגלה כי הלכה למעשה מדובר בתקיפה ישירה של המעשה המנהלי ולא בתקיפה עקיפה. ככזו, הדיון בכך לא יכול להתקיים בבית משפט השלום כעניין שבגררא. הסוגיה המנהלית הנוגעת לגיוסו למשטרה, השמתו בתפקיד ולבסוף פיטוריו מן השירות, היא לב ליבה של תובענת המשיב. היא ורק היא מצמיחה את תביעתו של המשיב לסעד כספי. לכן עליו להביא סוגיה זו, כמצוות המחוקק, לפתחו של בית המשפט לעניינים מנהליים. אכן, יש להניח כי תוצאה זו תגרום לחוסר נוחות ועלויות גבוהות יותר בניהול ההליך המשפטי עבור המשיב. זאת, שכן ייתכן והדבר יחייב את פיצול הדיון בתביעה. ברם נראה כי בהיבט המעשי מיצוי ההליך בבית משפט לעניינים מנהליים אף יביא לסיום ההיבטים הכספיים ללא צורך בדיון נוסף מאחר ואלה כשלעצמם לרוב ניתנים לכימות ללא צורך בבירור משפטי נפרד. כך או כך, השיקול האמור בדבר פיצול הדיון שעשוי להתעורר לא יכול לגבור על כוונתו הברורה של המחוקק שעניינים אלו ידונו בפני ערכאה מנהלית. ככל שייקבע שנפל פגם מנהלי בהתנהלות המשטרה, יוכל המשיב למצות את תרגום פסק הדין לערכו הכספי ואף במידת הצורך לפנות לערכאה המתאימה לבירור זכאותו לסעד כספי שלטענתו צומחת מכך".
- העולה מן האמור הוא כי העובדה שהסעד המבוקש בתביעה בעניינים המצויים בסעיף 93א לפקודה הינו כספי אינה משפיעה על תיחום סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה מכוח סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה. סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה מכוח סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה אינה נחתכת אך על פי מבחן הסעד, אלא באופן מורכב ומשולב עם מבחן העילה (עילה ביחסי העבודה) ומבחן זהות הצדדים. משהמחוקק הראשי קבע בסעיף 93א לפקודה כי תובענה בעניינים המנויים בו לא תיחשב כתובענה הנובעת מיחסי עובד ומעביד, ומשקיומה של עילה ביחסי עבודה הוא תנאי לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה מכוח סעיף 24(א)(1) לחוק - נשללת סמכותו הישירה של בית הדין לעבודה לדון בעניין עצמו מכוח סעיף 24(א)(1) לחוק.
בהתאם להלכה הפסוקה, את תכליתו של סעיף 93א, מכוחו נשללה סמכותו הישירה של בית הדין לעבודה לדון בעניינים המנויים בסעיף 93א לפקודת המשטרה - יש לכבד גם עת שוקל בית הדין אם להיזקק להכרעה בענין מסוים בגררא אגב תובענה לסעד כספי. משמע, טיבו של ענין והיותו מנוי בסעיף 93 לפקודת המשטרה מכריעים את הכף. משכך, כאשר נדרשת אגב אורחא הכרעה בענין המנוי בסעיף 93א לפקודת המשטרה, אף אם כרוך בה סעד כספי - אין מקום שבית הדין לעבודה יידרש לכך במסגרת שיקול הדעת המוקנה לו מכוח סעיף 76 לחוק בתי המשפט ביחד עם סעיף 39 לחוק.
- עד כאן לענין סמכותו הישירה של בית הדין לעבודה או שיקול הדעת לדון בגררא בענין המנוי בסעיף 93א לפקודת המשטרה, וזאת שעה שתובענה מוגשת מכוח סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה.
- לעיתים הוראה מיוחדת בדין מקנה סמכות ייחודית לבית הדין לעבודה, כשבמוקד הערעור מצויה הוראת סעיף 14 לחוק השוויון, שזו לשונה:
"לבית הדין לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות פרק זה והוא רשאי -